Search Results

“Psychedelics are illegal not because a loving government is concerned that you may jump out of a third story window. Psychedelics are illegal because they dissolve opinion structures and culturally laid down models of behaviour and information processing. They open you up to the possibility that everything you know is wrong.” Terence McKenna העדויות הסותרות אשר נסקרו בחלקו הראשון של המאמר מובילות כיום חוקרים רבים להעריך כי החומרים הפסיכדליים הקלאסיים הם מגבירי תודעה לא ספציפיים (Nonspecific amplifiers), והם ניטרליים מבחינה ערכית. לדעתם, התודעה נתונה לגמישות בעת ולתקופת זמן מסוימת לאחר השימוש, והיא יכולה להתעצב לכאן או לשם בהינתן תנאים מסוימים. הערכה זו מתיישבת יפה עם תאוריית "הרפיית האמונות" שסקרנו קודם, שכן קיים פוטנציאל לשינוי לאור ירידת עוצמתן המרסנת של עמדות ואמונות אשר גיבשנו במהלך חיינו. לכן, ניתן כיום לומר בזהירות שלחומרים פסיכדליים הפוטנציאל לשינוי עמדות חברתיות ופוליטיות, זאת בהינתן חשיפה לתוכן רעיוני זה או אחר. אז מה הם אותם תנאים שבכוחם לדחוף לעבר עמדה פוליטית זו או אחרת? אחת הדרכים לבחון סוגייה זו היא בהסתכלות על "הסט" ("עולמו הפנימי" של המשתמש בחומרים – ציפיות ואמונות אודות החוויה הפסיכדלית, מאפייני אישיות, ידע אודות חומרים פסיכדליים, ניסיון עבר וכו') ו"הסטינג" (הסביבה החיצונית העוטפת את המשתמש הכוללת הן את הרכיב הגאוגרפי, אך גם החברתי והתרבותי). ביחד עם סוג החומר ועם המינון שבו נלקח, הסט והסטניג נחשבים למאפיינים המרכזיים לאופן שתיתפס החוויה הפסיכדלית, כולל יכולתם לגרום לשינוי בעמדות ובאמונות שלנו. החוקר ד"ר גדעון הרטוגזון מאוניברסיטת בר אילן הרחיב את הדיון אודות הסט והסטינג אל עבר המרחב החברתי-תרבותי. לפיו, כוחות חברתיים מעצבים את הסט והסטינג האישי, כוחות הכוללים אלמנטים כמו סיקור תקשורתי, חוקי סמים ומגמות של השיח החברתי-תרבותי אודות חומרים אלו. בצירוף ממצאים מחקריים המראים כי האדם תחת השפעת החומרים הקלאסיים רגיש מאוד לסוגסטיה (תהליך פסיכולוגי שבמסגרתו ניתן לגרום לבני אדם לשנות את עמדותיהם, רגשותיהם ואמונותיהם על ידי השפעה תת מודעת), ניתן להסיק שגם לסביבה הפוליטית-חברתית תפקיד בעיצוב החוויה הפסיכדלית ונגזרותיה ההתנהגותיות. דוגמה לכך ניתן לראות בתפקידם של החומרים הפסיכדליים הקלאסיים, בעיקר של ה־LSD, בהתעוררות המחאות החברתיות שפקדו את ארה"ב במהלך שנות השישים, זאת על רקע המלחמה בווייטנאם והמצב החברתי שהתגבש לאחר שנים של מדיניות כלכלית ספציפית אשר הובילה להומוגניות נוקשה של התא המשפחתי והמגזר הכלכלי-יצרני, מדיניות אשר דחקה לשוליים קבוצות מיעוט רבות. השימוש החוקי באותה עת, מחירו הזול והעלאתו לדרגת קודש של ה־LSD בידי מובילי דעת קהל (ביניהם אקדמאים רבים, דוגמת ד"ר טימותי לירי מאוניברסיטת הרווארד), הפכו את השימוש בחומר לנגיש ופופולרי ביותר. רבים ראו בו כלי לשינוי תודעתי, סוג של "פטיש" המרסק תפיסות ממסדיות מקובעות ופוגעניות, אשר בכוחו לדחוף לעשייה פוליטית ועוררות חברתית דה פקטו. כנראה לא מדובר היה בפנטזיה, שכן לא רק צעירים ומהפכנים ראו בחומר זה קטליזטור עיקרי. גורמי ממשל (אשר בעצמם התעניינו בסגולות הטמונות ב־LSD. ראו למשל פרוייקט MK-ULTRA) סימנו חומר זה כמסכן את היציבות הפוליטית, ויצאו למלחמת חורמה בחומרים משני התודעה. ב־1971 הוכרזה באופן רשמי תוכנית הממשל למלחמה בסמים – “The War On Drugs”. פרופגנדה אינטנסיבית נגד החומרים הופצה בערוצי המדיה השונים, ועונשים כבדים הוטלו על כל המחזיק בחומרים אלו. מכאן התדרדר המחקר החוקי עד כדי הפסקתו המוחלטת, והשימוש הצטמצם לרמת ה־"under ground". יחד עם זאת, רבים מאמינים שהפסיכדליים הקלאסיים שיחקו תפקיד מרכזי בהנעת תנועות מהפכניות דוגמת ה־Black power, Red power או ארגונים פמיניסטים שונים שהשפעתם מורגשת עד היום. עד כה ראינו שבכוחו של השילוב שבין חומרים פסיכדליים וחשיפה לאקלים פוליטי ספציפי לתרום לעוררות חברתית פוליטית. ליברלים עשויים להפוך לליברלים יותר, שמרנים לשמרנים יותר, אך גם ניטרלים לניטרלים יותר. בנוסף, מודל "הרפיית האמונות תחת חומרים פסיכדליים" וחוסר במחקר ניסויי עדכני אודות כוחה של הסוגסטיה לשינוי עמדות פוליטיות, מבססות את החומרים הפסיכדליים כבעלי פוטנציאל להנעה פוליטית-חברתית. על מנת למקד את הרלוונטיות של היבטים אלו, נצלול כעת אל הזירה הפוליטית המקומית, ונראה מה ניתן ללמוד על הנושא כאשר מפגישים בין ישראלים, פלסטינים ו־DMT. תהליכים בין־אישיים בטקסי איוואסקה שבו השתתפו ישראלים ופלסטינים – מחקרו של ד"ר ליאור רוזמן "כיצד חומרים פסיכדליים תומכים תהליך של בניית שלום, וכיצד ההקשר הבין־תרבותי ישפיע על החוויה הפסיכדלית האישית ועל תהליכים בין־אישיים?" זו השאלה שהנחתה את החוקר ד"ר ליאור רוזמן מאוניברסיטת אימפריאל קולג' כאשר ראיין 31 משתתפים, ישראלים ופלסטינים מישראל ומהשטחים, שלהם ניסיון במעגלי איוואסקה משותפים. איוואסקה היא חליטה המשלבת מספר סוגי צמחים. אחד מהם מכיל את החומר הפסיכדלי הקלאסי DMT. צמח נוסף מכיל בתוכו מעכב אנזים העונה לשם "מונואמין אוקסידאז" אשר ביכולתו לפרק את ה־DMT ולקצר את משך ועוצמת החוויה. לאור העיכוב, כאשר שותים איוואסקה, מתאפשרת חוויית DMT ארוכה, אשר יכולה להימשך בין 6־8 שעות. מעגלי איוואסקה פופולריים מאוד בסצנת ה־"under ground" הישראלית, וכוללים מספר משתתפים הנוטלים את המשקה יחדיו. הטקסים שבהם השתתפו הנבדקים הטרוגניים במהותם, וכללו ישראלים ופלסטינים, גברים ונשים, בעלי עמדות פוליטיות מגוונות ובגילים שונים. מטרת הטקסים הייתה צמיחה אישית-רוחנית, ללא הנחיה או הכוונה להתמקדות ספציפית בתהליכי בניית שלום או התקרבות בין־אישית. חשוב לציין בנוסף, כי המשתתפים הפלסטינים היו מיעוט במובנים רבים במהלך הטקסים. מספרם היחסי לא עלה על ה־20%, שפת הטקסים הייתה עברית בעיקרה ורוב המדריכים ומנהלי הטקסים היו ישראלים. אסימטרייה מבנית התרחשה גם במידת החשיפה והניסיון שבהתנסויות פסיכדליות. לאור מעמדם הסוציו אקונומי הגבוה יחסית, ביחד עם העובדה כי החברה היהודית-ישראלית פתוחה יותר לשימוש בחומרים אלו, המשתתפים היהודים-ישראלים הגיעו עם ניסיון רב יותר לאותם טקסים. למרות ההימנעות מהכוונה מפורשת להתעמקות בסוגיות הפוליטיות-חברתיות שבין שתי התרבויות, טקסי האיוואסקה המשותפים כללו היבטים של זהות, שייכות והצפתן של טראומות עבר אישיות או קולקטיביות הקשורות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. עצם הנוכחות המשותפת והיכולת של ביטוי עצמי במהלך הטקסים, השפיעו רבות הן על הסט, הן על הסטינג של המשתתפים, דבר שהוביל לתהליכים בין אישיים שאותם סיווגו כותבי המאמר לשלושה מרכזיים:‏ חיבור שמקורו אוניברסלי:  בהתאם למאפיינים של החוויה הפסיכדלית, תחושת התמוססות הגבולות מהווה פוטנציאל לחיבור על סמך מאפיינים המשותפים לבני האדם באשר הם בני אדם. מאפיינים הומניסטיים ששורשיהם נטועים בגורל המשותף הכרוך בחיים על פלנטה זו. הראיונות חשפו תהליך של התקרבות בין המשתתפים על רקע גורל משותף זה, תהליך שבמסגרתו התמוססו ההיררכיות המוטמעות בזהויות חברתיות, תרבותיות, לאומיות ודתיות. הכרה וחיבור מבוסס הבדלים:  נוצר קשר חזק בין המשתתפים דרך החשיפה לשפה, לתפילות ולמוזיקה של התרבות השונה. הקשר הצית תחושה של יראת כבוד והערכה בקרב יהודים-ישראלים כלפי ביטוי תרבותי ערבי-פלסטיני ולהפך. חיבור מסוג זה שונה מהקודם, שכן מכיל בתוכו את סממני השוני הקיימים, ומגביר את מידת המורכבות שבחיבור מסוג זה. גילויים אודות אספקטים של הקונפליקט:  משתתפים חוו מחדש או הסיקו תובנות חדשות אודות אירועים טראומטיים הקשורים לסכסוך, אישיים או היסטוריים, בדרך כלל על ידי הצפתם של חזיונות. לאותם חזיונות כנראה קשר לנוכחות של "האחר", ולהם גוון פוליטי. לתהליך זה מורכבות רבה יותר, שכן כלולה בו עצימות רגשית, התחדדות הסממן הזהותי והתקרבות לנקודות המחלוקת הכואבות ביותר. תוצאות המחקר של ד"ר רוזמן מראות כיצד תחת השפעת החומרים הפסיכדליים קיים הפוטנציאל להתקרבות, ריכוך העמדות והאמונות הקודמות שלנו, ועליית ממדי פתיחות כלפי האחר. יחד עם זאת, במאמר נוסף הנסמך על ראיונות עומק אלו בוחן ד"ר רוזמן בין היתר את ההשלכות ארוכות הטווח של ההשתתפות באותם מעגלים. הוא שואל האם אותה חוויה פסיכדלית מובילה לשינוי פרקטי בחיים עצמם? האם היא נשארת בגדר חוויה בלבד? ומה התנאים הדרושים על מנת שאותה חוויה תדחוף לעשייה אקטיבית משנה מציאות? פסיכדליים, עשייה פוליטית-חברתית וביקורת אודות המיינסטרים הפסיכדלי במאמר "On Revelations and Revolutions: Drinking Ayahuasca Among Palestinians Under Israeli Occupation" עולה שאלה מהותית אודות הקשר שבין החוויה הפסיכדלית, הסט והסטינג, ועשייה שכוונתה ערעור הסטטוס קוו. מהממצאים עולה שדווקא עבור חלק מהפלסטינים, התוכן והרגש שהוצפו תחת החוויה הפסיכדלית הובילו לעשייה בפועל. מה הוביל לכך? על מנת להשיב נאמנה יש צורך לקבל כהנחת בסיס כי לאינדיבידואלים מקבוצות שונות קיימת נטייה מודעת או שאינה מודעת לשימור או לערעור הסטטוס קוו. הקבוצות החזקות פועלות על מנת לשמר מבני כוח קיימים, ואילו לקבוצות המוחלשות כוונה הפוכה. לדינמיקה שבין כוונות אלו לחוויה הפסיכדלית משקל רב אודות התוצאות בפועל. במקרה זה, נערכו הטקסים במסגרת הסטטוס קוו המשמר את מערכת הכוחות לפיהם ליהודים-ישראלים יתרון. כפי שצוין, קיימת אסימטרייה לטובת היהודים-ישראלים במספר אופנים, ביניהם השפה, מידת החשיפה לפסיכדליים, מספרם הכמותי בטקסים וזהות המדריכים. אלו משקפים במידה מסוימת את מערכת הכוחות הקיימת במציאות שמחוץ לטקסים, שם לפלסטינים עמדה מוחלשת. בעוד החוויה הפסיכדלית של המשתתפים היהודים-ישראלים התמקדה בשיווין על בסיס אוניברסלי, החוויות של המשתתפים הפלסטינים נטו גם לכיוון של עימות עם חוסר השיוון שלטענתם קיים בפועל, זאת בעיקר לאחר התעצמות תחושת "האמת" (Noetic Quality) והשליחות, מהמאפיינים הנוספים של החוויה הפסיכדלית בכלל, וחוויית ה־DMT בפרט. התקרבות שמקורה בשוויון אוניברסלי, לפי כותבי המאמר, טומנת בתוכה גם מכשול מהותי ליכולת של חוויות פסיכדליות לדחוף אל עבר שינוי מבני הכוח הקיימים. היא מסתירה או מייתרת את הצורך שבדיבור אודות השונה, על המבדיל, על חוסר צדק זה או אחר. ללא דיבור אין דיאלוג, והדרך אל עבר שינוי מונחת לפתחו של צד אחד בלבד. בעוד חוויות פסיכדליות מתבטאות לעתים קרובות במונחים של אחדות והרמוניה, ההיסטוריה מעידה שיש פוטנציאל מהפכני במולקולות פסיכדליות שיכולות לקדם התנגדות להגמוניה ושיבוש הסטטוס קוו. בזהירות נעלה את ההשערה כי עבור הפלסטינים (וייתכן כי בעבור כל קבוצה הכלואה בסטינג שבו היא מוחלשת בהקשרי הגישה למשאבים), קיים מתח בין מאפייניה השונים של החוויה הפסיכדלית. מצדו האחד, תחושת האיחוד, התפוררות ההיררכיה וההבדלים הבין־אישיים. מצדו השני, "החשיפה לאמת" והתגלויות "נבואיות" שבחובן מימוש המסר בדבר הצורך לעצב מחדש את המבנה הקיים. תחושת "החשיפה לאמת", ואיתה הדחף לקידום עמדה מהפכנית (Revelation to revolution) הוא סממן פסיכדלי אשר יתכן שמתכתב עם אותה התעוררות חברתית בארה"ב של שנות ה־60. התכתבות זו מעלה את הסברה כי בהינתן סט וסטינג שבהם מוטמעים אלמנטים התנגדותיים, בכוחה של החוויה הפסיכדלית לדחוף לעבר עדכון בפועל של מבני הכוח הקיימים. ללא אלמנטים אלו נראה נטייה להתמקדות בדומה, להישענות על מצב חברתי קיים ולשינויים פסיכולוגיים תוך אישיים על פני שינויים בין־אישיים (עמדות כגון "השלום מתחיל מבפנים", כפי שהיטיב לציין המאמר). ההבדל בין הנגזרות של החוויה הפסיכדלית הפלסטינית לזו הישראלית הוביל את רוזמן להביע עמדה מעניינת אודות הקשר שבין הפרקטיקה הפסיכדלית (כפי שבאה ליד ביטוי במחקר ובטיפול המודרני) לבין עשייה חברתית בין־אישית (אשר לה היבטים חיוביים גם אם נביט על המציאות דרך משקפי בריאות הנפש). לפי רוזמן, המיינסטרים הפסיכדלי העכשווי רווי בסממנים הלקוחים מעולמות הניו אייג' (לדוגמה, הנוכחות "הבלתי ניתנת לערעור" כביכול בדבר קיומו של "המטפל הפנימי" הקיים בכולנו – הערת המחבר), סממנים המדגישים כי בריאות נפשית היא תולדה של תהליכים המתרחשים בתוך האדם עצמו, אוניברסליים והומניסטיים במהותם. במילים אחרות, עיצוב מחדש של "האני הפנימי" בלבד בתגובה לקשיים האובייקטיביים, "הבלתי ניתנים לשינוי" כביכול של החיים המודרניים. אם ברצוננו לראות בפסיכדליים שחקנים מרכזיים במגרש הפוליטי-חברתי, יש לעדכן את הנחות הבסיס המאפיינות את הקו הדומיננטי העכשווי הנפוץ כל כך הן באקדמיה הן בחברה המעורבת בעולמות הפסיכדליה באשר הם. רוזמן מציין כי יש צורך לעבור מתפיסה "אישית-פנימית" לתפיסה "חברתית-מקומית" הכוללת דגש על "רב מקומיות" (דגש על הסביבה המקומית, מערכות יחסים וקהילתיות), "השתתפות" (החוויה איננה פסיבית אלא על המשתתף להיות אקטיבי ביצירת המרחב הרוחני) ומעבר מהמילה "חוויה פסיכדלית" ל"אירוע פסיכדלי" (בשונה מהמילה חוויה, שלה קונוטציה סובייקטיבית, למילה "אירוע" ערך אובייקטיבי יותר). לסיכום במאמר זה שאלנו אם בכוחם של החומרים הפסיכדליים מהמשפחה הקלאסית לשמש כסוכנים פוליטיים ולקדם שינוי חברתי. בחנו את המאפיינים של החוויה הפסיכדלית, את ביטוייה הנוירופיזיולוגיים וכיצד הם תורמים לשינויים פסיכולוגיים. בהקשר זה ירדנו לעומקה של תאוריית "הרפיית האמונות תחת חומרים פסיכדליים" ושאלנו אם זה המנגנון האחראי גם על שינוי עמדתנו הפוליטית. לאחר שסקרנו תשתית זו, הפנינו את הזרקור אל עבר המחקרים העדכניים בתחום. בעוד חלקם תומכים בסיכוי כי בכוח החומרים להפנות את עמדותינו כלפי הצד השמאלי של המפה, קיימות עדויות רבות לשימוש בקרב גורמים שמרניים-ימניים, שימוש שלא הוביל לפנייה ליברלית זו או אחרת. סיכמנו ממצאים אלו בכך שהעלינו את ההנחה הרווחת לפיה החומרים הפסיכדליים מהמשפחה הקלאסית ניטרליים מבחינה ערכית, ומשמשים כמגבר לא ספציפי המושפע מהסט ומהסטינג הפוליטי-חברתי. תובנה זו התיישבה בהלימה ל"תאוריית הרפיית האמונות תחת חומרים פסיכדליים", ושימשה כמפה להבנת ההתעוררות הפוליטית-חברתית שהתרחשה בארה"ב בשנות ה־60. את השאלה בדבר כוחם הפוליטי של החומרים הפסיכדליים בחנו גם בהקשר הקונפליקט הישראלי-פלסטיני. סקרנו בקצרה את מחקרו של ד"ר רוזמן אשר ראיין פלסטינים ויהודים-ישראלים אשר נכחו בטקסי איוואסקה משותפים. המחקר הציג תמונה מורכבת. מצד אחד, הטקסים הגבירו את תחושת הקרבה שבין המשתתפים, בעיקר לאורו של המאפיין האוניברסלי של "התמוססות הגבולות" הבין־אישיים, אך גם על ידי מאפיינים מקומיים יותר – הכרה מחודשת בעולמו התרבותי של האחר, וקרבה על סמך נגיעה בנרטיב הקונפליקט הטראומתי של הזולת. מצד שני, ראינו כיצד פעולה אקטיבית לשינוי הסטטוס קוו נצפתה דווקא אצל המשתתפים הפלסטינים. עלתה ההשערה כי לסט ולסטינג הפוליטי-חברתי משקל רב בסוגיה זו. ראינו כיצד יתכן שמאפייני החוויה הפסיכדלית האוניברסליים יכולים לעכב דיאלוג ולהסתיר נקודות שוני ומחלוקת הנחוצים כל כך לשינוי המצב דה פקטו. במקביל, ראינו כיצד החשיפה לתחושת "אמת" (noetic quality) של החוויה הפסיכדלית, בכוחה לעורר רצון עז להגשמת מסרים המערערים את מצב הסטטוס קוו. נראה כי לא קיימים ממצאים חזקים מספיק על מנת לקבוע כי בחומרים הפסיכדליים הקלאסיים טמון יסוד פוליטי או ערכי זה או אחר. אין זה אומר, עם זאת, כי אין בכוחם הפוטנציאל לדחוף לשינוי עמדות פוליטיות וחברתיות אשר יגררו אחריהן עשייה אקטיבית. נראה כי הדבר תלוי בסט ובסטינג הפוליטיים, כלומר, ב"עצמי הפוליטי" ובאקלים הפוליטי בנקודות זמן מדויקות. בהינתן האחרונים, עמדות פוליטיות יכולות להתעצב בכיוונים שונים, זאת בהתאם למנגנון המוצע על ידי תאוריית "הרפיית האמונות", תאוריה הרואה בחומרים הפסיכדליים כ"מרככים" מהנוקשות של אמונות קודמות, וכמאפשרים עלייה למודעות של תובנות ורגשות שבכוחם לעצב מחדש את המודלים שדרכם אנו חווים את העולם מסביבנו – הן בהקשרו הפנימי-אישי, החברתי או הפוליטי. נראה כי הפוטנציאל המהפכני במולקולות מסתוריות אלו קיים, אך הוא דורש תנאים חיצוניים שחלקם באחריותנו כאזרחים מודעים. אזהרה! השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות. המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי. האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד. מקורות Roseman, L., & Karkabi, N. (2021). On revelations and revolutions: drinking Ayahuasca among Palestinians under Israeli occupation. Frontiers in Psychology ,  12 , 718934. ‏  Hayward, R. D., & Krause, N. (2013). Religion, mental health, and well-being: Social aspects. Religion, personality, and social behavior , 265-290. ‏  Roseman, L., Ron, Y., Saca, A., Ginsberg, N., Luan, L., Karkabi, N., ... & Carhart-Harris, R. (2021). Relational processes in ayahuasca groups of Palestinians and Israelis. Frontiers in pharmacology ,  12 , 607529. ‏  Langlitz, N., Dyck, E., Scheidegger, M., & Repantis, D. (2021). Moral psychopharmacology needs moral inquiry: the case of psychedelics. Frontiers in Psychiatry, 12, 680064.‏  Hartogsohn, I. (2017). Constructing drug effects: A history of set and setting. Drug Science, Policy and Law ,  3 , 2050324516683325. ‏  Lemercier, C. E., & Terhune, D. B. (2018). Psychedelics and hypnosis: Commonalities and therapeutic implications. Journal of Psychopharmacology ,  32 ( 732-740.‏

כל מאמר מבוא אודות חומרים פסיכדלים מתחיל מהסבר אודות המילה עצמה. המילה "פסיכדלי" הינה למעשה הלחם של שתי מילים מיוונית - psychḗ שפרושה "נפש" (Soul באנגלית) וה- dēleí   שפירושה "לחשוף" או "להתגלות". במיתולוגיה היוונית,   psychḗ  היא אלת הנפש ולעתים קרובות מיוצגת כאישה יפה עם כנפי פרפר, אך המיתוס אודותיה אינו כולל "התגלות" או "חשיפה" מיוחדת. ההסבר לכך היא שהמילה "פסיכדלייה" היא מילה חדשה יחסית. היא נוסחה על ידי הפסיכיאטר האנגלי המפרי אוסמונד (Humphry Osmond) זאת תוך כדי התייעצות עם הסופר המפורסם אלדוס האקסלי (Aldous Huxley) עת השניים דנו בצורך למצוא מילה ראויה אשר תייצג נאמנה את החוויה תחת השפעתם של חומרים משני תודעה.    לפי אוסמונד והאקסלי, החומרים הפסיכדליים אכן "חושפים" את התודעה לרכיבים נוספים, עשירים יותר ממה שניתן לתפוס תחת תודעה יומיומית רגילה. האקסלי הגדיל להניח כי השפעתם של אותם חומרים היא כסוג של פתיחת שסתום או פילטר תודעתי, המאפשרת נגישות ל"תודעה הגדולה" (Mind at Large באנגלית) אשר את גבולותיה לא ניתן להסיק. רבים מאמינים כיום כי בעזרת חומרים פסיכדליים ניתן  לצלול למעמקי הנפש לצורכי גילוי וריפוי, להגביר את הממד הרוחני/דתי, לחזק את השיוך הקהילתי ולהעצים את העמדה האמפתית לעצמי ולאחר. חשוב לציין בנקודה זו כי תחת המטרייה הפסיכדלית מתכנסים חומרים שונים ומגוונים, המחולקים לתתי קבוצות או משפחות בהתאם להרכבם הכימי, אופן השפעתם על המח, בחוויה הסובייקטיבית שהם מאפשרים וקטגוריות נוספות. המשפחה הנחקרת ביותר הן בהקשר המדעי מודרני והן בהקשר השימוש המסורתי לאורך מאות ואף אלפי שנים היא "המשפחה הקלאסית". הפסיכדליים הקלאסיים: משפחת החומרים הפסיכדליים הקלאסיים כוללת ארבעה חומרים מרכזיים: אל.אס.די (LSD): חומצה ליסרגית דיאתילאמידית (Lysergic acid diethylamide). פסילוסיבין (Psilocybin): הרכיב הפעיל במשפחה של פטריות המכונות לרוב כ"פטריות הזיה" מסקלין (Mescaline) די.אם.טי (DMT): דימתילטריפטאמין (Dimethyltryptamine)   בהשטחה מסוימת לצורכי פישוט, השפעתם הסובייקטית של אלו מתכתבת עם הסטריאוטיפ "הפסיכדלי" הנפוץ כל כך בתרבות המערבית, המוצגת לרוב כמעבר ל"מימד שונה", בו הזיות תפיסתיות משתלטות על התודעה, מתאפשר מפגש עם "ישויות" הנתפסות כאינטליגנטיות או כהתאחדות עם "האחד השלם הגדול" במסגרתו מתפרקים ומתמוססים גבולות "העצמי". מאפיינים נפוצים נוספים הם הצפה רגשית עוצמתית, שינויים בתפיסת הזמן והמרחב, פרדוקסליות מחשבתית, תחושה כי מה שנחווה הוא אמיתי (רבים נוקטים בביטוי "יותר אמיתי מאמיתי"), קושי לבטא את החוויה במילים והתייחסות אליה כ"קדושה" או "נבואית". סטראוטיפ זה לא הגיח סתם כך. הוא מעוגן באופן שבו אזורי מח ספציפיים מגיבים להרכבם הכימי הדומה של אותם בני משפחה (להרחבה, ראו "חומרים פסיכדליים וכיצד הם משפיעים על המוח "). אל.אס.די (LSD) ה-אל.אס.די התגלה לראשונה על ידי הכימאי אלברט הופמן (Albert Hofmann) באמצע המאה שעברה, ונחשב לחומר פסיכדלי עוצמתי ביותר. מוכר בעיקר בשמו הבלתי רשמי "אסיד" (Acid). החומר מתואר לעיתים כ"חצי מלאכותי", שכן הוא מופק על ידי סנתוז פטריית הארגוט (זן של פטריות הצומח על צמחי דגן שונים). העובדה כי חוויה פסיכדלית אינטנסיבית אפשרית בנטילת מינון זעיר ומחירו הזול הפכו את ה האל-אס-די למוקד עניין רב באקדמיה ובקרב צעירים ומבוגרים רבים החל מתחילת שנות ה-50. כיום ניתן למצוא עניין מחקרי רב בהשפעותיו על בריאות הנפש, ונבדקת יעילותו בטיפול בהתמכרויות, חרדה, דיכאון, הפרעת דחק פוסט טראומטית והפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD). תחילת השפעתו של ה-אל-אס-די על התודעה מתרחשת לאחר כ-45 דקות בקירוב, ומורגשת במידת עצמיות משתנה עד כ-8 שעות. פסילוסיבין (Psilocybin) משפחה של פטריות המכילות את החומר הפסיכואקטיבי פסילוסיבין (אותו מפרק גופנו לאחר הנטילה לחומר הנקרא פסילוסין). מכונה לעיתים בשמות שונים כגון פטריות קסם או פטריות הזיה. המשתמשים בפטריות אלו מדווחים על שלל מאפיינים של החוויה הפסיכדלית, כולל התמוססות האגו, פרדוקסליות מחשבתית, תחושת אמת עמוקה, תמורות בתפיסת הזמן והמרחב, הצפה רגשית וקושי לבטא את החוויה באופן מילולי. קיימות עדויות ארכיאולוגיות כי השימוש בפטריית הפסילוסיבין החל עוד לפני המצאת הכתב, ונפרש על פני מספר יבשות, ביניהן מרכז וצפון אפריקה, אירופה, דרום ומרכז אמריקה. פטריית הפסילוסיבין וסגולותיה המיסטיות חדרו לתודעת המערב בשנת 1955, עת פגש גורדון וואסון, בנקאי אמריקאי בעל עניין רב בבוטניקה, במריה סבניה (María Sabina), מטפלת, משוררת ואשת רפואה מסורתית ממקסיקו. וואסון פרסם במגזין "Life" המפורסם אודות החוויה הייחודית שתחת פטריות מסתוריות אלו, פרסום אשר הצית את דמיונם של אינטלקטואלים, אנשי מדע, סופרים ואמנים מערביים רבים. כיום מתבצע מחקר קליני עשיר אודות הפוטנציאל הטיפולי של הפסילוסיבין ונבדקת יעילותו אצל הסובלים מדיכאון, הפרעת דחק פוסט טראומתית, OCD, אנורקסיה ועוד. משך החוויה הפסיכדלית של פטריות הפסילוסיבין יכולה להימשך עד כ-8 שעות בקירוב. מסקלין (Mescaline) המסקלין הינו אלקלואיד (תרכובת אורגנית בעלת בסיס חנקני) המופק בעיקר מקקטוס הפיוטה וקקטוס הסן פדרו הנפוצים לאורכה של יבשת אמריקה. הערכות אנתרופולוגיות וארכיאולוגיות מצביעות על שימושו בקרב תרבויות שונות כבר למעלה מ-3000 שנה. פרסומו של הספר "דלתות התודעה – עדן ושאול" על ידי הסופר הבריטי אלדוס האסקלי ב- 1954 הצית מחדש את סקרנות המערב אודות הפוטנציאל החוויתי שבחומר זה. בהשגחת הפסיכיאטר האמפרי אוסמונד, התנסה האקסלי לראשונה במסקלין, חוויה אליה התייחס כ"טרה אינקוגניטה" ("ארץ לא נודעת") של תודעה מורחבת במסגרתה "ניתן לגעת במה שראה האדם ערב מעשה הבריאה – את נס הקיום הטהור". כתביו של האקסלי השפיעו רבות על תפוצת השימוש במסקלין ברחבי ארה"ב. כאשר נצרך המסקלין דרך מערכת העיכול, שינויים בתודעה מורגשים מאוחר יחסית לחומרים אחרים (עד כשעתיים/שלוש). יחד עם זאת, אורכה של החוויה הפסיכדלית יכולה לארוך עד כדי כ-18 שעות בעצימות משתנה. קיימת הסברה, כי בדומה לחומרים האחרים ממשפחת הפסיכדליים הקלאסיים, למסקלין פוטנציאל טיפולי רב למתמודדים עם הפרעות דיכאון וחרדה. די.אם.טי (DMT) ה-די.אם.טי הינו אלקלואיד נוסף אשר נחשב כנפוץ יחסית בעולם החי והצומח (אפילו בגופנו יש מינון זעיר של די.אם.טי), הוא נחשב לחומר חזק במיוחד וניתן לצריכה במספר דרכים, כאשר לכל דרך השפעה שונה על אופי החוויה הסובייקטיבית. בעישון למשל, השפעתו אינטנסיבית ביותר (רבים מדווחים על חזיונות עוצמתיים ומוחשיים במהלכם נפגשו עם "ישויות אינטליגנטיות" אשר העבירו "מסרים" כאלה ואחרים) אך קצרת מועד (בין 15-20 דקות בקירוב). הסיבה לכך נעוצה בקיומו של אנזים העונה לשם מונואמין אוקסידאז (או בקיצור – MAO), המפרק את ה-די.אם.טי במהירות.  צריכת ה-די. אם. טי באופן הדרגתי יותר (מבחינת משך ועוצמת החוויה) אפשרית דרך מערכת העיכול. לשם כך, היא נעשית בשילוב של חומר המעכב את פעילותו של אותו אנזים מסוג מונואמין אוקסידז. דרך צריכה זו היא העומדת מאחורי טקסי האיוואסקה, חליטה אשר משלבת את צריכת החומר הפעיל ביחד עם חומר נוסף המעכב את פעילותו של אותו אנזים.  חווית הדי-אם-טי דרך שתיית איוואסקה יכולה להימשך עד כ-8 שעות בקירוב. רבים מהמתנסים בדי.אם.טי, אם בדרך של עישון או שתיית איוואסקה, מדווחים על חוויות מיסטיות עוצמתיות הכוללות פירוק גבולות העצמי וטשטוש תפיסת זמן ומרחב. בשנים האחרונות גברה ההתעניינות המחקרית בהשפעותיו הטיפוליות של הדי-אם-טי וקיימות עדויות להטבה משמעותית אצל הסובלים מדיכאון עמיד, הפרעת דחק פוסט טראומטית וחרדות מסוגים שונים.   אזהרה! השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות. המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי. האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.   מקורות Mendes, F. R., dos Santos Costa, C., Wiltenburg, V. D., Morales-Lima, G., Fernandes, J. A. B., & Filev, R. (2022). Classic and non‐classic psychedelics for substance use disorder: A review of their historic, past and current research. Addiction Neuroscience , 3 , 100025. ‏ Muttoni, S., Ardissino, M., & John, C. (2019). Classical psychedelics for the treatment of depression and anxiety: A systematic review. Journal of affective disorders , 258 , 11-24.‏

אור בהיר, עוטף, מזמין החל לזרוח במהלך הסשן. האור הגיח בקרן זהירה אשר גדלה די מהר. האור היה הן בתוכי והן מסביבי. הוא עטף אותי. התרגשות הציפה אותי. זה היה האור הכי מזמין שניתן לדמיין. סוף לא היה לו, בהירותו גם כן אין סופית. ואז הגיחה תחושת איחוד, אהבה, והתמזגות אשר הייתה מעבר לעוצמות המוכרות. הידיעה העמוקה וההערכה הרחבה שכולם והכל הם "אחד" הביאו איתן דמעות של שמחה. דמעות של שמחה הוסיפו לרדת והייתי ביראת כבוד מוחלטת. כבר לא הייתי בחדר. הקיום שלי היה במישור אחד עם היקום כולו. לא רציתי ולא יכולתי לעזוב" מתוך IMERE - the Institute for Mystical Experience Research & Education בכתבה הקודמת סקרנו את מאפייני החוויה המיסטית לפי וויליאם ג'יימס ומאפייני החוויה הפסיכדלית-מיסטית לפי וולטר סטייס. ציינו כי למרות שהמחקר העדכני מציין שבעה מאפיינים של החוויה הפסיכדלית-מיסטית, קיים מאפיין אחד הנמצא במתאם לשיפור נפשי מיטבי ארוך טווח. בחלק זה נרחיב על מאפיין זה - "התמוססות הגבולות האקסטרוברטי (חיצוני)". כפי שציינו בחלק הקודם, החוויה המיסטית במסגרתה מתרחשת "התמוססות גבולות אקסטרוברטית" מוסברת כאחדות חיצונית.  מצב תודעתי בו אין הפרדה בין ה"אני" לבין אובייקטים אחרים. כל הקיים הוא חלק מאותו שלם ("Oneness") . רבים מסבירים חוויה זו כמיזוג עם האלוהים, איחוד עם "השלם הגדול" או "התפרקות האגו". בנוסף, מתרחשת ההפנמה כי קיימת תודעה בכל. לכל חי, צומח או דומם יש תודעה ונשמה משלו. למרות כי המחקר עוד בראשיתו, ניתן לדמיין בקלות כיצד אדם המתמודד עם קשיים נפשיים כגון דיכאון או חרדה, המאופיינים כל כך בקיבעונות מחשבתיים, רגשיים והתנהגותיים נוקשים, יחווה את החופש מאותו "כלא תודעתי" כבעל סגולות טיפוליות משמעותיות. המתמודדים עם קשיים אלו לרוב מרגישים מנותקים מן העולם שבחוץ, זרים בסביבתם ומנותקים מתחושת ביטחון או הכלה. "התמוססות הגבולות בין העצמי לאחר", בצורתה האקסטרוברטית, מציעה לאותם מתמודדים חוויה מורגשת, כזו שבכוחה לפרוץ נוקשות מחשבתית הנחווית לפעמים כחסינה למאמצי הטיפול הנפשי המסורתי. בהקשר זה, מחקרים רבים מראים כי בחווית "התמוססות הגבולות" תחת חומרים משני תודעה נמצא הפוטנציאל הטיפולי העמיד במיוחד. הדוגמא הטובה ביותר לכך עולה ממחקרם של קלוזנה (Kałużna) משנת 2022. מדובר בניתוח ובחינה מדוקדקת של כ-15 מאמרים נוספים, אשר בחנו את האפקט הטיפולי ביותר מ-2000 נבדקים אשר חוו חוויה מיסטית פסיכדלית כחלק מהליך מחקרי. לפי קלוזנה, לחווית "התמוססות הגבולות" הסיכוי הגבוה ביותר להביא לשיפור נפשי, זאת כנראה על ידי עידוד לשינוי פסיכולוגי עמוק (שימו לב! מדובר במתאם בלבד ואין הכוונה כי החוויה עצמה היא הסיבה לשיפור הנפשי המדובר). בנקודה זו חשוב במיוחד לציין כי גם לחוויות פסיכדליות שאינן "מיסטיות" כוח טיפולי רב. מטפלים רבים מדגישים, ובצדק רב, שהדגש הניתן לחוויה המיסטית פוגע לעיתים קרובות באלו שלא "הצליחו" לחוות אותה, שכן הם מרגישים כאילו "נכשלו". לפעמים "אי ההצלחה" מחזקת תחושת חוסר האונים, דבר שאינו מתחייב כלל מהעולה ממחקרים רבים ואיכותיים המראים שיפור נפשי גם ללא "החוויה המיסטית".  שינוי והטבה נפשית ארוכת טווח בהקשר הטיפולי, ראוי כי ניתוח חווית "התמוססות הגבולות" אינו יגביל עצמו למתרחש בעת החוויה בלבד. חוקרים רבים מציינים כי עליהם החובה לשאול מספר שאלות: האם לחוויה זו השפעה טרנספורמטיבית על האדם, והאם בכוחה ליצור שינויים אישיותיים להם אפקט של ממש על חיי היומיום. לפי פילוסוף הדתות ג'יימס קלנברגר, לחוויה המיסטית מסוג זה רכיב עיקרי אותו הוא מכנה "מצב הוויה" (State of being). החוויה מעניקה הזדמנות להרגיש תחושה גדולה יותר של סיפוק, אושר ואינטימיות עם "האמת הגדולה שמעבר". לדבריו של קלנברגר מצטרף הפסיכיאטר והכומר וואלטר פאהקני (Walter Pahnke) אשר ערך ניסויים מכוננים בטיפול ב-LSD ובשאלת יכולתו ליצור שינוי אישיותי, זאת על ידי הגברת הממד הרוחני שבאדם. פאהקני הוסיף מאפיין משלו לחוויה המיסטית-פסיכדלית והוא השינוי המיטיב וארוך הטווח באופי ובהתנהגות. את מאפיין זה חילק לארבעה תתי מאפיינים: התרחבות הקבלה העצמית - שינויים ארוכי טווח בתפיסת העצמי הכוללים שזירה רחבה של רכיבי אישיות שונים. שינוי בהתנהגות כלפי האחר – התעצמותה של הסובלנות, הרגישות, הקבלה והאהבה כלפי האחר. שינויים במערכת היחסים עם העולם שסביב והגברת תחושת המחויבות, המשמעות והשליחות. קידוש החוויה עצמה – הכרת תודה על מה שנלמד, השתנה והוטמע במסגרת החוויה.   האם באמת ניתן למוסס את תחושת העצמי? האם אפשר למותת את האגו? בשנים האחרונות גוברים הקולות המציעים הסבר אלטרנטיבי למרכזיותו של המושג "התמוססות הגבולות". אותם קולות מעלים את האפשרות כי האפקט הטיפולי הרב של אותו מאפיין נובע דווקא מהנחות ואמונות קודמות המשפיעות בדיעבד על תפיסת מרכזיותו. הסופר אלכסנדר ביינר (Alexander Beiner)  מעלה את הסברה שהמחקר הפסיכדלי המודרני, והרוחניות המערבית בכלל, מושפעים מאוד מתפיסות בודהיסטיות והינדיות שעברו טרנספורמציה לדפוסי מחשבה מערביים ביסודם, לפיהן, "האגו" או "העצמי" הסובייקטיבי הוא המקור לסבל. המטרה של האדם השואף להימנע מסבל היא למוסס את תחושת "העצמי" כדי להשיג שלמות מורגשת. אם אכן תובנה זו אכן מושרשת ברבים, סביר שאותם מתנסים ייטו לציינה כגורם המשפיע ביותר. בינר מרחיק לכת ואף שואל האם "מות האגו" הוא בכלל משהו שיש לו היתכנות? כדי לענות על השאלה הזו, נעזר ביינר בכלי מחקר מפורסם יחסית אשר נוצר על ידי אוניברסיטת אימפריאל קולג' היושבת בלונדון, אחת המעבדות המובילות בעולם בתחום המחקר הפסיכדלי. כלי זה הינו למעשה שאלון העוסק בחווית "התמוססות הגבולות", ומכיל היגדים אותם מתבקשים הנבדקים לדרג מבחינה סובייקטיבית: Dissolution Inventory : 1. I experienced a dissolution of my “self” or ego 2. I felt at one with the universe 3. I felt a sense of union with others 4. I experienced a decrease in my sense of self-importance 5. I experienced a disintegration of my “self” or ego 6. I felt far less absorbed by my own issues and concerns 7. I lost all sense of ego שימו לב שכל שאלה מתחילה במילה "אני" ("I"). ביינר שואל כיצד הדבר ייתכן? בהינתן כי ה"אגו" אכן "התמוסס", מי הוא אותו  "אני" אשר יכול להבחין בכך? אם קיים "אני" אשר מרגיש משהו, אפילו "חיבור לאחד השלם שמעבר", אין הפירוש הוא שאותו "אני" לא התמוסס לחלוטין? האם ניתן להיות "אף אחד", אפילו לרגע, ועדיין לזכור זאת? מסורות רוחניות שונות מנסות לתת תשובה לסוגיות אלה בכך שרואות באותו "אני" שביכולתו להבחין את "העצמי הגבוה", "העצמי שהוא הכל", וכו'. יחד עם זאת, האין גם כאן מדובר בדיווח סובייקטיבי של אותו "עצמי פשוט"? שאלות מסוג זה מעלות תהיות אודות היכולת של המחקר הפסיכדלי לרדת לעומקה של החוויה המיסטית, וייתכן שעלינו להתייחס בזהירות למחקרים מבוססי שאלונים המחווירים מהעושר הסובייקטיבי בהמרתו לרשימה של משפטים פשוטים. אין כל ספק שמטופלים אשר חוו את החוויה המיסטית אכן משייכים את השיפור במצבם לאותה התנסות. יחד עם זאת, נראה כי מוקדם לדעת מי מהמאפיינים אחראי לשיפור ברווחה הנפשית, והאם בכלל אנו במקום שבו ניתן להעניק תוקף לקטגוריות עמוסות מלל לחוויה שבמהותה אינה ניתנת לביטוי במילים. חשיבות האינטגרציה בין אם אכן מדובר בהתמוססות גבולות אמיתית או מורגשת, המטפלים בחומרים משני תודעה מקווים כי חוויה מסוג זה אכן תתרחש אצל אלו המבקשים את עזרתם, ועל כן מקדישים לפוטנציאל הטרנספורמטיבי של החוויה המיסטית משקל מכריע. מחקרים מראים שעל מנת לייצר שינוי ארוך טווח מסוג זה, יש להשקיע מאמצים רבים בשלב האינטגרציה של החוויה הפסיכדלית. האינטגרציה שואפת לשזור את אותן תובנות, רגשות וזיכרונות של החוויה הפסיכדלית לתוך חיי היומיום. לקחת את הטוב, או את מה שנלמד מהרע, ולהיעזר בהם כמשאב בשעות קושי - להתרומם בעזרתם למען מימוש וקבלה עצמית. תהליך אינטגרטיבי מקצועי מעניק למתמודד הזדמנות להיות בשיח ער ומעמיק עם הרבדים השונים של חייו ואישיותו, רבדים אשר ייתכן והתמוססו וחוברו מחדש באופן שונה ומטיב בעקבות החוויה הפסיכדלית. חשוב לציין עם זאת כי לא כל התנסות פסיכדלית תיחווה כחוויה מיסטית. למעשה, רובן לא יכללו את כל המאפיינים הנחוצים לחוויה מסוג זה. על כן, מטפלים רבים מדגישים את החשיבות שבבחינת החוויה הפסיכדלית מיסטית על רצף, ולהימנע מאפיון בינארי או דיכוטומי. ייתכן שהמתמודדים יחוו רק מאפיין אחד, ייתכן ששניים או שלושה, וייתכן שאת כולם אך במידה מועטה. יש חוקרים המאמינים שמדובר בשאלה של מינון החומרים, יש המאמינים שמדובר בקשיחותן של הגנות פסיכולוגיות כאלה ואחרות, יש המאמינים שמדובר בקיומם של תנאים חיצוניים, ויש המאמינים שמדובר במזל בלבד. מה שבטוח, המחקר הפסיכדלי משקיע מאמצים רבים על מנת לפענח את הצופן בעזרתו נוכל להעניק לכולם חוויה בעלת אופן טרנספורמטיבי, אך גם מאמצים אלו, כשאר היבטי המחקר הפסיכדלי, נמצאים עוד בצעדיהם הראשונים. אזהרה! השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיוםבישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולאחוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות. המידע המופיע באתר זה הינו למטרות ידעכללי בלבד, ותכניו אינם מיועדיםלהוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי. האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד. מקורות Kałużna, A., Schlosser, M., Craste, E. G., Stroud, J., & Cooke, J. (2022). Being no one, being One: The role of ego-dissolution and connectedness in the therapeutic effects of psychedelic experience.  Journal of Psychedelic Studies ,  6 (2), 111-136. Nour, M. M., Evans, L., Nutt, D., & Carhart-Harris, R. L. (2016). Ego-dissolution and psychedelics: validation of the ego-dissolution inventory (EDI).  Frontiers in human neuroscience ,  10 , 269. https://www.goodreads.com/book/show/62664342-the-bigger-picture Bathje, G. J., Majeski, E., & Kudowor, M. (2022). Psychedelic integration: An analysis of the concept and its practice.  Frontiers in Psychology ,  13 , 824077.‏‏‏

Mystical experiences are those peculiar states of consciousness" in which the individual discovers himself to be one continuous process with God, with the Universe, with the Ground of Being, or whatever name he may use by cultural conditioning or personal preference for the ultimate and eternal reality" Watts, 1970 השנה היא 1901. אוניברסיטת אדינבורו אשר בסקוטלנד. אדם מבוגר בעל זקן לבן ומרשים נכנס לאולם המרכזי במטרה לנתח לפרטים את החוויה הדתית-מיסטית, בדיוק כמו זו שתוארה כאן לפניכם. האיש הוא וויליאם ג'יימס, פסיכולוג, רופא, פילוסוף והיסטוריון אמריקאי. ג'יימס בחן את השאלה "מה מאפיין חוויות דתיות ישירות ומיידיות", אלו שאינן קשורות לממסד דתי כזה או אחר. מה שהצית את דמיונו של ג'יימס ואת סקרנותו הייתה החוויה הסובייקטיבית של האדם אותה בחר לכנות "דת אישית". מסקנתו הייחודית של ג'יימס הייתה שלמעשה מדובר בחוויה רוחנית, בלתי מתווכת, שלה מכנים משותפים לאינדיבידואלים משלל דתות ותרבויות. עשרים ההרצאות גובשו יחד לאחד הספרים המכוננים בתחום הפסיכולוגיה של הדת. לספר זה קרא  "החוויה הדתית לסוגיה: מחקר בטבע האדם – The Varieties of Religious Experience: A Study in Human Nature" הדגשתו של ג'יימס אודות "טבע האדם" אינה מקרית. ג'יימס נחשב בעיניי רבים לאבי "הפסיכולוגיה הפונקציונלית". אסכולה הרואה את נפש האדם ואת התנהגותו כפועל יוצא של מאמץ ההסתגלות לסביבה ובתוכן החשיב גם את השפעתן של חוויות דתיות ומיסטיות. כלומר, ג'יימס הניח שלחוויות דתיות מיסטיות תוקף הישרדותי, אשר בכוחן לשרת את האדם החווה (עוד נחזור וניפגש עם החוויה המיסטית בהקשרה הסתגלותי בהמשך הכתבה). מה שחשוב שנבין עכשיו הוא שממחקרו, אשר כלל ניתוח מעמיק של ספרי זכרונות, יומנים, איגרות ווידויים של אינדיבידואלים בזמנים שונים ועל פני יבשות שונות, עולה כי לחוויה המיסטית ארבעה מאפיינים עיקריים: החוויה הדתית מיסטית בלתי ניתנת לתיאור במילים ויש לחוות אותה בגוף ראשון על מנת להבינה (Ineffability) החוויה הדתית מיסטית נתפסת כמקור ידע אמין, מקור שניתן להישען עליו וללמוד דרכו אודות אמיתות טרנסצנדנטיות (Noetic Quality) החוויה הדתית מיסטית תחומה בזמן. יש לה התחלה ויש לה סוף (בניגוד לחוויות בהן האדם "נתקע", מצב שיתכן ומתאים יותר לתיאור כאחת מהפרעות הנפשיות מהקשת הפסיכוטית). האדם תחת החוויה הדתית מיסטית הינו פסיבי, ואין ביכולתו לשלוט על הכניסה או היציאה ממנה.   חשוב לציין שמחקרו של ג'יימס לא כלל חוויות מיסטיות שהתרחשו כתוצאה מנטילת חומרים מרחיבי תודעה (למעט גז צחוק). יחד עם זאת, הדמיון שבין החוויה המיסטית לפי ג'יימס לבין זו המתקבלת כתוצאה מנטילה של חומרים פסיכדליים לא התיר לחוקרי חומרים אלו את האפשרות שלא לקשור בין השתיים. חומרים מרחיבי תודעה ושערי הרוחניות כנראה שעוד משחר ההיסטוריה, חומרים משני תודעה שימשו שחקו תפקיד מרכזי בטקסים דתיים. בספרו "The Immortality Key: The Secret History of the Religion with No Name",  חקר הסופר בריאן מוררסקו  (Brian Muraresku)  את הנעשה בעיר אלאוסיס (Eleusis), אחד המרכזים הרוחניים המסתוריים ביותר של יוון העתיקה. לפי מוררסקו וחוקרים נוספים, העולים לרגל לעיר זו, וביניהם בני האליטה היוונית והרומית כאפלטון וקיקרו, נהגו לשתות משקה בעל מרכיבים פסיכואקטיביים למטרות גאולה וטרנספורמציה אישית. אחד מהם, המשורר פינדארוס,  מציין כי המתנסה במשקה זה, "רק הוא מבין את סופם של חיי אנוש ואת תחילתם של חיים חדשים שניתנים על ידי אלוהים".  עדויות נוספות מחקר מסורות שבטיות על פני הגלובוס חושפות את השימוש בחומרים משני תודעה כדרך להגיע לחיבור מיסטי עם הדבר "שמעבר". למשל,  שבט הביוויטי  (Bwiti) במערב-מרכז אפריקה שהשתמש לשם מטרה זו בשיח האיבוגה, בני שבט הנבג'יו (Navajo) הצפון אמריקאים ושימושם בקקטוס פיוטה, או בבני שבט השיפיבו- קוניבו (Shipibo Conibo) ושימושם באיוואסקה במעמקי יערות האמזונס. החוויה המיסטית-פסיכדלית ככל שהתקדם המחקר אחר המאפיינים של החוויה המיסטית התבהר כי ארבעת המאפיינים של ג'יימס מצמצמים משמעותית את סל החוויות. מאז הרצאותיו חלפו יותר מ-120 שנה, והיום, עם חדירתן והתבססותן של תרבויות ומסורות שונות אל המערב, אפיון החוויה המיסטית הורחב משמעותית. כאן נכנס לתמונה הפילוסוף וולטר סטייס  (Walter Stace). סטייס הבחין במגוון רחב של מאפיינים העומדים כיום במרכז המחקר הפסיכדלי. לדבריו, קיימים שני סוגים של חוויות מיסטיות.  חוויה אקסטרוברטית (חיצונית):   אחדות חיצונית. מצב תודעתי בו אין הפרדה בין ה"אני" לבין אובייקטים אחרים במציאות. כל הקיים הוא חלק מאותו שלם ("Oneness") . רבים מהמדווחים על חוויה מיסטית מסוג זה מתארים אותה כמיזוג עם האלוהים, "השלם הגדול", או "האחד שמעבר". בנוסף, מתרחשת ההפנמה כי קיימת תודעה בכל. לכל חי, צומח או דומם יש תודעה ונשמה משלו.    חוויה אינטרוברטית (פנימית):   אחדות פנימית.  כניסה למצב של הכרה טהורה שבשורשי התודעה האנושית. מפגש עם תודעה נקייה מתוכן, מאובייקטים, או מכל סוג אחר של אלמנטים נוספים. בכך מתרחשת גם ההתעלות מעבר לתפיסת זמן ומרחב (Nonspatial, nontemporal), זאת מכיוון שבהינתן תודעה נקייה מתכנים חיצוניים, נעדרים ממנה גם ממד הזמן והמרחב.   לשני סוגים אלה מתווספים חמישה מאפיינים כלליים, כאשר חלקם נשענים ומבוססים על עבודתו של וויליאם ג'יימס: תחושת ידיעה עמוקה (Noetic Quality) – העמדה לפיה מה שנחווה בעת החוויה המיסטית היא אמת עמוקה, כללית ולא אישית סובייקטיבית, הרלוונטית ליסודות הקיום. הצפה רגשית עילאית. קדושה (Sacredness) – התחושה כי נוצר מפגש עם מציאות נשגבה וטהורה. חוויה דתית ורוחנית של מפגש עם יסודות הקיום.   פרדוקסליות – מפגש עם אלמנטים החוצים את רף ההיגיון והרציונליות. למשל, תפיסת ממדים מרובים, הימצאות בכמה מקומות בו זמנית, תחושה שאנו שייכים לשני המינים או יותר, וכו'. אשר אינה ניתנת לביטוי במילים (Ineffability) - החוויה בלתי נגישה לתרגום מילולי או ייצוג סמנטי אשר יתאים בממדיו ובעוצמתו לחוויה הישירה.    כפי שציינו, מערך המאפיינים של סטייס זכה לפופולריות רבה בעולם המחקר, ואף נוצרו מספר כלי הערכה הנשענים על מאפיינים אלו. רבים מהחוקרים הבחינו שעבור רווחה נפשית, לא כל המאפיינים שווים בחשיבותם. נשאלת אם כך השאלה, אילו מהמאפיינים הכרחיים לגיבושו של שינוי נפשי עמוק ויציב? המחקר הפסיכדלי אינו מעניק תשובה נחרצת, אך נערמות העדויות למרכזיותו של מאפיין בולט במיוחד. בחלקה ה שני של כתבה זו נרד לשורשיו.   אזהרה! השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות. המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי. האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד. מקורות James, W. (1988).  William James: Writings 1902-1910 (LOA# 38): The Varieties of Religious Experience/Pragmatism/A Pluralistic Universe/The Meaning of Truth/Some Problems of Philosophy/Essays  (Vol. 2). Library of America. ‏ Overall, C. (1982). Mysticism, phenomenalism, and WT Stace.  Transactions of the Charles S. Peirce Society ,  18 (2), 177-190. ‏ Muraresku, B. C. (2020).  The immortality key: The secret history of the religion with no name . St. Martin's Press.‏

גלי המוח משקפים את אופן הפעילות של תאי העצב. נהוג לחלקם לחמישה תדרים: בטא, אלפא, טתא, דלתא וגמא, הנמדדים לפי יחידות הרץ  ("אירוע אחד לשנייה". לדוגמא, 100 הרץ משמעותו "100 אירועים לשנייה"). תדר דלתא הוא הנמוך ביותר (עד 4 הרץ) ומתבטא במינימום פעילות מוחית, לדוגמא, בעת שינה עמוקה. תדר מסוג תטא (4-7.5 הרץ) מאפיין שינה קלה או מצב מדיטטיבי עמוק. תדר מסוג אלפא (7.5-14 הרץ) מאפיין מצב של רגיעה עירנית, תדר מסוג בטא (14-40 הרץ) מאפיין את הפעילות המתרחשת במצב עוררות המאופיין בריכוז, מתח או חרדה ואילו תדר מסוג גמא (מעל 40 הרץ) מאפיין פעילות קוגניטיבית מאומצת. המחקר בחומרים פסיכדליים מרבה להשתמש במכשיר ה-EEG  המשמש לרישום הפעילות החשמלית במוח, ולמדידת טווח הגלים. אחד הממצאים הבולטים בספרות המחקר אודות חומרים פסיכדליים היא כי מתרחשת ירידה משמעותית בתדר גלי האלפא כאשר האדם תחת השפעת החומרים. מדוע הדבר משמעותי? מחקרים רבים מראים כיצד גלי אלפא משויכים לתהליכים המאופיינים כתהליכי Top Down, הכוללים את יכולות הקשב, התפיסה, האינהיביציה וזיכרון העבודה. תהליכים אלו הכרחיים ביותר להתנהלות יומיומית, שכן בעזרתם אנו מגבשים תבניות קוגניטיביות הבאות לידי ביטוי באמונות, תפיסות והנחות העוזרות לנו להתנהל במציאות ביעילות.  לפעמים, כמו במקרה של אתגרים נפשיים, אותן תבניות "מתקשות" יתר על המידה, ופוגעות ביכולת לגבש זווית ראייה אחרת, לפעמים "בריאה" יותר, אודות המתרחש. מודלים שונים אודות השפעותיהם הקוגניטיביות של חומרים פסיכדלים מציינים כי בכוחם להרפות מאותן אמונות, תפיסות והנחות שהתקשחו יתר על הרצוי. מודלים אלו מחזקים את טענותיהם בכך שמצביעים על כך שצריכת חומרים פסיכדליים מפחיתה מעוצמת גלי האלפא ולכן גם מתהליכי ה-Top Down. ירידה בתהליכי Top Down   מאפשרת את ההזדמנות להרפות, להעריך מחדש תבניות, ולעדכנן כך שיתאמו לרצונותיהם ושאיפותיהם של המתמודדים עם קשיים נפשיים.  מקורות Annerud Awrohum, S. (2021). Psychedelic oscillations: A systematic review of the electrophysiological correlates of classic psychedelics. ‏ Ananthaswamy, A. (2021). Psychedelics Open a New Window on the Mechanisms of Perception.  Retrieved Mar ,  21 , 2022. ‏ Alamia, A., Timmermann, C., Nutt, D. J., VanRullen, R., & Carhart-Harris, R. L. (2020). DMT alters cortical travelling waves.  Elife ,  9 , e59784.‏

רשת ברירת המחדל הינה מערך של אזורי מח שונים אשר זוכה להתעניינות רבה במחקר הפסיכדלי. המערכת מורכבת ממספר אזורי מח שונים הפועלים בשותפות ברגע שהאדם נמנע מפעילות מחשבתית מכוונת ומאומצת (ומכך נגזר גם שמה – "ברירת מחדל" או  Default באנגלית). המערכת כוללת את פעילותם המשותפת של אזורי מוח הנחשבים לאזורים אסוציאטיביים גבוהים, הנחשבים כמתקדמים מבחינה התפתחותית ואבולוציונית. הם כוללים את האונה הרקתית (הטמפורלית)  האמצעית (MTL), חלקים מ קליפת המוח הקדם-מצחית  האמצעית (DMPFC, AMPFC) , ו פיתול החגורה  האחורי  (PCC).  מחקרים רבים מראים כי המערכת פועלת ביתר שאת כאשר זרם המחשבות נודד אל עבר תכנים הקשורים לתפיסת "העצמי". למה הכוונה? להתבוננות הפנימית (אינטרוספקציה) אודות תפיסת האישיות, האמונות והערכים האישיים. לכך יש לצרף מחשבות הקשורות ל"השלכה עצמית" הכוללת את היכולת לדמיין את פעולותינו, רגשותינו, מחשבותינו בזמן ומקום אחר זאת במנותק ממצבנו בהווה (יכולת העומדת בבסיס "העמידה בנעליו של האחר" והאמפתיה). כמו כן, המערכת פועלת כאשר מחשבות האדם נודדות אל עבר דמיון העתיד או היזכרות בעבר בהקשרם האישי, ותפיסת מערכת היחסים שבין העולם שבחוץ לבין אותו "עצמי" חושב. אוסף אפיונים אלה העניקו לרשת את הכינוי "הבית של האגו, או הבית של העצמי".  כאשר האדם נוטל חומרים משני תודעה, אנו רואים עלייה בפעילות הרנדומלית של הרשת, אשר משמעותה היא  הדיסאינטגרציה – היפרדות וניתוק בין האזורים הכלולים במערכת "ברירת המחדל". כאשר אנו מאתרים דיסאינטגרציה זו תחת חומרים פסיכדליים, אנו עדים לדיווחים אודות חוויות סובייקטיביות הכוללות שינויים באותן תבניות קוגניטיבית,  שינויים אשר נכפפים לבסוף תחת סל החוויות אותן אנו מכנים כ"פסיכדליות".  עד לא מזמן, חוקרים רבים ראו בשינוי המתרחש במערכת זו דרך להבין את חווית "התפרקות האגו", רכיב חוויתי נפוץ תחת השפעתם של חומרים משני תודעה. כיום התמונה מורכבת מעט יותר, ונראה כי שינויים בתפיסת העצמי קשורים גם לדיסאינטגרציה ורנדומליות ברשתות עצביות נוספות כגון "רשת הבולטות" (Salience network) והרשת הפרונטלית פרטיאטלית (Frontoparietal network), ובאזורי מוח ספציפיים נוספים כגון ההיפוקמפוס והפרה-היפוקמפוס (hippocampus and parahippocampus). מקורות Mason, N. L., Kuypers, K. P. C., Müller, F., Reckweg, J., Tse, D. H. Y., Toennes, S. W., ... & Ramaekers, J. G. (2020). Me, myself, bye: regional alterations in glutamate and the experience of ego dissolution with psilocybin.  Neuropsychopharmacology ,  45 (12), 2003-2011. ‏ Letheby, C., & Gerrans, P. (2017). Self unbound: ego dissolution in psychedelic experience.  Neuroscience of consciousness ,  2017 (1), nix016. ‏ Gattuso, J. J., Perkins, D., Ruffell, S., Lawrence, A. J., Hoyer, D., Jacobson, L. H., ... & Sarris, J. (2023). Default mode network modulation by psychedelics: a systematic review.  International Journal of Neuropsychopharmacology ,  26 (3), 155-188.‏

מערכת של אזורי מוח שונים המעורבת בזיהוי גירויים בולטים ובעלי חשיבות אישית, ובגיוסם של רשתות בעלות פונקציות נוספות כגון "רשת ברירת המחדל" למטרות שונות. בעזרתן של הרשתות המגויסות, מעורבת "רשת הבולטות" במגוון רחב של יכולות קוגניטיביות מורכבות הכוללות התנהגות חברתית, מודעות עצמית ואינטגרציה של מידע חושי, רגשי וקוגניטיבי. גוברת ההערכה כי הרשת "בוחנת" ללא הפסקה אירועים שמקורם בסביבה החיצונית, מסננת ומעבירה את המידע בעל החשיבות הרבה ביותר לגיבוש תגובה אדפטיבית. חשיבותה של רשת זו בהקשר משני התודעה היא השפעתה על רשת ברירית המחדל (ראו ערך רשת ברירת המחדל" – Default Mode Network – DMN). נראה כי "רשת הבולטות" משמשת כסוג של "מתג המעורר או מכבה" את רשת "ברירת המחדל". מחקרם של אלכסנדר לבדב ושותפיו (2015) מצא קשר בין דיס-אינטגרציה (פירוק) של "רשת הבולטות" עם דיווח של נבדקים אודות "התמוססות האגו", דיווח אשר הפתיע רבים בקהילה המדעית שהעמידה דווקא את "רשת ברירת המחדל"  כמרכז "תפיסת העצמי". לאור הקשרים ההדוקים שבין הרשתות, יש צורך במחקר נוסף אודות הדרכים בהן משפיעים חומרים משני תודעה על מערכת היחסים שבין הרשתות. מקורות Pasquini, L., Palhano-Fontes, F., & Araujo, D. B. (2020). Subacute effects of the psychedelic ayahuasca on the salience and default mode networks.  Journal of psychopharmacology ,  34 (6), 623-635. ‏ Mograbi, D. C., Rodrigues, R., Bienemann, B., & Huntley, J. (2024). Brain Networks, Neurotransmitters and Psychedelics: Towards a Neurochemistry of Self-Awareness.  Current Neurology and Neuroscience Reports , 1-18.‏

הסרוטונין הינו מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטר) המיוצר בגזע המח ומעורב במגוון רחב של תהליכים אוטונומיים. מהו מוליך עצבי? מולקולה המשמשת כסוג של "מפתח" שבהינתן חיבורו למבנה הנקרא "קולטן", יכולה להתניע תהליכי העברת מסרים בין תאי עצב שונים. רבים מהחוקרים מאמינים כי פעולה זו של העברת מסרים מתורגמת לבסוף לבסיס התשתיתי של פעולת החשיבה, המוטיבציה, החוויה הרגשית ועוד. מדוע חשוב לנו להכיר את הסרוטונין בהקשר הפסיכדלי? הסיבה נעוצה בדמיון הכימי הרב בינו לבין קבוצה של חומרים פסיכדליים אותם אנחנו מכנים "המשפחה הקלאסית" הכוללת את הפסילוסיבין, ה-LSD, ה-DMT והמסקלין. פירוש הדבר שבכוחם לייצר תהליכים הדומים להשפעות הסרוטונין. אם נשתמש בדימוי המוליך העצבי "כמפתח", ניתן לכן לומר כי גם אותם חומרים פסיכדליים יכולים לשמש "כמפתחות" הדומים למפתח הסרוטונין, להתחבר לקולטניו, ובכך להשפיע על הפעילות המוחית שמתורגמת לבסוף לחוויה תודעתית. הדימון בין הסרוטונין לחומרים הפסיכדליים הקלאסיים אינו מושלם, ולכן לא יצליחו להתחבר לכל קולטניו. במקרה שלנו, הם יצליחו להתחבר בעיקר לקולטן ספציפי הנקרא 5HT2A. קולטן זה משמעותי ביותר להבנת החוויה הפסיכדלית שכן הוא נפוץ בעיקר באזורי מח "מתקדמים" המאפשרים לנו לבצע "חשיבה מורכבת" כגון חשיבה על חשיבה, תפיסת העצמי והאחר, תכנון אודות העתיד וכו'. לכן, ניתן לומר שאותן יכולות יושפעו במיוחד מצריכת חומרים פסיכדליים, השפעה אשר זוכה לתמיכה מחקרית רבה. Artin, H., Zisook, S., & Ramanathan, D. (2021). How do serotonergic psychedelics treat depression: The potential role of neuroplasticity.  World Journal of Psychiatry ,  11 (6), 201.‏

על מנת שמסר חשמלי יעבור בין תא עצב אחד לשני, יש צורך בחילוף חומרים כימי בין תא העצב שמקבל את המסר וזה המעביר. חילוף חומרים זה מאפשר את פתיחתן של תעלות הנמצאות על גוף תאי העצב דרכן נכנסים ויצאים חלקיקים להם מטען חשמלי. כניסה ויציאה זו משנה למעשה את מטענו החשמלי הכולל של תא העצב, ובהינתן שינוי מהותי, תתאפשר העברת מסר חשמלי אל עבר תא העצב הבא. אותן תעלות נפתחות ונסגרות בעיקר אודות מעבר של חומרים כימיים בין תאי העצב המשמשים כסוג של "מפתחות" בעזרתן ניתן לפתוח "מנעולים" המאפשרים את פתיחת התעלות. מוליכים עצביים  הם "המפתחות" שלנו, והם אותם חומרים כימיים המועברים בין תאי העצב המוזכרים למעלה. הם הנקשרים ל"מנעולים" בתא העצב אליו עתיד המסר לעבור, ופותחים תעלותיו. אותם "המנעולים" נקראים רצפטורים , או בעברית, קולטנים עצביים . קיימים מספר רב של קולטנים עצביים, ובין המפורסמים שבהם נציין את קולטני הסרוטונין, הדופמין והאצטילכולין. חומרים פסיכדליים משמשים כסוג של "מפתחות דומים מספיק" למוליכים העצביים השונים, ולכן להם היכולת לפתוח חלק מאותם קולטנים עצביים. הקולטנים המשמעותיים ביותר להבנת פעולת החומרים הפסיכדליים הקלאסיים הם קולטני סרוטונין מסוג 5HT2A. מכיוון שקולטני 5HT2A   מרוכזים בדיחסות רבה גם באזורי מח אסוציאטיביים (אזורים המפותחים מבחינה אבולוציונית), לשינוי שיוצרים החומרים הפסיכדליים השפעה ישירה על יכולות קוגניטיביות גבוהות (ביניהם, אודות תפיסת העצמי, זכירת העבר ודמיון העתיד, היכולת לחשוב על חשיבה, אינטגרציה בין תפיסה שמקורה בחושים למערכות האחראיות על חוויה רגשית וזיכרון, חשיבה אבסטרקטית ומופשטת, תכנון פעולות וכו'). רבים מחוקרי המוח מאמינים כיום כי שינויים בתפקודים אלו הם האחראים לחוויה התודעתית השונה המתרחשת בעת השפעת חומרים משני תודעה. מקורות Wallach, J., Cao, A. B., Calkins, M. M., Heim, A. J., Lanham, J. K., Bonniwell, E. M., ... & McCorvy, J. D. (2023). Identification of 5-HT2A receptor signaling pathways associated with psychedelic potential.  Nature Communications ,  14 (1), 8221. ‏ Dos Santos, R. G., Hallak, J. E., Baker, G., & Dursun, S. (2021). Hallucinogenic/psychedelic 5HT2A receptor agonists as rapid antidepressant therapeutics: Evidence and mechanisms of action.  Journal of Psychopharmacology ,  35 (4), 453-458.‏

שם גג כולל עובר טכניקות טיפוליות רבות המציבות את החוויה הסומאטית כמפתח לשינוי רגשי. בניגוד מסוים לפסיכותרפיות האחרות, הטיפול הסומטי מדגיש במיוחד את היחס בין גוף ונפש.   נקודת מבט אופיינית לטיפולים סומטיים היא כי טראומה נפשית שאינה פתורה עלולה להוביל לסימפטומים בריאותיים הן בהקשר המנטלי והן בהקשר הפיזי. בכוחה לבסס הפרעת דחק פוסט טראומתית אשר בתורה מעצימה סימפטומים נפשיים נוספים דוגמת הדיכאון, החרדה וקשיים בהסתגלות. במילים אחרות, הטיפול הסומטי ניגש לזיכרונות טראומטיים בעקיפין, בהדרגתיות, תוך כדי הכוונה לעיבוד מחודש של הטראומה על ידי תהליכים גופניים, זאת בשילוב לימוד ותרגול מיומנויות ויסות. יש לרכז את המאמצים הטיפוליים בחוויות הגוף, ולתיעדופם על פני חתירה לשינוי היבטים קוגניטיביים, פרשניים ומילוליים (חשוב לציין כי הטיפול אכן מתייחס להיבטים קוגניטיביים, אך הדרך לעיסוק בהם עוברת דרך חוויה סומטית). השימוש של טיפולים סומטיים בחומרים פסיכדליים מבוסס על האמונה כי חומרים אלו בכוחם לעזור לתהליכים גופניים לעבד מחדש את החוויות הטראומטיות באופן ייחודי. שימוש זה, אם על ידי חומרים השייכים למשפחה הפסיכדלית קלאסית, משפחת האמפתוגנים או משפחת הדיסוציאטיביים, מאפשר את הצפתם למודעות של זיכרונות להם מטען רגשי, רגשות אשר הודחקו ותובנות חדשות. בהינתן סטינג טיפולי מתאים, המטפל יכול להדריך את המטופל לחוש את אותם חומרים באופן סנסורי, ובכך לעזור לגוף להשלים באופן מלא את תהליכי העיבוד הנחוצים לתהליך ההחלמה.  מקורות Nichols, D. E., Johnson, M. W., & Nichols, C. D. (2017). Psychedelics as medicines: an emerging new paradigm.  Clinical Pharmacology & Therapeutics ,  101 (2), 209-219.‏

טיפול דיאלקטי התנהגותי (Dialectical Behavioural Therapy – DBT)    הינו טיפול הנגזר מהגישה הקוגניטיבית-התנהגותית, ונכלל תחת הקטגוריה של טיפולים השייכים "לגל השלישי". מדובר בהתערבות המתמקדת במיוחד בקשיים בוויסות הרגשי וביכולת לשאת רגשות עוצמתיים (בעבר היה נהוג לכנות את הסובלים מאתגרים נפשיים מסוג זה בשם מעורר המחלוקת "הפרעת אישיות גבולית"). הטיפול מחולק לארבעה ענפים הכוללים את הגברת היכולת לשאת מצוקה, לווסת רגשות, לייעל את התקשורת בין אישית ולהיתמך ביישומים השונים של אסטרטגיות מסוג מיינדפולנס. DBT קלאסי כולל גם סיוע טלפוני מהמטפל בעת מצוקה ומפגשים קבוצתיים. התערבות בחומרים פסיכדליים תומכת את יסודות ה-DBT בכמה אופנים. ראשית, ההתמקצעות בכישורים מבוססי מיינדפולנס הכרחיים במיוחד בשלב הנטילה של החומרים הפסיכדליים. השימוש התדיר בכישורים אלו בשלב ההכנה למפגש מעלים את הסבירות כי אלו יוכלו לשמש לעזר בעת עלייתו של חומר מנטאלי מאתגר זאת על ידי התבוננות, שיום הרגש והשתתפות מלאה ברגע העכשווי. כמו כן, החוויה הפסיכדלית מאפשרת לרבים להכיר ולגשת לרגשות חדשים, להעניק להם שם ובכך להעניק להן גבולות. הדבר נחוץ ביותר לתהליך וויסות הרגשות הגובר משמעותית לאחר הרחבת האוריינות הרגשית. מבחינת היכולת לשאת מצוקה, חומרים פסיכדליים, במיוחד בשלב נטילתם, מאפשרים את ההתנסות בקבלת המצב הרגשי הנתון, היכולת לשחרר ולהתמסר לחוויה הרגשית באופן שאינו תגובתי.  מקורות Yaden, D. B., Earp, D., Graziosi, M., Friedman-Wheeler, D., Luoma, J. B., & Johnson, M. W. (2022). Psychedelics and psychotherapy: cognitive-behavioral approaches as default.  Frontiers in psychology ,  13 , 873279. ‏ Walsh, Z., & Thiessen, M. S. (2018). Psychedelics and the new behaviourism: considering the integration of third-wave behaviour therapies with psychedelic-assisted therapy.  International Review of Psychiatry ,  30 (4), 343-349.‏

תרפיית "קבלה והתחייבות", או בקיצור ACT, הינה התערבות טיפולית הנגזרת מהטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, ומשתייכת למשפחה של טיפולים "מודרניים" יותר העונים לשם "הגל השלישי" (Third Wave CBT). טיפולים המשויכים לגל השלישי מדגישים התערבויות קוגניטיביות התנהגותיות מגוונות יותר דוגמת טיפולים המבוססים על מיינדפולנס, בחינה של "מטה-קוגניציות" (כלומר, היכולת לחשוב על מחשבות), קבלה רדיקאלית של רגשות אברסיביים, התמקדות במערכות יחסים ועוד.  התערבות מסוג ACT   מדגישה את חשיבות המודעות למחשבות, רגשות ותחושות גופניות. בניגוד לטיפול קוגניטיבי התנהגותי סטנדרטי, טיפול מסוג ACT   אינו מתמקד בצורך בשינוי מחשבות שאינן אדפטיביות או רגשות שליליים, שכן, כל ניסיונות לשלוט בהן מוביל להגברת נוקשותם. לכן, הטיפול מסוג ACT מתבסס על תהליכים המעצימים גמישות פסיכולוגית המוגדרת כ"יצירת מגע עם הרגע הנוכחי כאדם מודע, באופן מלא... ולהתמיד בהתנהגות אשר בשירות ערכים נבחרים". החוויה הפסיכדלית והשלכותיה הפסיכולוגיות והנוירופיזיולוגיות משרתות נאמנה את יסודות "תרפיית הקבלה וההתחייבות", וקיימים מחקרים ראשוניים התומכים בסינרגיה זו. מחקרים אלו  מצביעים בעיקר על פוטנציאל מהותי להגמשה פסיכולוגית ולקבלה שאינה תגובתית למחשבות או רגשות שליליים. פוטנציאל מתקיים הלכה למעשה בכל אחד משלבי הטיפול הפסיכדלי "המסורתי" הם ההכנה, הנטילה והאינטגרציה. שלב ההכנה יכלול התעמקות במערך הערכים לפיהם מתנהל המטופל בעולם, ובאופן בו חוסר הגמישות והנוקשות הפסיכולוגית באות לידי ביטוי בחיי היומיום. שלב הנטילה הינו הזדמנות להתנסות בקבלה שלמה, שאינה ריאקטיבית/תגובתית, של מחשבות, רגשות ותחושות שליליות, וכמו כן בהזדמנות לחוות "תפיסת מציאות שונה" אשר יכולה להזין מערכת ערכים חדשה. שלב האינטגרציה יכלול בחינה יישומית של הנלמד במסגרת החוויה הפסיכדלית, בדגש על הטמעתם של אסטרטגיות התנהגותיות דוגמת "מיינדפולנס", ושינויים התנהגותיים אחרים המבוססים על סידורו מחדש של עולם הערכים לפיו רוצה המטופל לחיות את חייו.  מקורות Hayes, S. C., Strosahl, K. D., & Wilson, K. G. (2011).  Acceptance and commitment therapy: The process and practice of mindful change . Guilford press. ‏  Close, J. B., Hajien, E. C., Watts, R., Roseman, L., & Carhart-Harris, R. L. (2020). Psychedelics and psychological flexibility–Results of a prospective web-survey using the Acceptance and Action Questionnaire II.  Journal of Contextual Behavioral Science ,  16 , 37-44. ‏ Diamant, D. (2023).  Assessment and Evaluation of ACT Intervention for Psychedelic Integration  (Master's thesis, Reichman University (Israel)).‏