Search Results

תוכנית מחקר פסיכולוגי אשר הוקם על ידי טימותי לירי (Timothy Leary), ריצ'רד אלפרט (Richard Alpert הידוע יותר כ"ראם דאס") ובמידה מסוימת גם על ידי ראלף מטזנר (Ralph Metzner) כבוגר האוניברסיטה. החוקרים בפרויקט בדקו את השפעת פטריות הפסילוסיבין על מאות מתנדבים, זאת בתנאים הנחשבים כ"נטורליסטיים" (המבוססים על תצפית, רישום ועיבוד השפעות החומר הפעיל בסביבה הטבעית של הנבדקים, ללא מניפולציה מחקרית מכוונת). במסגרת הפרויקט, נערכו מספר מחקרים יצירתיים ופורצי דרך. בין הבולטים שבהם הוא ניסוי בבית הכלא "קונקורד" (Concord State Prison ) בו נבחנה השפעת החומר הפעיל בשילוב פסיכותרפיה על אסירים בעת שחרורם. המחקר בדק האם אותם אסירים יגלו פעילות פרו-סוציאלית וישאירו מאחור את אורך חייהם ה"עברייני". מחקר בולט נוסף הוא ניסוי "יום שישי הטוב" ("Good Friday Experiment") אשר נערך על ידי רוברט פאנקה בכנסיית "מארש" אשר בבוסטון. המחקר בחן האם בכוחן של פטריות הפסילוסיבין לעורר חוויה מיסטית-רליגיוזית אצל סטודנטים בעלי זיכה דתית. בנוסף לפיסלוסיבין, הפרויקט גם ערך ניסויים ב-LSD בתקופה מאוחרת יותר. הפרויקט נסגר ב-1962 בנסיבות מחמירות אשר כללו דיווחים אודות התנהגות שאינה אתית מצד אלפרט, אשר נאשם כי הציע פסילוסיבין לסטודנט בניגוד להסכם עם אוניברסיטת הרווארד. האשמות נוספות בדבר מידת האתיות שבפעולתם של אלפרט ולירי כללו שימוש בחומרים אלו ביחד עם הסטודנטים אותם לימדו, ושידולם של סטודנטים להשתמש באותם חומרים. תוצאותיה של פרשייה זו הובילו לפיטורם של לירי ואלפרט מהאוניברסיטה, אך האחרונים הקימו זמן קצר אחר כך ארגון מחקר פרטי בשם "הפדרציה הבין לאומית לחופש פנימי" (International Federation for Internal Freedom). מקורות Penner, J. (Ed.). (2014).  Timothy Leary: the Harvard years: early writings on LSD and psilocybin with Richard Alpert, Huston Smith, Ralph Metzner, and others . Simon and Schuster. ‏ Wark, C., & Galliher, J. F. (2010). Timothy Leary, Richard Alpert (Ram Dass) and the changing definition of psilocybin.  International Journal of Drug Policy ,  21 (3), 234-239.‏

אסופה של חומרים בעלי השפעה פסיכדלית אשר אינם נכללים תחת תתי המשפחות האחרות (הפסיכדליים הקלאסיים, האמפתוגניים/אנטקטוגנים והדיסוציאטיבים), זאת לאור מספר סיבות, ביניהן ניורופרמקולוגיה מגוונת והעדר מחקר מספק אודותם. לדוגמא, מנגנון הפעולה של רוב החומרים הפסיכדליים מתבסס בחלקו הניכר על דינמיקה עצבית המבוססת בעיקרה על פעולתם של המוליכים העצביים גלוטמט, סרוטונין ודופמין. לעומתם, חומרים מהקבוצה הא-טיפוסית אינם קשורים ישירות לרכיב כימי מובחן וספציפי, משפיעים על מגוון רחב של מוליכים עצביים נוספים וכך במביאים לידי ביטוי מנגנוני פעולה מגוונים. החומרים הא-טיפוסיים כוללים את האיבוגאין (החומר הפעיל בצמח האיבוגה), סלווינורין A (המופק מצמח הסלוויה דיווינורום), תרופות ממשפחת האנטיכולינרגיים (חומרים החוסמים את המוליך העצבי אצטילכולין במערכת העצבים המרכזית וההיקפית) דוגמת האטרופין וצמח הדאטורה (Datura). יש חוקרים המוספים למשפחה זו גם את הקנאביס, שכן רבים הרואים בו מאפיינים בעלי גוון פסיכדלי.  מקורות Johnstad, P. G. (2021). Who is the typical psychedelics user? Methodological challenges for research in psychedelics use and its consequences.  Nordic Studies on Alcohol and Drugs ,  38 (1), 35-49. ‏ Mendes, F. R., dos Santos Costa, C., Wiltenburg, V. D., Morales-Lima, G., Fernandes, J. A. B., & Filev, R. (2022). Classic and non‐classic psychedelics for substance use disorder: A review of their historic, past and current research.  Addiction Neuroscience ,  3 , 100025.‏

חומרים אמפתוגנים (מלשון "אמפתיה") או אנטקטוגנים (מלשון "מגע"), הינם משפחה נפרדת של חומרים הנכללת תחת "מטריית החומרים הפסיכדליים". מיוחדותם משתקפת ביצירת חווית ביטחון, אמון, רצון בקרבת האחר, רצון במגע, פתיחות והתעצמות החמלה כלפי העצמי והאחר. היא כוללת חומרים דוגמאת ה-MDMA,MDA, MDEA, 6APB  ונוספים. המונח "אמפתוגן" הוצע על ידי החוקר ראלף מטנצר מאוניברסיטת הרווארד על מנת להדגיש את ממד האמפתיה המועצם תחת השפעת חומרים ממשפחה זו. המושג "אנטקטוגן" הוצע על ידי הכימאי דוויד ניקולס מהחשש שמא ייווצר בלבול בין המונח "אמפתוגן" לבין המונח "פאתוס" (מיוונית, "סבל").  יש החולקים על שייכותם של חומרים אלו למשפחת הפסיכדליים הכללית, שכן, חוויתם אינה מתיישבת "אחד לאחד" עם החוויה הפסיכדלית הקלאסית העשירה בהזיות, חזיונות ושינויי תפיסה נוספים (לכמה מחומרים מהמשפחה האמפתוגנית השפעה "פסיכדלית קלאסית", אך אם מופחתת יחסית). יחד עם זאת, לחוויה תחת השפעת חומרים ממשפחה זו ערך טיפולי נפשי יוצא דופן. בשילוב עם טיפול רגשי בדיבור (בין אם בהתאם לאסכולות דינאמיות, התנהגותיות או קוגניטיביות), השפעת החומרים האמפתוגנים מאפשרת שדה מנטאלי ורגשי המאופיין בביטחון, אמון, מוטיבציה לשיתוף ועמדה חומלת המאפשרות למתמודדים עם קשיים נפשיים לעבד חוויות משמעותיות "בלתי נגישות" בעבר לאור עלייתם של הגנות ותחושת חרדה משתקת. זו גם הסיבה שהמחקר לדוגמא ב-MDMA עבור המתמודדים עם אתגרים פוסט-טראומטיים זוכה להצלחה משמעותית בקרב גופי מחקרים רבים. מקורות Blatchford, E., Bright, S., & Engel, L. (2021). Tripping over the other: Could psychedelics increase empathy?.  Journal of Psychedelic Studies ,  4 (3), 163-170. ‏ Tagliazucchi, E., Llobenes, L., & Gumiy, N. (2022). Psychedelics, connectedness, and compassion. In  Compassion Focused Therapy  (pp. 360-370). Routledge. ‏ Thal, S., Zeuch, A., Maximilian von Heyden, B. A., & Aicher, H. (2018). Positive psychology in the investigation of psychedelics and entac-togens: A critical review.‏

החומרים הדיסוציאטיביים (המכונים גם 'חומרי הרדמה דיסוציאטיביים') הם משפחה של חומרים פסיכדליים הנבדלת מהמשפחה הקלאסית, האמפתוגנית או הא-טיפוסית. סוג זה של חומרים מייצרים חוויה לפיה מתרחשת נפרדות או ניתוק  מהגוף, מהמחשבות, מהרגשות או מהסביבה הפיזית. דיסוציאטיביים יכולים גם לגרום לשינויים קוגניטיביים, תפיסתיים ורגשיים נוספים, דבר שחיזק את ההתעניינות אליה זוכים חומרים אלו בפן המחקרי והטיפול הנפשי. החומרים הפסיכדליים מהמשפחה האסוציאטיבית כוללים א ה-PCP (פנציקלידין), DXM  (דקסטרומתורפן),  Nitrous Oxide (חמצן דו-חנקני המוכר גם בשמו "גז צחוק") והקטמין. האחרון נבחן בשנים האחרונות בהקשר הטיפול הנפשי, בעיקר עבור המתמודדים עם דיכאון עמיד (דיכאון אשר הטיפול בו בדרכים אחרות הראה שיפור מינימלי בלבד). רוב הממצאים מראים כי הפוטנציאל הטיפולי אכן "מזכה" חומר זה בצורך בהמשך המחקר, שכן, עדיין לא ברור אם השיפור בסימפטומים מתקיים גם לתווך הארוך (מעל ל-3 או 6 חודשים). מקורות Marguilho, M., Figueiredo, I., & Castro-Rodrigues, P. (2023). A unified model of ketamine’s dissociative and psychedelic properties.  Journal of Psychopharmacology ,  37 (1), 14-32. ‏ Doss, M. K., Samaha, J., Barrett, F. S., Griffiths, R. R., de Wit, H., Gallo, D. A., & Koen, J. D. (2023). Unique effects of sedatives, dissociatives, psychedelics, stimulants, and cannabinoids on episodic memory: A review and reanalysis of acute drug effects on recollection, familiarity, and metamemory.  Psychological Review .‏

קיימות גישות המאמינות שניתן להגיע לחוויות משנות תודעה גם ללא נטילת חומרים פסיכדליים. למשל, סטניסלב גרוף, פסיכיאטר ממוצא צ'כי בעל עבר מקצועי ואקדמי עשיר בטיפול ב-LSD, מאמין שעל ידי טכניקת ה"נשימה ההולוטרופית" ניתן להיכנס למצבי תודעה הדומים לחוויה הפסיכדלית. ההליך כולל שלוש שעות בו המטופל מתבקש לנשום עמוק, מעט מהר יותר מקצב הנשימה הרגיל. אל החוויה מתלווה מוזיקה מעוררת אשר תפקידה להציף רגשות עזים. קיים דמיון רב בין הדיווחים של אלו אשר התנסו בנשימה הולוטרופית לבין דיווחיהם של אלו שהשתמשו בחומרים משני תודעה. מדובר בדרך הנחשבת לבטוחה יותר, בה רכיב השליטה של המטופל בעוצמת חווייתו גדל משמעותית בהשוואה לנוטלים חומרים פסיכדליים במינונים גבוהים. Rhinewine, J. P., & Williams, O. J. (2007). Holotropic breathwork: The potential role of a prolonged, voluntary hyperventilation procedure as an adjunct to psychotherapy. The journal of alternative and complementary medicine , 13 (7), 771-776.‏

החוויה הפסיכדלית: מדריך המבוסס על ספר המתים הטיבטי / טימותי לירי, ראלף מטצנר וריצ'רד אלפרט  (The psychedelic experience: A manual based on the Tibetan book of the dead, 1964) מהספרים המכוננים אודות הטיפול הפסיכדלי בספרות המערבית. נכתב על ידי טימותי לירי, ריצרד אלפרט (ראם דאס) וראלף מטזנר ויצא לאור בשנת 1964. הספר החל להיכתב לאחר פיטורם של לירי ואלפרט מאוניברסיטת הרווארד (ראו ערך - פרויקט הפסילוסיבין של הרווארד), עת השניים הקימו את ארגון "הפדרציה הבין לאומי של לחופש פנימי". כתיבתו החלה במקסיקו, כחלק מפעילותו של מכרז ההכשרה הפסיכדלי The Zihuatanejo Project. הספר הוקדש לסופר אלדוס האקסלי, ולהשפעתו הרבה על השיח הפסיכדלי של שנות ה-50 וה-60. המדריך מבוסס על "ספר החיים והמתים הטיבטי", אשר נכתב כמדריך לניווט תהליך המוות, "הבארדו" (תהליכי התודעה של האדם הגוסס), וההיוולדות מחדש. המדריך מאת לירי, אלפרט ומטצנר נשען על תהליך המוות והלידה מחדש כפי שמופיע בספר המקורי, אך מכפיף אותו לחוויות "מות האגו" או "האיחוד עם הגדול והשלם" המתאפשרים על ידי השימוש בחומרים פסיכדליים. כוונת הטקסט היא להדריך ולהכווין את השוהה במצב התודעתי השונה המתאפשר לאחר נטילת חומרים פסיכדליים, וכמו כן את יציאתו חזרה למצב תודעתי "יומיומי". המדריך עוסק ברבדים השונים של "מות האגו", ומעניק הנחיות מפורטות אודות כיצד להבין ולהתנהג בכל אחד מהם. המדריך מאפשר את הקראת ההוראות בקול רם עבור האדם השוהה בחוויה הפסיכדלית על ידי המטפל או כל דמות מלווה אחרת. אחד מתרומותיו הגדולות של הספר הוא התייחסותו אל "הסט והסטינג" המיטביים (ראו ערך נפרד), העוסקים בדרכים בהם הסביבה בה מתרחש המסע הפסיכדלי, והמצב הנפשי הפנימי של האדם המתנסה, מעצבות את טיב החוויה. מקורות Leary, T., Alpert, R., & Metzner, R. (2017).  The psychedelic experience: A manual based on the Tibetan book of the dead . Citadel.‏

הנפוץ מבין הטיפולים הנתמכים בחומרים משני תודעה.  השיטה כוללת נטילה של מינון בינוני/גבוהה מהחומר הפעיל (בעיקר מהמשפחה הקלאסית אבל לא רק) על מנת לאפשר התבוננות פנימית שאינה מוסחת מהמתרחש בסביבה החיצונית. הטיפול הפסיכדלי מכוון את המטופל אל עבר חוויה עוצמתית ומסע פנימי עמוק, ללא שיח אנליטי בין המטפל למטופל בעת החוויה. אין הכוונה שהתהליך אינו כולל שיח, אלא כי האחרון מתרחש לפני ואחרי החוויה הפסיכדלית (שלב ההכנה ושלב האינטגרציה), שם המטופל והמטפל מעמיקים את הקשר הבין אישי, מגבירים את תחושת הביטחון והאמון, מעלים לדיון היבטים שייתכן ויעלו במהלך החוויה ומעבדים את קשת התובנות. סוג זה של טיפול נבחן ברוב המחקר הפסיכדלי הטיפולי בשנים האחרונות, ומחולק לרוב לשלושה חלקים: מספר פגישות הכנה, מפגש בו נוטלים את החומר הפעיל, ושלב העיבוד והאינטגרציה. מחקרים עדכניים מעודדים את השתתפות המטפל בכל אחד משלושת השלבים ונראה כי מעורבות מסוג זה מעלה את הסיכוי להטבה ארוכת טווח. מקורות Brennan, W., Kelman, A. R., & Belser, A. B. (2023). A systematic review of reporting practices in psychedelic clinical trials: psychological support, therapy, and psychosocial interventions.  Psychedelic Medicine ,  1 (4), 218-229.‏

טיפול במסגרתו מקבל המטופל מנה קטנה עד בינונית של חומר פסיכדלי (לרוב מהמשפחה הקלאסית) זאת על מנת לקיים שיח אודות המתרחש בנפשו של המטופל תוך כדי  ההשפעה הפסיכדלית. המטפלים בסגנון זה מאמינים שהחומר הפסיכדלי מאפשר שינויים בגמישותם של הגנות נפשיות, בתפיסת העצמי, יחסם של המטופלים לעולם ואת סלילת הדרך למידע מודחק או מוכחש הנמצא בתת מודע. במצב זה, השיח הטיפולי שואף לנצל את חלון ההזדמנויות בו התודעה גמישה ומאפשרת עיבוד חומרים שאינם נגישים תחת "מצב תודעתי רגיל".    רונלד א. סאנדיסון  טבע את הביטוי "פסיכוליטי" המתורגם ל"מגמיש נפש", זאת לאור המחשבה שבכוחם של החומרים לרכך קונפליקטים פנימיים ובכך לקדם שיח פנימי עמוק. קיימים סגנונות שונים של טיפול פסיכוליטי. אחד מהם הוא הטיפול הקבוצתי. בולטת במיוחד הפסיכותרפיסטית פרדריקה מקל פישר (Friedericke Meckel Fisher) אשר שילבה בטיפול הקבוצתי אלמנטים נוספים הכוללים עיבוד דרך הגוף, שימוש במוזיקה מעוררת ושילוב בקונסטלציה משפחתית ( גישת טיפול ממוקדת וקצרת טווח המבוססת על חשיבות מערכת היחסים המשפחתית של המתמודדים, העברה בין דורית והשפעתה על מערכות שונות בחייהם). המחקר המודרני ממעט לבחון טיפול מסוג זה. לדעת רבים, הסיבה נעוצה בשילוב שבין העלות הגבוהה (מספר רב של מפגשים לעומת הטיפול הפסיכדלי לדוגמא) לבין ירידת הפופולאריות שבטיפול האנליטי/פסיכודינאמי. מקורות  Passie, T., Guss, J., & Krähenmann, R. (2022). Lower-dose psycholytic therapy–a neglected approach.  Frontiers in Psychiatry ,  13 , 1020505. ‏ Gasser, P. (2022). Psychedelic group therapy. In  Disruptive psychopharmacology  (pp. 23-34). Cham: Springer International Publishing. ‏ Buchborn, T., Kettner, H. S., Kärtner, L., & Meinhardt, M. W. (2023). The ego in psychedelic drug action–ego defenses, ego boundaries, and the therapeutic role of regression.  Frontiers in Neuroscience ,  17 , 1232459.‏

המושג "אינטגרציה" הוא מונח מערבי, ומאפיין את היישום הקליני של התערבויות שונות אשר צמחו עם התעוררות הטיפול הנפשי הנתמך בחומרים משני תודעה. הוא מביא לידי ביטוי את הצורך "לאחד ולחבר" בין מאפיינים שונים של החוויה הפסיכדלית, להקל את עיבודו של חומר מנטאלי מורכב, להסיק תובנות חדשות ולבחון את השלכותיהם, כל זאת בתקווה כי ייטיבו עם רווחתו, שאיפותיו ותקוותיו של המטופל. נקודת המוצא היא כי תובנות אלו, קוגניטיביות ורגשיות כאחד, הן בעלות תוקף אישי-סובייקטיבי ("וודאות פנומנולוגית"). ראוי לציין בהקשר זה כי אחד המאפיינים השכיחים של החוויה הפסיכדלית היא "תחושת נואטיות", תופעה במסגרתה המשתתפים מדווחים על "אמיתות רדיקאלית" של התוכן שהוצף במסגרתה ("יותר אמיתי מאמיתי" הינו משפט נפוץ ביותר בקרב העוסקים בעולם החומרים משני התודעה). דרך נוספת להבין את מהות האינטגרציה במישור הפסיכדלי היא "כגשר "המחבר בין החוויה התודעתית תחת השפעת החומרים לבין חיי היומיום. יש המדגישים כי עדיף שתהליך זה יתחיל עוד בטרם נטילת החומר הפעיל, יבהיר את אשר התרחש תחת השפעת האחרון, יוטמע כחלק אינטגרלי מהתפתחות פנימית עצמאית של המשתתף ויוביל לשינוי התנהגותי. ניסוחים אחרים מבליטים את חשיבות החזרתיות, המעורבות המכוונת ומציאת ההיגיון שבחוויה הפסיכדלית כל פעם מחדש. על ידי עיבוד חזרתי ותרגומו החדש למציאות המשתנה, יכולים המשתתפים להפנים בהדרגתיות את אשר נלמד לתוך מארג חייהם, ובכך לנוע אל עבר תחושת "שלמות" ואיזון בהקשרם הפנימי (גוף ותודעה) והחיצוני (מערכות יחסים). במסגרת המחקר, תהליך האינטגרציה מתבצע מספר ימים לאחר שלב נטילת החומר הפעיל. הוא עורך בדרך כלל בין שלושה לחמישה מפגשים בני שעה, זאת כתלות במשאבי המחקר, שאלת המחקר ותנאים נוספים. מקורות Greń, J., Gorman, I., Ruban, A., Tylš, F., Bhatt, S., & Aixalà, M. (2023). Call for evidence-based psychedelic integration.  Experimental and Clinical Psychopharmacology .‏

כל מחקר וטיפול בחומרים משני תודעה ראוי שיכלול תהליך מעמיק של הכנה והכוונה. במסגרתם, מעריך המטפל את מגוון הרבדים אשר להם השפעה מכרעת על אופי החוויה הפסיכדלית. המטפל והמטופלים מבררים את הסיבות שהובילו את האחרונים להתנסות בחוויה מסוג זה, את המוטיבציות העומדות מאחוריהן וציפיותיהם. יש אשר בוחרים להתנסות בחומרים משני תודעה לאור הצורך בהחלמה ממשברים ומכאובי עבר, יש אשר מחפשים העמקה והתפתחות אישית, יש הרוצים להעמיק את ממד הרוחניות בחייהם ומגוון רחב של מוטיבציות, שאיפות וציפיות נוספות. לכל מוטיבציה דרכי הכנה שונים בתכלית. תהליך ההכנה המקצועי מאפשר תאום ציפיות, מתן דגש ומקום לפחדים, הענקת כלים יישומיים על מנת לצלוח את החוויה ברווחה נפשית ולצמצם את גורמי הסיכון אשר באי הכנה מספקת עלולים להוביל לחוויות קשות ומטלטלות. הקשר הבין אישי של הצמד הטיפולי מועצם, ביטחון נבנה, והחלטות על אופן החוויה המתבקשת מתקבלות בדרך כלל תוך שיתוף פעולה. חשוב לזכור שתהליך ההכנה חקירתי ביסודו, וקיימים מקרים רבים בהם תמליץ הסמכות הטיפולית שאין החוויה הפסיכדלית מומלצת לאדם המתייעץ. דוגמאות בולטות הן היסטוריה של פסיכוזה בקרב המעגל המשפחתי המצומצם, הציפייה שהחוויה הפסיכדלית "תעלים" את הקשיים הנפשיים "כבדרך קסם", ובירור אודות האפשרות לקיומם של "מעקפים רוחניים" (Spiritual Bypassing) במסגרתן האדם מתנתק מצרכיו הנפשיים ובצורך בעבודה נפשית אישית מאומצת ונאחז בכוחה של "ההתעלות המיסטית" לפתרון בעיותיו. מקורות Modlin, N. L., Miller, T. M., Rucker, J. J., Kirlic, N., Lennard-Jones, M., Schlosser, D., & Aaronson, S. T. (2023). Optimizing outcomes in psilocybin therapy: Considerations in participant evaluation and preparation.  Journal of Affective Disorders ,  326 , 18-25.‏

צמח ממין מרווה הגדל באמריקה התיכונה ולו תכונות פסיכואקטיביות הנחשבות לאינטנסיביות. החומר הפעיל בסלוויה דיווינורום הינו "סלווינורין איי" (Salvinorin A). קיימים דיווחים אודות חוויה דיסוציאטיבית, חוץ גופית, דמוית חלום ועשירה בהזיות וויזואליות.  בדומה לעישון DMT, ההשפעה של הסלווינורין A קצרות זמן (10-15 דק). ניתן גם לצרוך את החומר הפעיל על ידי לעיסה וספיגה איטית דרך ריריות הפה, זאת על מנת לחוות השפעה מתונה, ארוכה יותר אך אינטנסיבית פחות. המחקר אודות ההשפעות הנוירופיזיולוגיות של הסלווינורין A עדיין נחשב לצעיר, והשפעותיו הפסיכואקטיביות ידועות בעיקר מתצפיות ודיווחים שמקורם בשימוש המסורתי-טקסי בעיקר בתרבויות שמקורן במקסיקו. ידוע שבדומה לאיבוגה, הקולטנים במוח המושפעים מהסלווינורין A הם האופיואידים וקולטני הדופמין, זאת בניגוד למשפחת הפסיכדליים הקלאסיים הפועלים על קולטני הסרוטונין או למשפחת הדיסוציאטיביים הפועלים על קולטני  NMDA. ההשפעה על הקולטנים האופיואידים היא הסיבה לכך שיש המאמינים כי הפוטנציאל הטיפולי של הסלווינורין A טמון בסיוע למתמודדים עם הפרעת התמכרויות. יש המאמינים כי הסיבה בגינה חומר זה אינו פופולארי כשאר הפסיכדליים היא הפוטנציאל לחוויה פסיכדלית קשה ומורכבת. מקורות Brito-da-Costa, A. M., Dias-da-Silva, D., Gomes, N. G., Dinis-Oliveira, R. J., & Madureira-Carvalho, Á. (2021). Pharmacokinetics and pharmacodynamics of salvinorin a and salvia divinorum: Clinical and forensic aspects.  Pharmaceuticals ,  14 (2), 116.‏

שיח הגדל בעיקר באזורי קו המשווה, אשר מקליפתו ניתן למצות את החומר הפסיכואקטיבי איבוגאין (Ibogaine). במרכז אפריקה, בעיקר בשטח בו נפגשות המדינות קונגו, גבון וקמרון, לאיבוגה מקום מרכזי בעולם המסורות והתרבויות של שבטים שונים, אשר הבולט ביניהם הוא שבט ה"בוויטי" (Bwiti), המגדל צמח זה בכמויות גדולות למטרות טקסיות, קהילתיות ורפואיות. לאור המחקר המצומצם יחסית, קשה לאפיין את אופי החוויה תחת האיבוגאין באופן ממצא. יש המדווחים על התגלות רוחנית ומיסטית, הצפה של אושר ואיחוד עם היקום, בעוד דיווחים רבים אחרים מתארים חוויה פסיכדלית קשה, עוצמתית, אינטנסיבית ודיסוציאטיבית במהותה. לשימוש באיבוגה גם השפעות קרדיולוגיות מסכנות חיים לעיתים, הכוללות לרוב עלייה בלחץ דם ושינויים בקצב הלב. תופעות לוואי אלו מחייבות את העוסקים במחקר החומר לניטור והשגחה צמודים של קרדיולוג, ולרוב משמשים בעירוי מגנזיום הניתן יחד עם האיבוגאין. הגיוון בדיווחים נובע כנראה מהעובדה כי דרכי ההשפעה הנוירוביולוגית של האיבוגאין מסועפות ומורכבות. בניגוד לחומרים פסיכדליים קלאסיים (ראו ערך נפרד), האיבוגאין פועל לא רק על קולטני סרוטונין, אלא גם על קולטני NMDA, דופמין ואצטילכולין. בנוסף, לאיבוגאין השפעה מעוררת גם על קולטני קאפה (Kappa-opioid receptors), להם תפקיד חשוב בתהליכי התמכרויות שונים, בעיקר לחומרים אופיואידים (חומרים המפחיתים תחושת כאב על ידי דיכוי פעילות מערכת העצבים המרכזית). בשנים האחרונות גדלה ההתעניינות המחקרית ביכולותיו של האיבוגה לסייע בטיפול בהתמכרויות, ועולות עדויות כי ייתכן ולחומר גם השפעה מטיבה על תסמיני דיכאון וחרדה. כפי שהוזכר למעלה, המחקר באיבוגה מחייב מעקב רפואי צמוד לאור הסיכון הקרדיולוגי. מקורות Köck, P., Froelich, K., Walter, M., Lang, U., & Dürsteler, K. M. (2022). A systematic literature review of clinical trials and therapeutic applications of ibogaine.  Journal of Substance Abuse Treatment ,  138 , 108717.‏