זרעי מורנינג גלורי מכילים אלקלואיד (תרכובת אורגנית לה בסיס חנקני) העונה לשם ארגין (Ergin) או  D-lysergic acid amide (LSA). השפעת החומר דומה להשפעתו של ה-LSD, אך עם תופעות לוואי הנחשבות לקשות יותר. התכונות הפסיכדליות שבזרעי ה"מורנינג גלורי" (או בעברית, "לפופית") שימשו זה שנים בטקסים דתיים מסורתיים. לדוגמא, שבט "המאיה" וה"מזאטק" השתמשו במשקה המכיל את הזרעים על מנת לתקשר עם רוחות, לחזות את העתיד או על מנת להבין אירועים להם לא נמצא הסבר מספק. בנוסף, פרויקט MKULTRA, פרוייקט המחקר הסודי של סוכנות הביון האמריקאית (CIA), בחן אף הוא את השפעותיו של האל. אס. איי. מבחינה פסיכולוגית, החומר מעניק תחושת אופוריה, עוררות מינית, הזיות ודלוזיות. יחד עם זאת, השימוש עלול לכלול איבוד שליטה מוטורית, חרדה ופרנויה, אי סדירות לבבית, בחילות, כיווץ כלי הדם וכו'. מבחינה פסיכדלית, בדומה ל-LSD ולפסיכדליים הקלאסיים האחרים, ה-LSA נחשב כחומר סרוטוגני המעורר את פעילותו של קולטן מסוג 5HT2A, אך עם זאת הוא נחשב כפחות פוטנטי (כלומר, יכולת אקטיבציה חלשה יותר של אותם קולטנים). קיימת מחלוקת האם הארגין הוא הרכיב הפסיכדלי העיקרי, שכן, האפקט של אותו חומר בצורתו המבודדת אינו גורם לחוויה פסיכדלית עוצמתית. נראה אם כך כי כוחם הפסיכדלי של זרעים אלו טמון בפעולה משולבת של מספר אלקלואידים שונים. מקורות Paulke, A., Kremer, C., Wunder, C., Achenbach, J., Djahanschiri, B., Elias, A., ... & Stark, H. (2013). Argyreia nervosa (Burm. f.): receptor profiling of lysergic acid amide and other potential psychedelic LSD-like compounds by computational and binding assay approaches.  Journal of ethnopharmacology ,  148 (2), 492-497. ‏ Steiner, U., & Leistner, E. (2018). Ergot alkaloids and their hallucinogenic potential in morning glories.  Planta Medica ,  84 (11), 751-758.‏

פי.סי.פי, או בשמו המדעי פנציקלידין (Phencyclidine), הוא סם דיסוציאטיבי והזייתי. ידוע גם בכינויו "אבק מלאכים". החומר סונתז לראשונה בשנות ה-50 כמשכך כאבים, אך במהלך שנות ה-60 נאסר השימוש בו לאור תופעות לוואי חמורות. בדומה לקטמין, ה-PCP תורם להשפעה "חוץ גופית", הזיות ודלוזיות, אך פעמים רבות גם לעצבנות, חוסר שקט ולערפול מחשבתי. במינון גבוהה, החומר אף יכול להוביל להתקפי אפילפסיה ואף לתרדמת ומוות. פועל בעיקר בעיכוב קולטן ה-NMDA, ונצרך לצורכי "פנאי" לרוב על ידי עישון, הסנפה והזרקה.  מקורות Bertron, J. L., Seto, M., & Lindsley, C. W. (2018). DARK classics in chemical neuroscience: phencyclidine (PCP).  ACS chemical neuroscience ,  9 (10), 2459-2474. ‏ Wiegand, T., Thai, D., & Benowitz, N. (2012). Medical Consequences of the Use of Hallucinogens: LSD, Mescaline, PCP, and MDMA (“Ecstasy”). In  Handbook of the medical consequences of alcohol and drug abuse  (pp. 461-490). Routledge.‏

דרך נוספת לצריכת DMT הנחשבת למתונה יותר מעישון נקי או מחליטת האיוואסקה. מדובר בתערובת של עשבים ביחד עם DMT, וזמן השפעתה על התודעה נמשך כשעה בקירוב. הסיבה למשך זמן זה היא שהתערובת מכילה מעכב של אנזים הנקרא MAO הנמצא אצלנו בגוף ובכוחו לפרק את ה-DMT במהירות רבה. מעניין לציין כי הצ'אנגה כשיטת צריכה נחשבת למודרנית יחסית, והומצאה בשנות ה-2000 על ידי אוסטרלי בשם ג'וליאן פאלמר, אשר ביקש להציע חווית DMT שאיננה כה אינטנסיבית. מכיוון שהשפעת הצ'אנגה מתונה בהרבה מצריכת DMT טהור, רבים משתמשים בו למטרות חברתיות ולאו דווקא טיפוליות.  St John, G. (2016). Aussiewaska: A cultural history of changa and ayahuasca analogues in Australia. In  The World Ayahuasca Diaspora  (pp. 143-164). Routledge.‏

בהתאם לגישות טראנספרסונליות (וגישות אחרות המאופיינות לעיתים כ"רוחניות" יותר), המונח "התעוררות רוחנית" מתייחס להיבט נורמלי של התפתחות אנושית, במסגרתו מוצאים אינדיבידואלים משמעות וחיבור מעבר לזהותם האישית. חוויות אלו מובילות להתעצמות החמלה ותחושת הכבוד לחיים, זאת תוך כדי התגברות הביטחון האישי והשלווה הפנימית. צמיחה זו יכולה להיות מאתגרת, אפילו סוערת, ולעתים עוברת דרך משבר המכונה "חירום רוחני" (Spiritual emergency). לפי הפסיכיאטר סטניסלב גרוף: "אחת ההשלכות החשובות ביותר של אירועים אלו היא ההבנה כי מצבים רבים, אשר נכון לרפואה המערבית מוגדרים כפסיכופתולוגיות ומטופלות באופן תרופתי, הם למעשה שלבים מאתגרים של שינוי אישי-פנימי רדיקלי, ושל פתיחות רוחנית. בהינתן ואלו נתפסים ככאלה, אותם אתגרים ניתנים להחלמה ולהתבססותה של טרנספורמציה פסיכולוגית והתפתחות תודעתית" (Grof & Grof, 1989, 1990). בהקשר החוויה הפסיכדלית, יש הרואים באותם חומרים ככלי בעזרתו ניתן להיות במגע עם אותה תופעה. מחקרים עדכניים בחומרים פסיכדליים מצביעים על שינויים מהותיים אותם עוברים המשתתפים בהקשר לתפיסת עולמם, התגברות הממד הרוחני בחייהם, חיזוק הקשר עם הטבע ו-"המצב הטבעי", ותמורות בממדים אישיותיים כגון התכונה "פתיחות לחוויות". יחד עם זאת, יש הרואים ברכיבים המאתגרים של תהליך זה כמצוקה פסיכולוגית חמורה עבורה דרושה התערבות של אנשי טיפול בעלי הסמכה קלינית. חלקם אף מגדירים אותה כפסיכוזה הנגרמת על ידי סמים    (Drug Induced Psychosis), המוכרת ומוגדרת על ידי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות    (DSM).   מקורות Collins, M. (2008). Politics and the numinous: evolution, spiritual emergency, and the re‐emergence of transpersonal consciousness.  Psychotherapy and Politics International ,  6 (3), 198-211. ‏ Garbe, M. (2020). Spiritual Emergence and Spiritual Emergency. In  Spirituality in Mental Health Practice  (pp. 47-62). Routledge.‏

חוויות סף-מוות, (או NDE's), הן אוסף אירועים עליהם מדווחים אנשים אשר הוגדרו כשורדי מצב של "מוות קליני". בחלק גדול מהמקרים, אותם אנשים מגדירים אירועים אלו כעמוקים ביותר, בעלי כוח לעצב מחדש את מערכי התפיסות והאמונות הבסיסיים (חלקם מגדירים אותן כבעלות ממד מיסטי, במסגרתן התודעה "מתנתקת" מכבלים האוחזים בה תחת התנאים היומיומיים). הם מאופיינים בדרך כלל על ידי תחושות של ריחוף "חוץ גופיות", על ידי תנועה אל עבר אור בהיר, כמו גם על ידי מפגשים עם קרובי משפחה אשר אינם בין החיים. דיווחים מסוג זה נפוצים בתרבויות וחברות שונות, וקיימות עדויות להתרחשותם מאז ימי קדם. מחקרים שונים מדווחים על שכיחות לא מבוטלת של התופעה. לפיהם, 15 אחוזים מהמטופלים ביחידה לטיפול נמרץ ועד 23 אחוז מהשורדים מדום לב מספרים כי חוו מאפיינים המתיישבים עם הגדרת התופעה. חשוב לציין כי למרות שרבים תופסים חוויות אלו כחיוביות, הכוללות הפחתה מהפחד מהמוות או התעצמות של תחושת משמעות או חמלה לעצמי ולאחר, יש גם המציפים תופעות שליליות כגון חלומות מפחידים או מחשבות טורדניות/חודרניות. בהקשר הפסיכדלי, קיימת חפיפה מסוימת בין אפיוני החוויה הפסיכדלית-מיסטית לבין זו של חווית סף מוות. הפסיכיאטר סטניסלב גרוף מעלה את האפשרות כי שתיהן מאפשרות התכנסות אל עבר מצב תודעתי שונה, דרכו נסללת הנגישות לזיכרונות מהלידה או לאירועים משמעותיים נוספים מהילדות (ואף במקרים מסוימים, לאירועים אשר התרחשו לפני הלידה עצמה). רובה של הקהילה המחקרית מתנגדת לתוקפם של זיכרונות מסוג זה, ורואות באותן דיווחים הטיות קוגניטיביות הנוצרות על ידי שינויים נוירוביולוגים המתרחשים הן בחוויות סף מוות והן באלו הפסיכדליות-מיסטיות.  מקורות Fritz, P., Lejeune, N., Cardone, P., Gosseries, O., & Martial, C. (2024). Bridging the gap:(a) typical psychedelic and near-death experience insights.  Current Opinion in Behavioral Sciences ,  55 , 101349. ‏ Timmermann, C., Roseman, L., Williams, L., Erritzoe, D., Martial, C., Cassol, H., ... & Carhart-Harris, R. (2018). DMT models the near-death experience.  Frontiers in psychology ,  9 , 395026.‏

תוכנית מחקר פסיכולוגי אשר הוקם על ידי טימותי לירי (Timothy Leary), ריצ'רד אלפרט (Richard Alpert הידוע יותר כ"ראם דאס") ובמידה מסוימת גם על ידי ראלף מטזנר (Ralph Metzner) כבוגר האוניברסיטה. החוקרים בפרויקט בדקו את השפעת פטריות הפסילוסיבין על מאות מתנדבים, זאת בתנאים הנחשבים כ"נטורליסטיים" (המבוססים על תצפית, רישום ועיבוד השפעות החומר הפעיל בסביבה הטבעית של הנבדקים, ללא מניפולציה מחקרית מכוונת). במסגרת הפרויקט, נערכו מספר מחקרים יצירתיים ופורצי דרך. בין הבולטים שבהם הוא ניסוי בבית הכלא "קונקורד" (Concord State Prison ) בו נבחנה השפעת החומר הפעיל בשילוב פסיכותרפיה על אסירים בעת שחרורם. המחקר בדק האם אותם אסירים יגלו פעילות פרו-סוציאלית וישאירו מאחור את אורך חייהם ה"עברייני". מחקר בולט נוסף הוא ניסוי "יום שישי הטוב" ("Good Friday Experiment") אשר נערך על ידי רוברט פאנקה בכנסיית "מארש" אשר בבוסטון. המחקר בחן האם בכוחן של פטריות הפסילוסיבין לעורר חוויה מיסטית-רליגיוזית אצל סטודנטים בעלי זיכה דתית. בנוסף לפיסלוסיבין, הפרויקט גם ערך ניסויים ב-LSD בתקופה מאוחרת יותר. הפרויקט נסגר ב-1962 בנסיבות מחמירות אשר כללו דיווחים אודות התנהגות שאינה אתית מצד אלפרט, אשר נאשם כי הציע פסילוסיבין לסטודנט בניגוד להסכם עם אוניברסיטת הרווארד. האשמות נוספות בדבר מידת האתיות שבפעולתם של אלפרט ולירי כללו שימוש בחומרים אלו ביחד עם הסטודנטים אותם לימדו, ושידולם של סטודנטים להשתמש באותם חומרים. תוצאותיה של פרשייה זו הובילו לפיטורם של לירי ואלפרט מהאוניברסיטה, אך האחרונים הקימו זמן קצר אחר כך ארגון מחקר פרטי בשם "הפדרציה הבין לאומית לחופש פנימי" (International Federation for Internal Freedom). מקורות Penner, J. (Ed.). (2014).  Timothy Leary: the Harvard years: early writings on LSD and psilocybin with Richard Alpert, Huston Smith, Ralph Metzner, and others . Simon and Schuster. ‏ Wark, C., & Galliher, J. F. (2010). Timothy Leary, Richard Alpert (Ram Dass) and the changing definition of psilocybin.  International Journal of Drug Policy ,  21 (3), 234-239.‏

אסופה של חומרים בעלי השפעה פסיכדלית אשר אינם נכללים תחת תתי המשפחות האחרות (הפסיכדליים הקלאסיים, האמפתוגניים/אנטקטוגנים והדיסוציאטיבים), זאת לאור מספר סיבות, ביניהן ניורופרמקולוגיה מגוונת והעדר מחקר מספק אודותם. לדוגמא, מנגנון הפעולה של רוב החומרים הפסיכדליים מתבסס בחלקו הניכר על דינמיקה עצבית המבוססת בעיקרה על פעולתם של המוליכים העצביים גלוטמט, סרוטונין ודופמין. לעומתם, חומרים מהקבוצה הא-טיפוסית אינם קשורים ישירות לרכיב כימי מובחן וספציפי, משפיעים על מגוון רחב של מוליכים עצביים נוספים וכך במביאים לידי ביטוי מנגנוני פעולה מגוונים. החומרים הא-טיפוסיים כוללים את האיבוגאין (החומר הפעיל בצמח האיבוגה), סלווינורין A (המופק מצמח הסלוויה דיווינורום), תרופות ממשפחת האנטיכולינרגיים (חומרים החוסמים את המוליך העצבי אצטילכולין במערכת העצבים המרכזית וההיקפית) דוגמת האטרופין וצמח הדאטורה (Datura). יש חוקרים המוספים למשפחה זו גם את הקנאביס, שכן רבים הרואים בו מאפיינים בעלי גוון פסיכדלי.  מקורות Johnstad, P. G. (2021). Who is the typical psychedelics user? Methodological challenges for research in psychedelics use and its consequences.  Nordic Studies on Alcohol and Drugs ,  38 (1), 35-49. ‏ Mendes, F. R., dos Santos Costa, C., Wiltenburg, V. D., Morales-Lima, G., Fernandes, J. A. B., & Filev, R. (2022). Classic and non‐classic psychedelics for substance use disorder: A review of their historic, past and current research.  Addiction Neuroscience ,  3 , 100025.‏

חומרים אמפתוגנים (מלשון "אמפתיה") או אנטקטוגנים (מלשון "מגע"), הינם משפחה נפרדת של חומרים הנכללת תחת "מטריית החומרים הפסיכדליים". מיוחדותם משתקפת ביצירת חווית ביטחון, אמון, רצון בקרבת האחר, רצון במגע, פתיחות והתעצמות החמלה כלפי העצמי והאחר. היא כוללת חומרים דוגמאת ה-MDMA,MDA, MDEA, 6APB  ונוספים. המונח "אמפתוגן" הוצע על ידי החוקר ראלף מטנצר מאוניברסיטת הרווארד על מנת להדגיש את ממד האמפתיה המועצם תחת השפעת חומרים ממשפחה זו. המושג "אנטקטוגן" הוצע על ידי הכימאי דוויד ניקולס מהחשש שמא ייווצר בלבול בין המונח "אמפתוגן" לבין המונח "פאתוס" (מיוונית, "סבל").  יש החולקים על שייכותם של חומרים אלו למשפחת הפסיכדליים הכללית, שכן, חוויתם אינה מתיישבת "אחד לאחד" עם החוויה הפסיכדלית הקלאסית העשירה בהזיות, חזיונות ושינויי תפיסה נוספים (לכמה מחומרים מהמשפחה האמפתוגנית השפעה "פסיכדלית קלאסית", אך אם מופחתת יחסית). יחד עם זאת, לחוויה תחת השפעת חומרים ממשפחה זו ערך טיפולי נפשי יוצא דופן. בשילוב עם טיפול רגשי בדיבור (בין אם בהתאם לאסכולות דינאמיות, התנהגותיות או קוגניטיביות), השפעת החומרים האמפתוגנים מאפשרת שדה מנטאלי ורגשי המאופיין בביטחון, אמון, מוטיבציה לשיתוף ועמדה חומלת המאפשרות למתמודדים עם קשיים נפשיים לעבד חוויות משמעותיות "בלתי נגישות" בעבר לאור עלייתם של הגנות ותחושת חרדה משתקת. זו גם הסיבה שהמחקר לדוגמא ב-MDMA עבור המתמודדים עם אתגרים פוסט-טראומטיים זוכה להצלחה משמעותית בקרב גופי מחקרים רבים. מקורות Blatchford, E., Bright, S., & Engel, L. (2021). Tripping over the other: Could psychedelics increase empathy?.  Journal of Psychedelic Studies ,  4 (3), 163-170. ‏ Tagliazucchi, E., Llobenes, L., & Gumiy, N. (2022). Psychedelics, connectedness, and compassion. In  Compassion Focused Therapy  (pp. 360-370). Routledge. ‏ Thal, S., Zeuch, A., Maximilian von Heyden, B. A., & Aicher, H. (2018). Positive psychology in the investigation of psychedelics and entac-togens: A critical review.‏

החומרים הדיסוציאטיביים (המכונים גם 'חומרי הרדמה דיסוציאטיביים') הם משפחה של חומרים פסיכדליים הנבדלת מהמשפחה הקלאסית, האמפתוגנית או הא-טיפוסית. סוג זה של חומרים מייצרים חוויה לפיה מתרחשת נפרדות או ניתוק  מהגוף, מהמחשבות, מהרגשות או מהסביבה הפיזית. דיסוציאטיביים יכולים גם לגרום לשינויים קוגניטיביים, תפיסתיים ורגשיים נוספים, דבר שחיזק את ההתעניינות אליה זוכים חומרים אלו בפן המחקרי והטיפול הנפשי. החומרים הפסיכדליים מהמשפחה האסוציאטיבית כוללים א ה-PCP (פנציקלידין), DXM  (דקסטרומתורפן),  Nitrous Oxide (חמצן דו-חנקני המוכר גם בשמו "גז צחוק") והקטמין. האחרון נבחן בשנים האחרונות בהקשר הטיפול הנפשי, בעיקר עבור המתמודדים עם דיכאון עמיד (דיכאון אשר הטיפול בו בדרכים אחרות הראה שיפור מינימלי בלבד). רוב הממצאים מראים כי הפוטנציאל הטיפולי אכן "מזכה" חומר זה בצורך בהמשך המחקר, שכן, עדיין לא ברור אם השיפור בסימפטומים מתקיים גם לתווך הארוך (מעל ל-3 או 6 חודשים). מקורות Marguilho, M., Figueiredo, I., & Castro-Rodrigues, P. (2023). A unified model of ketamine’s dissociative and psychedelic properties.  Journal of Psychopharmacology ,  37 (1), 14-32. ‏ Doss, M. K., Samaha, J., Barrett, F. S., Griffiths, R. R., de Wit, H., Gallo, D. A., & Koen, J. D. (2023). Unique effects of sedatives, dissociatives, psychedelics, stimulants, and cannabinoids on episodic memory: A review and reanalysis of acute drug effects on recollection, familiarity, and metamemory.  Psychological Review .‏

קיימות גישות המאמינות שניתן להגיע לחוויות משנות תודעה גם ללא נטילת חומרים פסיכדליים. למשל, סטניסלב גרוף, פסיכיאטר ממוצא צ'כי בעל עבר מקצועי ואקדמי עשיר בטיפול ב-LSD, מאמין שעל ידי טכניקת ה"נשימה ההולוטרופית" ניתן להיכנס למצבי תודעה הדומים לחוויה הפסיכדלית. ההליך כולל שלוש שעות בו המטופל מתבקש לנשום עמוק, מעט מהר יותר מקצב הנשימה הרגיל. אל החוויה מתלווה מוזיקה מעוררת אשר תפקידה להציף רגשות עזים. קיים דמיון רב בין הדיווחים של אלו אשר התנסו בנשימה הולוטרופית לבין דיווחיהם של אלו שהשתמשו בחומרים משני תודעה. מדובר בדרך הנחשבת לבטוחה יותר, בה רכיב השליטה של המטופל בעוצמת חווייתו גדל משמעותית בהשוואה לנוטלים חומרים פסיכדליים במינונים גבוהים. Rhinewine, J. P., & Williams, O. J. (2007). Holotropic breathwork: The potential role of a prolonged, voluntary hyperventilation procedure as an adjunct to psychotherapy. The journal of alternative and complementary medicine , 13 (7), 771-776.‏

החוויה הפסיכדלית: מדריך המבוסס על ספר המתים הטיבטי / טימותי לירי, ראלף מטצנר וריצ'רד אלפרט  (The psychedelic experience: A manual based on the Tibetan book of the dead, 1964) מהספרים המכוננים אודות הטיפול הפסיכדלי בספרות המערבית. נכתב על ידי טימותי לירי, ריצרד אלפרט (ראם דאס) וראלף מטזנר ויצא לאור בשנת 1964. הספר החל להיכתב לאחר פיטורם של לירי ואלפרט מאוניברסיטת הרווארד (ראו ערך - פרויקט הפסילוסיבין של הרווארד), עת השניים הקימו את ארגון "הפדרציה הבין לאומי של לחופש פנימי". כתיבתו החלה במקסיקו, כחלק מפעילותו של מכרז ההכשרה הפסיכדלי The Zihuatanejo Project. הספר הוקדש לסופר אלדוס האקסלי, ולהשפעתו הרבה על השיח הפסיכדלי של שנות ה-50 וה-60. המדריך מבוסס על "ספר החיים והמתים הטיבטי", אשר נכתב כמדריך לניווט תהליך המוות, "הבארדו" (תהליכי התודעה של האדם הגוסס), וההיוולדות מחדש. המדריך מאת לירי, אלפרט ומטצנר נשען על תהליך המוות והלידה מחדש כפי שמופיע בספר המקורי, אך מכפיף אותו לחוויות "מות האגו" או "האיחוד עם הגדול והשלם" המתאפשרים על ידי השימוש בחומרים פסיכדליים. כוונת הטקסט היא להדריך ולהכווין את השוהה במצב התודעתי השונה המתאפשר לאחר נטילת חומרים פסיכדליים, וכמו כן את יציאתו חזרה למצב תודעתי "יומיומי". המדריך עוסק ברבדים השונים של "מות האגו", ומעניק הנחיות מפורטות אודות כיצד להבין ולהתנהג בכל אחד מהם. המדריך מאפשר את הקראת ההוראות בקול רם עבור האדם השוהה בחוויה הפסיכדלית על ידי המטפל או כל דמות מלווה אחרת. אחד מתרומותיו הגדולות של הספר הוא התייחסותו אל "הסט והסטינג" המיטביים (ראו ערך נפרד), העוסקים בדרכים בהם הסביבה בה מתרחש המסע הפסיכדלי, והמצב הנפשי הפנימי של האדם המתנסה, מעצבות את טיב החוויה. מקורות Leary, T., Alpert, R., & Metzner, R. (2017).  The psychedelic experience: A manual based on the Tibetan book of the dead . Citadel.‏

הנפוץ מבין הטיפולים הנתמכים בחומרים משני תודעה.  השיטה כוללת נטילה של מינון בינוני/גבוהה מהחומר הפעיל (בעיקר מהמשפחה הקלאסית אבל לא רק) על מנת לאפשר התבוננות פנימית שאינה מוסחת מהמתרחש בסביבה החיצונית. הטיפול הפסיכדלי מכוון את המטופל אל עבר חוויה עוצמתית ומסע פנימי עמוק, ללא שיח אנליטי בין המטפל למטופל בעת החוויה. אין הכוונה שהתהליך אינו כולל שיח, אלא כי האחרון מתרחש לפני ואחרי החוויה הפסיכדלית (שלב ההכנה ושלב האינטגרציה), שם המטופל והמטפל מעמיקים את הקשר הבין אישי, מגבירים את תחושת הביטחון והאמון, מעלים לדיון היבטים שייתכן ויעלו במהלך החוויה ומעבדים את קשת התובנות. סוג זה של טיפול נבחן ברוב המחקר הפסיכדלי הטיפולי בשנים האחרונות, ומחולק לרוב לשלושה חלקים: מספר פגישות הכנה, מפגש בו נוטלים את החומר הפעיל, ושלב העיבוד והאינטגרציה. מחקרים עדכניים מעודדים את השתתפות המטפל בכל אחד משלושת השלבים ונראה כי מעורבות מסוג זה מעלה את הסיכוי להטבה ארוכת טווח. מקורות Brennan, W., Kelman, A. R., & Belser, A. B. (2023). A systematic review of reporting practices in psychedelic clinical trials: psychological support, therapy, and psychosocial interventions.  Psychedelic Medicine ,  1 (4), 218-229.‏