Search Results
נמצאו 128 תוצאות בלי מונחי חיפוש
- אלברט הופמן - Albert Hofmann
כימאי שוויצרי אשר סנתז לראשונה את ה-LSD ( lysergic acid diethylamide ) ואת "הפסילוסין", הוא הרכיב הפעיל בפטריית הפסילוסיבין. ידוע במיוחד בשל ספרו המכונן, " LSD: My Problem Child " אודות מערכת היחסים של הופמן עם אותו רכיב ששינה את חייו. הוא כינה את החומר "תרופה לנפש" והביע חששות ממניעת הגעת החומר ככלי טיפולי לאוכלוסייה הרחבה. פעילותו הציבורית לנורמליזציה של השימוש ב-LSD נשאה פירות רבים, ומחקרים רבים, בעיקר סביב היכולת הטיפולית של LSD בהתמודדות עם חרדת מוות אצל חולים סופניים, החלה לקבל לגיטימציה גלובלית הנמשכת עד לימים אלו. Hofmann, A. (2013). LSD: My problem child . Oxford University Press, USA.
- סטניסלב גרוף - Stan Grof
ממייסדיו הבולטים של זרם הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית (Transpersonal psychology) המתמקדת ברבדים ש"מעבר לאדם ולאישיותו", "מעבר לתפיסת עצמי קונקרטי" ובדיאלוג "רוחני-ספיריטואלי". גרוף נולד בצ'כיה אך מרכז עשייתו בארה"ב. הוא מבין החוקרים הראשוניים והמרכזיים ביותר בטיפול בעזרת חומרים משני תודעה למטרות הטיפול הנפשי. ביסודות חשיבתו ועשייתו, הראייה כי הרובד הפסיכולוגי (גוף ונפש) הינו מדרגת בסיס, ובהגשמה הטרנספרסונלית כרובד עליון אליו ראוי לאדם לשאוף. גרוף רואה ערך עליון בהרחבת התודעה בדרכים שונות. בשנותיו הראשונות התמקד בהשפעותיו הטיפוליות של ה-LSD. בהמשך דרכו, טבע את המושג "מצבים הולוטרופיים" (מהמילה היוונית ""holos – "שלם", ו-"trepein" – "תנועה אל עבר") ואף פיתח התערבות טיפולית העונה שלם "Holotropic Breathwork", שיטת נשימות ספציפית בשילוב מוזיקה מעוררת על מנת להגיע למצבי תודעה שונים, זאת ללא שימוש בחומר פסיכדלי כזה או אחר. בתחילת שנות ה-70 פנה גרוף להתעמקות בחוויות "סף מוות" (Near Death Experiences- NDE). לפי גרוף, חוויות אלו נמצאות בדיאלוג ישיר עם חווית הלידה (Prenatal experiences). להיפותזה זו מתנגדים רבים והיא עדיין שרויה במחלוקת רבה. נדבך חשוב נוסף, ורלוונטית ביותר לטיפול הנתמך בחומרים משני תודעה, הוא המושג "מצב חירום רוחני" (Spiritual emergencies). לפי גרוף, מתן ביטוי למצב זה (בשילוב פסיכותרפיה) בכוחו לעודד ריפוי ספונטני של הנפש, זאת על ידי התמסרות לחכמה הטבעית הקיימת בכל אדם. היא עלולה להוביל לשינוי ערכי עמוק ואף לשינויי אישיותיים רדיקליים, זאת במסגרת תהליך של השלמה, רווחה נפשית, התמזגות עם טבע הקיום והעמקת מימד הרגש הבין אישי. Grof, S. (2019). Psychology of the future: Lessons from modern consciousness research . State University of New York Press.
- די.או.איי (DOI)
ה- DOI (או בשמו המלא, 2,5-Dimethoxy-4-iodoamphetamine) הוא חומר פסיכדלי המוכר פחות לקהל הרחב, אך נעשה בו שימוש מחקרי רב, שכן, בכוחן של הדמיות מוחיות מתקדמות להעזור בו לצורכי מיפוי קולטני סרוטונין מסוג 2A. החומר שייך למשפחת האמפטמינים, והשימוש המתועד הראשון בבני אדם בו נערך על ידי אלכסנדר שולגין ב-1991. לעתים קרובות משווים את החוויה תחת DOI לזו תחת ה-LSD, אם כי ניתן להבחין בהבדלים בולטים. מלבד משך הזמן הארוך משמעותית, החוויה מדווחת כמעוררת יותר מ-LSD, עם דגש על חוויה סנסורית. לאור הדמיון הרב, DOI נמכר לפעמים כתחליף ל-LSD (או לפעמים כ-LSD בהטעיה מכוונת). חשוב לזכור כי שימוש מסוג זה מסוכן, שכן, המחקר העדכני עדיין לא הצליח לבסס פרופיל בטיחות מספק אודות ה-DOI. מקורות Qu, Y., Chang, L., Ma, L., Wan, X., & Hashimoto, K. (2023). Rapid antidepressant-like effect of non-hallucinogenic psychedelic analog lisuride, but not hallucinogenic psychedelic DOI, in lipopolysaccharide-treated mice. Pharmacology Biochemistry and Behavior , 222 , 173500. Jaster, A. M., & González-Maeso, J. (2023). Mechanisms and molecular targets surrounding the potential therapeutic effects of psychedelics. Molecular psychiatry , 28 (9), 3595-3612.
- לוטוס מצרי כחול
ה- Nymphaea caerulea או "לוטוס מצרי כחול", הוא צמח הנחשב כבעל תכונות פסיכואקטיביות פוטנציאליות. קיימות עדויות היסטוריות כי צמח זה שימש ברפואה המסורתית כאפרודיזיאק טבעי, כמסייע לשינה וכמשכך חרדה זה אלפי שנים. יש לו חשיבות תרבותית רבה, ותמונות של הפרח נמצאו על פפירוס עתיק ועל קירות קברים המתוארכים לתקפות מצריים הקדומה. השימוש בצמח אף הוערך כאנתאוגני, חומר משנה תודעה שבכוחו לעורר תחושה של "עוררות האלוהים מבפנים". מבחינה פרמקולוגית, נראה כי שני חומרים אחראים על החוויה הפסיכדלית: אפומורפין (המשמש כמעורר פעילות מוחית המתווכת על ידי המוליך העצבי דופמין) ונוציפרין (חומר שמנגנון פעילותו העצבית עדיין זקוק לתמיכה מחקרית). צריכת הפרח בכוחה לגרום לאופוריה עדינה. קיימים דיווחים המשווים את ההשפעה לזו של הקנאביס, אם כי מדובר בדיווחים אנקדוטיים. Schimpf, M., Ulmer, T., Hiller, H., & Barbuto, A. F. (2023). Toxicity from blue lotus (Nymphaea caerulea) after ingestion or inhalation: A case series. Military Medicine , 188 (7-8), e2689-e2692. Dyck, E. (2024). Psychedelics: A Visual Odyssey . MIT Press.
- 6ABP
חומר ממשפחת האמפטמינים המכונה גם ‘Benzo Fury’. הוא חומר סינטטי בעל השפעה "אופורית", מגביר עוררות, אמפתיה ורצון בקרבה לאחר. המחקר אודות החומר מועט, אך ידוע כי תופעות הלוואי כוללות בחילה, בלבול, עלייה בקצב הלב ולחץ הדם, מתח בשרירים ובלסת. מבחינה פרמקולוגית, החומר מעלה את הזמינות של סרוטונין, דופמין ונוראפינפרין. Brandt, S. D., Walters, H. M., Partilla, J. S., Blough, B. E., Kavanagh, P. V., & Baumann, M. H. (2020). The psychoactive aminoalkylbenzofuran derivatives, 5-APB and 6-APB, mimic the effects of 3, 4-methylenedioxyamphetamine (MDA) on monoamine transmission in male rats. Psychopharmacology , 237 , 3703-3714.
- ג'י.הייג'.בי (GHB)
חומר בעל השפעות פסיכדליות, אך מוכר לרוב לאור האפקט המדכא שבו (כלומר, חומר המאט את קצב המסרים העוברים בין מערכת העצבים המרכזית והגוף). לכן, ולצערנו הרב, הוא נחשב לחומר פסיכואקטיבי בעל השפעה מרגיעה ומרדימה, ונעשה בו שימוש כאחד "מ סמי האונס " הנפוצים. החומר זמין בגופנו גם כמוליך עצבי, ומנגנון פעולתו המוחית משויך בעיקר לעיכוב קולטן מסוג GABA. בהבט רפואי, נעשה בו שימוש למטרות הרדמה כללית וכטיפול בקטפלקסיה (הופעה פתאומית וחולפת של חולשת שרירים המלווה בהכרה מלאה, אשר בדרך כלל נגרמת מרגשות כמו צחוק, בכי, או פחד), נרקולפסיה ואלכוהוליזם. שימוש שאינו למטרות רפואיות מקושר להשפעות הדומות לצריכת אלכוהול, אופוריה, אימפולסיביות, הגברת החשק המיני והגברת תחושת האמפתיה. מוכר בכינויים Georgia home boy, G, goop ואחרים. Tay, E., Lo, W. K. W., & Murnion, B. (2022). Current insights on the impact of gamma-hydroxybutyrate (GHB) abuse. Substance Abuse and Rehabilitation , 13-23.
- אמ.די.איי (MDA)
חומר בעל פוטנציאל פסיכדלי השייך למשפחת האמפטמינים. נטילת MDA, המכונה גם "סאלי" או "ססאפראס", מובילה להצפה רגשית אופורית, מעלה את רמת העוררות, לשינויים בתפיסה (זמן ומרחב) ומגבירה אמפתיה. ה-MDA ו-MDMA חולקים בסיס כימי דומה, ולכן חולקים גם את אותו מנגנון פעולה מוחי ההופך את המוליכים העצביים הסרוטונין, דופמין ונוראפינפרין לזמינים יותר (ניתן לומר כי למעשה ה-MDMA נוצר מ-MDA אך עם שינויים כימיים נוספים). למרות דמיון זה, השפעותיהם נבדלות בכמה אופנים. MDA נחשב לממריץ אינטנסיבי יותר ובעל פוטנציאל לשינויי תפיסה משמעותיים בהשוואה לאלו המדווחים תחת השימוש ב-MDMA. ה-MDA לא זוכה לעניין מחקרי רב, אך ידוע כי הסכנות הטמונות בשימוש ב-MDMA תקפות גם עבורו. Baggott, M. J., Garrison, K. J., Coyle, J. R., Galloway, G. P., Barnes, A. J., Huestis, M. A., & Mendelson, J. E. (2019). Effects of the psychedelic amphetamine MDA (3, 4-methylenedioxyamphetamine) in healthy volunteers. Journal of Psychoactive Drugs , 51 (2), 108-117.
- די.אקס.אם (DXM)
רכיב פעיל במספר רב של תרופות הנלקחות להקלה בשיעול. במינונים הגבוהים בהרבה מהמינון המקובל נחשב כבעל השפעה פסיכואקטיבית דיסוציאטיבית הדומה ל-PCP (פנציקלידין- Phencyclidine או בשפת הרחוב, "אבקת מלאכים"). השפעה זו מיוחסת להיותו מעכב פעילות של קולטן מסוג NMDA, ועלולה לגרום לשינויי תפיסה, "ריצת מחשבות" (Thought racing), הצפה רגשית וחוויה חוץ-גופית. בנוסף, נראה כי החומר מעכב ספיחה מחודשת של סרוטונין (בדומה לתרופות אנטי-דיכאוניות, SSRI, רבות דוגמת הציפרלקס או הלוסטרל), ולכן, שימוש ממושך והפסקתו הפתאומית יכול להוביל לתסמיני גמילה. Mathai, D. S., Hilbert, S., Sepeda, N. D., Strickland, J. C., Griffiths, R. R., & Garcia-Romeu, A. (2023). Double-Blind Comparison of the Two Hallucinogens Dextromethorphan and Psilocybin: Experience-Dependent and Enduring Psychological Effects in Healthy Volunteers. Psychedelic Medicine , 1 (4), 241-252. McClure, E. W., & Daniels, R. N. (2023). Classics in chemical neuroscience: Dextromethorphan (DXM). ACS Chemical Neuroscience , 14 (12), 2256-2270.
- 2C-B
חומר פסיכדלי ואמפתוגני סינטטי ממשפחת ה-C2 (4-Bromo-2,5-dimethoxyphenethylamine). החומר סונתז לראשונה על ידי הכימאי אלכסנדר שלוגין ב-1974. החומר דומה מאוד בהשפעותיו ל-MDMA ואף שימש לראשונה כמדכא עקבות כחלק מטיפולים נפשיים. הוא נמכר תחילה לקהל הרחב כאפרודזי (EROX או NEUX) ובאופן מחתרתי כתחליף ל-MDMA לאחר שהאחרון הוצא מהחוק ב-1985. שלא באופן מדעי, החומר מוכר בכינויים "טוסיבי", "טוסי" ו"דוסה". מבחינה פסיכדלית, נהוג לכנות את השפעת חומר זה כשילוב שבין LSD לבין MDMA. מאפייניו כוללים הצפתה של אופוריה, חשק מיני מוגבר, רגישות למוזיקה, סינסתזיה, הזיות ודלוזיות. קשה למפות את מנגנון הפעולה הפרמקולוגי של ה-2C-B, שכן המחקר אודות החומר עדיין בתחילתו. מקורות Mallaroni, P., Mason, N. L., Reckweg, J. T., Paci, R., Ritscher, S., Toennes, S. W., ... & Ramaekers, J. G. (2023). Assessment of the Acute Effects of 2C‐B vs. Psilocybin on Subjective Experience, Mood, and Cognition. Clinical Pharmacology & Therapeutics , 114 (2), 423-433. Papaseit Fontanet, E., Farré Albaladejo, M., Pérez Mañá, C., Torrens, M., Ventura, M., Pujadas, M., ... & González, D. (2018). Acute pharmacological effects of 2C-B in humans: An observational study. Frontiers in Pharmacology. 2018 Mar 13; 9: 206 .
- אל. אס. איי/מורנינג גלורי (LSA)
זרעי מורנינג גלורי מכילים אלקלואיד (תרכובת אורגנית לה בסיס חנקני) העונה לשם ארגין (Ergin) או D-lysergic acid amide (LSA). השפעת החומר דומה להשפעתו של ה-LSD, אך עם תופעות לוואי הנחשבות לקשות יותר. התכונות הפסיכדליות שבזרעי ה"מורנינג גלורי" (או בעברית, "לפופית") שימשו זה שנים בטקסים דתיים מסורתיים. לדוגמא, שבט "המאיה" וה"מזאטק" השתמשו במשקה המכיל את הזרעים על מנת לתקשר עם רוחות, לחזות את העתיד או על מנת להבין אירועים להם לא נמצא הסבר מספק. בנוסף, פרויקט MKULTRA, פרוייקט המחקר הסודי של סוכנות הביון האמריקאית (CIA), בחן אף הוא את השפעותיו של האל. אס. איי. מבחינה פסיכולוגית, החומר מעניק תחושת אופוריה, עוררות מינית, הזיות ודלוזיות. יחד עם זאת, השימוש עלול לכלול איבוד שליטה מוטורית, חרדה ופרנויה, אי סדירות לבבית, בחילות, כיווץ כלי הדם וכו'. מבחינה פסיכדלית, בדומה ל-LSD ולפסיכדליים הקלאסיים האחרים, ה-LSA נחשב כחומר סרוטוגני המעורר את פעילותו של קולטן מסוג 5HT2A, אך עם זאת הוא נחשב כפחות פוטנטי (כלומר, יכולת אקטיבציה חלשה יותר של אותם קולטנים). קיימת מחלוקת האם הארגין הוא הרכיב הפסיכדלי העיקרי, שכן, האפקט של אותו חומר בצורתו המבודדת אינו גורם לחוויה פסיכדלית עוצמתית. נראה אם כך כי כוחם הפסיכדלי של זרעים אלו טמון בפעולה משולבת של מספר אלקלואידים שונים. מקורות Paulke, A., Kremer, C., Wunder, C., Achenbach, J., Djahanschiri, B., Elias, A., ... & Stark, H. (2013). Argyreia nervosa (Burm. f.): receptor profiling of lysergic acid amide and other potential psychedelic LSD-like compounds by computational and binding assay approaches. Journal of ethnopharmacology , 148 (2), 492-497. Steiner, U., & Leistner, E. (2018). Ergot alkaloids and their hallucinogenic potential in morning glories. Planta Medica , 84 (11), 751-758.
- פי.סי.פי (PCP)
פי.סי.פי, או בשמו המדעי פנציקלידין (Phencyclidine), הוא סם דיסוציאטיבי והזייתי. ידוע גם בכינויו "אבק מלאכים". החומר סונתז לראשונה בשנות ה-50 כמשכך כאבים, אך במהלך שנות ה-60 נאסר השימוש בו לאור תופעות לוואי חמורות. בדומה לקטמין, ה-PCP תורם להשפעה "חוץ גופית", הזיות ודלוזיות, אך פעמים רבות גם לעצבנות, חוסר שקט ולערפול מחשבתי. במינון גבוהה, החומר אף יכול להוביל להתקפי אפילפסיה ואף לתרדמת ומוות. פועל בעיקר בעיכוב קולטן ה-NMDA, ונצרך לצורכי "פנאי" לרוב על ידי עישון, הסנפה והזרקה. מקורות Bertron, J. L., Seto, M., & Lindsley, C. W. (2018). DARK classics in chemical neuroscience: phencyclidine (PCP). ACS chemical neuroscience , 9 (10), 2459-2474. Wiegand, T., Thai, D., & Benowitz, N. (2012). Medical Consequences of the Use of Hallucinogens: LSD, Mescaline, PCP, and MDMA (“Ecstasy”). In Handbook of the medical consequences of alcohol and drug abuse (pp. 461-490). Routledge.
- צ'אנגה
דרך נוספת לצריכת DMT הנחשבת למתונה יותר מעישון נקי או מחליטת האיוואסקה. מדובר בתערובת של עשבים ביחד עם DMT, וזמן השפעתה על התודעה נמשך כשעה בקירוב. הסיבה למשך זמן זה היא שהתערובת מכילה מעכב של אנזים הנקרא MAO הנמצא אצלנו בגוף ובכוחו לפרק את ה-DMT במהירות רבה. מעניין לציין כי הצ'אנגה כשיטת צריכה נחשבת למודרנית יחסית, והומצאה בשנות ה-2000 על ידי אוסטרלי בשם ג'וליאן פאלמר, אשר ביקש להציע חווית DMT שאיננה כה אינטנסיבית. מכיוון שהשפעת הצ'אנגה מתונה בהרבה מצריכת DMT טהור, רבים משתמשים בו למטרות חברתיות ולאו דווקא טיפוליות. St John, G. (2016). Aussiewaska: A cultural history of changa and ayahuasca analogues in Australia. In The World Ayahuasca Diaspora (pp. 143-164). Routledge.









