Search Results

משפחה של אנזימים המזרזים את תהליך הפינוי של מוליכים עצביים שונים, ביניהם הדופמין, הנוראפינפרין והסרוטונין מהמרווח הסינפטי (ראו ערך "מוליכים עצביים" להרחבה). בנוסף, הם מפרקים ביעילות את החומר DMT השייך למשפחת הפסיכדליים הקלאסיים, ומקצרים בכך את משך החוויה תחת השפעתו. בגוף האדם קיימים שני סוגים של אנזימי מונואמין אוקסידאז (A ו-B), אשר נפוצים בעיקר בכבד ובמערכת העצבים. הפרעה לפעילות התקינה של האנזימים, או במילים אחרות, עיכוב האנזימים, מהווה את מנגנון הפעולה המרכזי של מספר תרופות נוגדות דיכאון. תחת השפעת תרופות אלו, האנזים המעוכב אינו מנקה ביעילות את המוליכים העצביים הרלוונטיים לאיזון מצב רוח, וכך למעשה מעלה את זמינותם במרווח הסינפטי עבור שימוש מערכת העצבים. בהקשר ל-DMT, עיכוב האנזים הוא אחד ממנגנוני הפעולה העיקריים של חליטת האיוואסקה, שכן, כעת החומר זמין לחוויה פסיכדלית מתמשכת, לרוב בין שש לשמונה שעות בקירוב. במסגרת רוב טקסי האיוואסקה המסורתיים, הצמח ממנו מחלצים את מעכבי אנזימים נקרא Banisteriopsis caapi, המכונה גם Soul Vine ו- Yege. Berlowitz, I., Egger, K., & Cumming, P. (2022). Monoamine oxidase inhibition by plant-derived β-carbolines; implications for the psychopharmacology of tobacco and ayahuasca. Frontiers in pharmacology , 13 , 886408.‏ McKenna, D. J., Towers, G. N., & Abbott, F. (1984). Monoamine oxidase inhibitors in South American hallucinogenic plants: tryptamine and β-carboline constituents of ayahuasca. Journal of ethnopharmacology , 10 (2), 195-223.‏

הדי. אם. טי (DMT) שייך למשפחת הפסיכדליים הקלאסית, משפחה שהמשותף לה הוא עירור (activation) של קולטני סרוטונין מסוג 2A (ראו ערך נפרד). בכוחה של נטילת DMT להאיץ מצבי תודעה שונים, המאופיינים בשינויים קוגניטיביים, רגשיים וסומטוסנסוריים מורכבים ויוצאי דופן, הכוללים דיווחים אודות חזיונות חזקים, שהייה או כניסה "לממד אחר" ומפגש עם "ישויות" בעלות תבונה וכוונה (בכמחצית מהמקרים). בנוסף,  יש חוקרים המאמנים כי חווית ה-DMT חולקת קווי דמיון עם חווית "סף מוות" (ראו ערך נפרד) אשר בכוחה להוביל לשיקול מחדש של מערך האמונות לגבי טבע המציאות והתודעה. אסופת חוויות זו מובילה חוקרי מוח ותודעה רבים לראות ב-DMT כתרכובת ייחודית לחקר התודעה האנושית. יחד עם זאת, המחקר ב-DMT מורכב ומאתגר, שכן, גופנו מפרק את ה-DMT במהירות על ידי פעילות אנזים העונה לשם מונואמין אוקסידאז (MAO). פירוק זה מצמצם משמעותית את משך החוויה, דבר המקשה על אפיקי החקירה השונים. אחת הדרכים להאריך את משך החוויה היא על ידי שימוש באיוואסקה, חליטה המכילה חומרים המעכבים את פירוק ה-DMT. יחד עם זאת, הצריכה האורלית שונה מהותית מצריכה דרך עישון או אידוי, במיוחד במידת האינטנסיביות החווייתית. על כן, זה מספר שנים מנסים חוקרים למצוא דרכים להאריך את חווית ה-DMT, זאת מבלי לפגוע במידת האינטנסיביות. פוטנציאל מסוג זה נחקר בשנים האחרונות במספר מצומצם של מחקריים ייחודיים, במהלכם מוזרקים למתנדבים בריאים מינון מסוים של DMT עד להשגת הריכוז המבוקש. לאחר מכן, נשמר ריכוז זה על ידי מתן נוסף של DMT  על ידי העירוי, זאת תוך כדי ניטור מדדים רפואיים והשגחה רפואית צמודה. דרך זו נמצאה כבטוחה, המאפשרת חווית DMT אינטנסיבית אך גם ארוכה מהניתן להשיג בדרכים "המקובלות" (אינהלציה או עישון). השפעת ה-DMT לאחר ההזרקה התוך הורידית (IV)  מורגשת תוך שניות, מגיעה לשיאה תוך 2-3 דקות ודועכת בהדרגתיות לאחר מכן (השפעות זניחות מורגשות לאחר כ-30 דקות). לכן, יש צורך במתן DMT על ידי אינפוזיה על מנת להאריך את זמן החוויה, זאת תוך כדי הקפדה על המינון המבוקש בהתאם לשאלת המחקר. חשוב לציין כי נראה שבניגוד לחומרים אחרים מהמשפחה הקלאסית, ה-DMT אינו מייצר תופעת סבילות (כלומר, אין אנו זקוקים למינונים גדולים יותר בחלוף הזמן), דבר המייצב אותו כאידיאלי למתן עירוי מתמשך. הפיתוח של מתן DMT ממושך צפוי להוות צעד חשוב לקראת חקירת הפנומנולוגיה וההשפעות הנוירוביולוגיות של חומרים משני תודעה, שכן הוא יאפשר שליטה במשך, בעוצמה ובדינמיקה של חווית ה-DMT. לפוטנציאל זה השלכות רבות על הטיפול העתידי בחומרים משני תודעה, במיוחד עבור אלו המתמודדים עם אתגרים נפשיים דוגמת דיכאון וחרדה.   Luan, L. X., Eckernäs, E., Ashton, M., Rosas, F. E., Uthaug, M. V., Bartha, A., ... & Timmermann, C. (2024). Psychological and physiological effects of extended DMT. Journal of Psychopharmacology , 38 (1), 56-67.‏ Gallimore, A. R., & Strassman, R. J. (2016). A model for the application of target-controlled intravenous infusion for a prolonged immersive DMT psychedelic experience. Frontiers in pharmacology , 7 , 205781.‏ Gallimore, A. R., & Luke, D. P. (2015). DMT research from 1956 to the edge of time. In Neurotransmissions: Essays on psychedelics from breaking convention. London: Strange Attractor (pp. 291-316).‏ Timmermann, C., Roseman, L., Williams, L., Erritzoe, D., Martial, C., Cassol, H., ... & Carhart-Harris, R. (2018). DMT models the near-death experience. Frontiers in psychology , 9 , 395026.‏

עמדה מתחום הפילוסופיה של התודעה, לפיה האחרונה היא אלמנט בסיסי, הנמצא בכל הקיים בעולם הטבע. המונח הומשג לראשונה על ידי הפילוסוף האיטלקי פרנצ'סקו פטריצי, בן המאה השש עשרה, ונובע מהמילה היוונית "פאן" (הכל) ונפש ( psyche  – המתורגמת באנגלית למילה Mind). במילים פשוטות, מדובר בטענה כי החומר והאנרגיה שניהם בעלי יכולת תפישה או חישה. לעצם הרעיון שורשים היסטוריים עמוקים במסורות פילוסופיות של מזרח ומערב כאחד. עדויות לעמדות המתכתבות עם רעיון זה ניתן למצוא אצל הפילוסופים הקדם סוקראטיים, אצל אפלטון, בכתבי אריסטו ובכתבי תאלס. עבור המצדדים, העמדה הפאן-פסיכית מציעה דרך ביניים אטרקטיבית בין עמדה פיזיקלית (כל הקיים הוא חומר בלבד) מצד אחד לדואליזם מצד שני (חומר ונפש הם שני סוגים שונים משמעותית של התרחשויות). לשיטתם, למרות כי מדעי המוח מעניקים חשיפה רחבה למנגנונים העומדים בבסיס התפקוד הקוגניטיבי וההתנהגותי של האדם, החקירה המדעית שבבסיסה טרם הציעה הסבר מספק לשאלה מדוע יש לאדם חוויה סובייקטיבית. העדר קיומו של הסבר מספק נמצא ביסודות התפיסה, אשר נוסח על ידי הפילוסוף דיויד צ'אלמרס (David Chalmers) "כבעיה הקשה של התודעה" (The hard problem of consciousness). הפאנפסיכיסטים מציעים גישה אלטרנטיבית: התודעה היא אלמנט יסודי ובסיסי, ומתקיימת כמדרג של מורכבות עד היסודות הפיזיקליים הבסיסיים ביותר (קווארקים ואלקטרונים). חשוב לציין עם זאת כי רוב הפנפסיכיסטים בני זמננו מדגישים את חשיבות מדרג המורכבות, ואינם מאמינים שלישויות מיקרופיזיות (דוגמת האלקטרון) יש מצבים נפשיים מורכבים כמו אמונות, רצונות ופחדים. בהקשר החומרים משני התודעה, מאמרו של כריסטופר טימרמן ( Christopher Timmermann ), אשר פורסם בירחון המדעי "Nature", בחן את השאלה האם וכיצד אמונות הנוגעות לאופי המציאות, התודעה והרצון החופשי משתנות לאחר שימוש בחומרים פסיכדליים. התוצאות חשפו שינויים משמעותיים בהשקפות "פיזיקליסטיות" או "מטריאליסטיות", ונטייה לאימוץ כיוון מחשבה פאן-פסיכי ו/או אנימיסטי (ראו ערך נפרד). מעניין לציין כי שינויים אלו נמשכו לפחות שישה חודשים, וקיימו מתאם חיובי הן עם היקף השימוש הפסיכדלי בעבר והן עם הטבה נפשית. חשוב לציין כי רבים מאותם נבדקים ציינו כי חוו "אתגר אונטולוגי" עליו ניתן לקרוא במאמר נפרד באתר זה. Ritchie, S. L. (2021). Panpsychism and spiritual flourishing: Constructive engagement with the new science of psychedelics. Journal of Consciousness Studies , 28 (9-10), 268-288.‏ Timmermann, C., Kettner, H., Letheby, C., Roseman, L., Rosas, F. E., & Carhart-Harris, R. L. (2021). Psychedelics alter metaphysical beliefs. Scientific reports , 11 (1), 22166.‏

התעוררות המחקר הפסיכדלי חשף מגוון רחב של יתרונות ואתגרים הקשורים לשימוש בחומרים משני תודעה. מחקרים רבים מצביעים על מתאם חיובי בין שימוש בחומרים משני תודעה לבין שינוי בסיסי במערך האמונות של האדם, לפעמים אף ברבדים המטאפיזיים, אשר מניעה לעיתים את המתנסים להטלת ספק באבני הבסיס של הקיום עצמו. לדוגמא, מחקרים רבים מצאו נטייה להתרחקות מתפיסת עולם פיזיקלית והתקרבות לכיוון תפיסות אנימיסטיות, "ריבוי-תודעות" (Panpsychism) ותפיסות דואליסטיות נוספות לאחר השימוש בחומרים משני תודעה. המושג "אתגרים אונטולוגים" (מושג מתחום הפילוסופיה העוסק בטבע של הקיים או המציאות) מתייחס לקשיים הכלולים בשינוי הדרמטי בתפיסת המציאות החדשה. לאחרונה מציינים מחקרים רבים כי קיים מיעוט לא מבוטל של חוויות פסיכדליות, במיוחד אלו המאתגרות, אשר עשויות להוביל למצוקה פסיכולוגית ארוכת טווח לאור שינוי מהיר והאינטנסיבי בתפיסת אבני הבסיס של הקיום. מחקרים מבוססי ראיונות עומק מעלים כי הנושא הנפוץ ביותר של אתגרים אלו הוא ה'מאבק קיומי' אשר התייחס ליצירת משמעות וביהור ההפרדה בין חוויות פסיכדליות לבין אלו השייכות למציאות היומיומית. יחד עם זאת, חשוב לציין כי לשינויים אונטולוגיים אלו יכולים להיות גם תוצאות חיוביות ביותר. ניתן לראות זאת בעיקר בתחום הטיפול הנתמך בחומרים משני תודעה בקשיים הנלווים למחלות מסכנות חיים, אשר נקשרו להפחתת מצוקה קיומית וחרדת מוות, מציאת משמעות חדשה בחיים, ובהורדת סימפטומים הקשורים בדיכאון וחרדה. תופעה זו מציפה מחדש את החשיבות המכרעת של הכנה והדרכה נכונה לפני החוויה הפסיכדלית, ליווי צמוד בעת החוויה עצמה ואינטגרציה מעמיקה ויסודית לאחריה. הדגש על יסודות אלו נמצא בבסיס של מחקרים קליניים, הניתנים תחת השגחה מקצועית של צוות מיומן ובאישור משרדי הבריאות. Argyri, E. K., Evans, J., Luke, D., Michael, P., Michelle, K., Rohani-Shukla, C., ... & Robinson, O. (2024). Navigating Groundlessness: An interview study on dealing with ontological shock and existential distress following psychedelic experiences. Available at SSRN 4817368 .‏ Winkelman, M. J. (2018). An ontology of psychedelic entity experiences in evolutionary psychology and neurophenomenology. Journal of Psychedelic Studies , 2 (1), 5-23.‏ Oostveen, D. F. (2021). Towards a New Materialism in Psychedelic Studies. Deleuze and Guattari Studies , 17 (4), 467-481.‏

מונח הלקוח מענף הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית ("מעבר לאישי"), המדגישה את ההיבטים הרוחניים והטרנסצנדנטליים של החוויה האנושית כחלק מהליך הטיפול וההתפתחות. חשוב לציין כי הפסיכולוגיה המודרנית, המבוססת על מחקר אמפירי, מתקשה להכיל את הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית והיא אינה מקובלת כמדע "לגיטימי" ברוב מדינות העולם המודרני. המונח הינו למעשה מודל תיאורטי לתיאור מצב המודעות לפני ובמהלך הלידה. לפי התאוריה, מצב זה נגיש לאדם על ידי כניסה למצבי תודעה שאינם שגרתיים, כפי שמתרחש פעמים רבות תחת השפעתם של חומרים פסיכדליים. מטריצות סביב הלידה מתייחסות לחוויות פסיכולוגיות-רגשיות אינטנסיביות המוטבעות באדם בעת תהליך לידתו. הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית מאמינה שלחוויות מוקדמות אלו יש השפעה משמעותית על התפתחותו ואישיותו של האדם. לפי סטניסלב גרוף, אחת הדמויות המזוהות ביותר עם הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית, קיימות ארבע מטריצות סביב-לידה: 1 .  השלב הראשון="Amniotic Universe" : שלב ההריון המתקדם. התינוק נמצא במצב של תשומת לב מוחלטת, ולכן רגיש במיוחד לרמת הניסיון של האם, רגשותיה, לניואנסים שמקורם בסביבה הקרובה וכו'.   2. "תחילת השלב הקליני של הלידה" : "היקום" של התינוק נהפך להדוק ולחוץ עת הרחם מתחיל להתכווץ, אספקת הדם מנותקת חלקית, ולפי התאוריה, יכולה להיווצר אצל התינוק תחושת מחנק וקלסטרופוביה. יש הרואים בחוויות הפסיכדליות המאתגרות ("Bad trips")  כרגרסיה למצב זה.   3. "מאבק בין מוות ולידה מחדש" : התאוריה מחפיפה מטריצה זו לחוויית היציאה מתעלת הלידה. היא כוללת מאבק להישרדות, לחץ פיזי עצום ותחושות מחנק. התאוריה מציינת כי מצב זה קשור לעלייה קיצונית בפחד, כאב ולחץ, ויכולה אף להתרחש עלייה מסיימת באנרגיה מינית שנוצרת מאותו מחנק.   4. "מוות ולידה מחדש": המטריצה הרביעית הינה "ההגעה האמיתית לעולם", היציאה מתעלת הלידה אשר פירושה הקלה ורגיעה. לפי התאוריה, הייצוג הסמלי של שלב הלידה האחרון הוא סוג של "מוות פסיכו-רוחני"  במהלכו התינוק "נכנע" לתהליך הלידה ואז חווה "לידה מחדש" המאופיינת בשחרור, רגיעה והצפה רגשית. מבחינת החוויה הטיפולית, שלב זה מאופיין במצבי תודעה של התרחבות, חזיונות בעלי מוטיבים של אולמות ענק, אור זוהר וצבעים חזקים, זאת בשילוב חוויה אסטטית של "התגלות מאירת פנים". Grof, S. (1985). Beyond the brain: Birth, death, and transcendence in psychotherapy . State University of New York Press. Yensen, R., & Dryer, D. (1996). The consciousness research of Stanislav Grof. Textbook of transpersonal psychiatry and psychology , 75-84.‏‏

המושג "מערכת חוויות טעונות" (COEX=System of Condensed Experience) מאת הפסיכיאטר סטניסלב גרוף מתאר אסופה של זיכרונות טעונים רגשית מתקופות שונות בחיי האדם, הדומים זה לזה באיכות הרגש או התחושה הפיזית המאפיינת אותם. במילים אחרות, ה-COEX הינו סט של חוויות הקשורות והמאורגנות סביב מרכז רגשי משמעותי. גרוף האמין כי מבנה האישיות שלנו כולל בדרך כלל מספר רב של חוויות טעונות, הנבדלות בין אדם לאדם באופי, המספר הכולל, היקפן ועוצמתן. לפי התאוריה, לכולנו מספר "חוויות טעונות" (COEXs) אשר לכל אחד מהן "בסיס נושאי" הבא לידי ביטוי בווריאציות שונות. אופי הנושא המרכזי משתנה במידה ניכרת מחוויה טעונה אחת למשניה. השכבות של מערכת מסוימת יכולות, למשל, להכיל את כל הזיכרונות העיקריים של אירועים משפילים או מבישים שפגעו בהערכה העצמית של האדם. COEX אחר יבטא לדוגמא חוויה טעונה של חרדה שחווה האדם במצבים מבעיתים או מטלטלים, ואחר יכיל רגשות קלסטרופוביים ומחניקים המתעוררים בנסיבות מעיקות ומגבילות. חוויות טעונות נפוצות נוספות כוללות חוויות של בגידה, דחייה, כישלון, אשמה וזיכרונות של מפגשים עם מצבים המסכנים את שלמות הגוף. חשוב לציין כי חוויות טעונות לא מוגבלות לרגשות שליליים בלבד. האם חוויה תיחשב לטעונה או לא תלויה בעוצמת הרגש, מאפייניו ומידת החזרתיות שבו. לפי גרוף, ה"שורש" של מערכת ה-COEX נוצר כאשר חוויה עוצמתית וטעונה רגשית מוטבעת במבני מערכת העצבים המרכזית. חוויות דומות, המזכירות את חווית השורש, "יתויקו" תחת הקטגוריה העצבית של החוויה המקורית, ויגררו סימפטומים תואמים. למערכת COEX חזקה תהיה חווית שורש משמעותית בנוסף לחוויות דומות רבות אליהן נחשף האדם לאחריהן. למערכות חלשות יותר עשוי להיות שורש חזק, אך מעט חוויות חזרתיות. בהקשר הטיפולי, הגישה של גרוף לריפוי ה-COEXs מבוססת על האמונה שנגישות ועיבוד של מערכת החוויה הטעונה יכולים להוביל לריפוי וטרנספורמציה.  הטיפול הנתמך בחומרים פסיכדלים, וטיפולים נוספים הכוללים כניסה למצבי תודעה שונים ("נשימה הולוטרופית" למשל), מעניקות למטופל נגישות לאותן חוויות בסיס. לדוגמה, אדם שחווה אירוע טראומטי בילדותו עשוי לפתח COEX שמתבטא בהתנהגויות חרדתיות ולהימנעות בבגרותו. על ידי גישה ל-COEX בעזרת השימוש בחומרים פסיכדליים או נשימה הולטרופית, יכולים המטופל והמטפל לעבד את חוויות הבסיס, לגבש  תובנה אודות שורש החרדה ולפתח אסטרטגיות התמודדות חדשות. Yensen, R., & Dryer, D. (1996). The consciousness research of Stanislav Grof. Textbook of transpersonal psychiatry and psychology , 75-84.‏

הטריפטמין הוא  אלקלואיד   מונואמיני , כלומר תרכובת אורגנית המכילה בסיס חנקני המשמשת במערכת העצבים כמוליך עצבי (ראו ערך "מוליכים עצביים"), הנפוצה במגוון רחב של צמחים ובעלי חיים.  מספר חומרים פסיכדליים שייכים למעשה למשפחת הטריפטמינים, וכוללים בין השאר את ה-DMT, LSD, פסילוסיבין  וה- 5-MeO-DMT  ("בופו").  בנוסף, גם המוליך העצבי "סרוטונין" ומלטונין הינם טריפטמינים. לחומרים הפסיכדליים ממשפחת הטריפטמינים השפעת וויסות על אזורי מוח הנחשבים כענפים, האחראים לפעולות דוגמת הוויסות רגשי, ייצוגים מנטליים רגשיים ורפלקציה על תהליכי חשיבה. חוקרי מוח רבים רואים בתמורות אלו כחלק מרכזי עיקרי בכוחם הטיפולי של החומרים משני התודעה. Castelhano, J., Lima, G., Teixeira, M., Soares, C., Pais, M., & Castelo-Branco, M. (2021). The effects of tryptamine psychedelics in the brain: a meta-analysis of functional and review of molecular imaging studies. Frontiers in Pharmacology , 12 , 739053.‏

הפנתילאמין הוא אלקלואיד   מונואמיני , כלומר תרכובת אורגנית המכילה בסיס חנקני המשמשת במערכת העצבים כמוליך עצבי (ראו ערך "מוליכים עצביים"), ונפוצה במגוון רחב של צמחים ובעלי חיים. במערכת העצבים המרכזית של גוף האדם, הפנתילאמין מתפקד בתור ממריץ, אך גם משחק תפקיד חשוב בסיוע לייצור של כימיקלים נוספים הלוקחים חלק בייצוב מצב הרוח. בהקשר לחומרים משני תודעה, ה-MDMA,  2C-Bוהמסקלין נחשבים כפנתילאמינים.  Rickli, A., Hoener, M. C., & Liechti, M. E. (2019). Pharmacological profiles of compounds in preworkout supplements (“boosters”). European journal of pharmacology , 859 , 172515.‏

סופר, משורר ופילוסוף בריטי. כתב גם מחזאות, יומני מסע ומסות, והיה מועמד לפרס נובל לספרות פעמים רבות. בהקשר העיסוק בחומרים פסיכדליים, האקסלי נחשב לאחד מאבות החקירה המערבית-אינטלקטואלית הבולטים ביותר. נולד בעיירה גולדמינג בדרום אנגליה, אך את מרבית עבודתו השלים בארה"ב. רבים רואים בו כחוקר מיסטיקה, אשר עסק רבות בתורות המזרח אך גם במכנה המשותף שבין אלו לתאולוגיות ופילוסופיות נוספות מרחבי העולם (אסכולה המכונה "אוניברסליזם"). העיסוק במכנה המשותף בא לידי ביטוי בספרו המפורסם "The Perennial Philosophy". קשה להפריד את העיסוק של האקסלי בחומרים משני תודעה בנפרד ממערכת היחסים של האחרון עם הפסיכיאטר ד"ר האמפרי אוסמונד (ראו ערך נפרד). השניים הרבו להתכתב בנושא, ולבסוף הסכימו כי האקסלי יתנסה בסם המסקלין בהשגחתו של הצמודה של אוסמונד. התנסות זו הובילה לבסוף לפרסום הספר "דלתות התודעה" בשנת 1954 ולמסת ההמשך "עדן ושאול". שתי היצירות יצאו מאז לאור כספר אחד, אשר שמו לקוח כהשראה מספרו של ויליאם בלייק משנת 1793 "נישואי גן עדן וגיהנום" אשר במרכזו "התפיסה המוגבלת" של האנושות את המציאות שמסביבה. הספר מציג את ההנחה כי לחומרים פסיכדליים משני תודעה היכולת להנחות את האדם אל עבר תובנות מיסטיות ולהתעלות מעל "העצמי" אותן ראה האקסלי כדחף אוניברסלי חוצה זמנים ותרבויות. בנוסף, הוא מעניק חיזוק לתאוריות קודמות בדבר תפקידו המרכזי של המוח, לא "כמייצר תפיסה" אלא כ"מווסת תפיסה" (ראו מושג "שסתום התפיסה"). בהינתן חומרים פסיכדליים, האדם עד לחוויית “Mind at Large”, כלומר, לתפיסת מציאות ללא אותו "שסתום מוחי" המעניק לנו בשגרה תפיסה מצומצמת אודות החשוב מבחינה הישרדותית בלבד. האקסלי האמין כי החשיפה ל”Mind at Large” יתרונות פוטנציאליים גדולים למדע, אמנות ודת. הספר עורר תגובות עוצמתיות בדבר מקומם של חומרים משני תודעה ככלי עזר מנחים אל עבר תובנות מיסטיות. בעוד שרבים מצאו את הטיעון משכנע, אחרים, כולל הסופר הגרמני תומס מאן, הנזיר הוודנטי סוואמי פרבהבננדה, הפילוסוף היהודי מרטין בובר והחוקר המזרחי רוברט צ'ארלס זאהנר, טענו כי ההשפעות של מסקלין הן סובייקטיביות ואין לבלבל אותן עם חוויות מסטיות-דתית אובייקטיביות. הדהודים של מחלוקת זו קיימים עד עצם היום הזה, בין אלו הרואים את הדרך להתפתחות עצמית כמחייבת תרגול יומיומי ללא חומרים משני תודעה, לאלו הרואים בהם כלי עזר לגיטימיים למען התפתחות וצמיחה פסיכולוגית ורוחנית. בשנת 1960 אובחן האקסלי כחולה בסרטן הפה ובמשך שלוש השנים הבאות בריאותו התדרדרה משמעותית. ביום מותו, בביתו על ערש דווי, ביקש האקסלי מאשתו בפתק "100 מיקרוגרם של LSD בהזרקה לשריר". זה היה הטריפ האחרון של אלדוס האקסלי אשר נפטר ב-22 בנובמבר 1963.   Huxley, A. (2010). The doors of perception: And heaven and hell . Random House.‏

שני מושגים המתארים שני תהליכים של גמישות מערכת העצבים. "תיעול" (Canalisation) מבטא צורה אחת של גמישות מוחית בהתאם ל"חוק דונלד הב", לפיו, קיומה של תקשורת בין תאי עצב מעצימה את הקשר ביניהם ("Neurons that fire together, wire together”). תופעה זו, בהינתן מספר רב של פעמים, משולה "ליצירתה של תעלה" בין תאי העצב, כלומר, ככל שתאי העצב יתקשרו אחד עם השני מספר רב יותר של פעמים, כך יתחזק הקשר ויתבסס מסלול העברת המסרים ביניהם (ממש כמו שתעלה מעמיקה ומתרחבת ככל שיותר מים זורמים בה). יש הרואים בהתבססות והרחבת יתר של קשרים בין תאי עצב כמקור לפסיכופתולוגיות שונות, הבאות לידי ביטוי בנוקשות מחשבתית, רגשית והתנהגותית. הצורה השנייה של פלסטיות מוחית מכונה "פלסטיות בתיווך אנטרופיה". לפי תצורה זו, גמישות מוחית מתרחבת בעת מצבים קיצוניים, מהירים, אשר מחייבים למידה מהירה לצורכי הישרדות. בניגוד ל"חוק דונלד הב" ומגמת התיעול, פלסטיות מוחית בתיווך אנטרופיה מעצימה את האפשרות ליצירת קשרים חדשים בין תאי עצב (זאת כי המצב מחייב למידה מהירה לצורכי הישרדות בעת קיומו של איום משמעותי) זאת על ידי התרחבות יעדי הקשר הפוטנציאלים ומידת דיוק נמוכה בנוגע למיקום הקשר החדש. "תיעול" לעומת זאת מבוסס על חיזוק קשרים קיימים, זאת תוך כדי הגברת מידת הדיוק לפיה פעולה בתא עצב אחד יוביל לתגובה צפויה באחר. בהקשר לחומרים פסיכדליים, חוקרי מוח רבים מאמנים שהמנגנון בעזרתו אותם חומרים מקדמים גמישות מוחית הוא הפלסטיות בתיווך אנטרופי (ראו מושג "אנטרופיה מוחית" להסבר נוסף). בכוחה של תצורה זו לצמצם את מידת "התיעול" הקיימת בין אזורי מוח שונים ולייצר מסלולים חדשים. שינוי זה יתורגם לבסוף להגמשה ושינוי הדפוסים הקוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים אשר התקשחו יתר על המידה, כמו למשל במצבי דיכאון וחרדה. Carhart-Harris, R. L., Chandaria, S., Erritzoe, D. E., Gazzaley, A., Girn, M., Kettner, H., ... & Friston, K. J. (2023). Canalization and plasticity in psychopathology. Neuropharmacology , 226 , 109398.‏

אז מה המתכון להעצמת היצירתיות על ידי שימוש בחומרים פסיכדליים כפי שמשתקף ממחקרים בתחום? נכון לזמן כתיבת שורות אלו, אין חוקר או חוקרת אשר הציגו "תפריט פסיכדלי שלם להגברת היצירתיות". יחד עם זאת, על ידי סינתזה נכונה נוכל לגבש מערך כולל של ממדים שונים שעליהם הקפידו אותם מחקרים אשר הראו שיפור במדדי היצירתיות של משתתפיהם. אותם ממדים כוללים את התנאים הפנימיים (ה-Set, בשפה המקצועית), החיצוניים (ה-Setting), סוג החומרים וכיצד הם משפעים על החשיבה היצירתית כנגזרת של זמן ועוצמת החוויה. כלומר, מדובר בתמהיל עדין המחייב את השמתה של ההתערבות הנכונה באופן, בזמן ובמקום המתאימים ביותר. ה-Set היצירתי התנאים הפנימיים העולים מהמחקרים מדגישים את הצורך בהורדת השפעתן של ההגנות הפסיכולוגיות המגויסות לאור עלייתה של החרדה הכללית. כמו כן, הם מדגישים את הצורך בהגברת ההתמקדות בביקורת שמקורה בסטנדרטים פנימיים, חיבור רגשי לאתגר היצירתי, מוטיבציה גבוהה לפתרונו והכרתו המוקדמת (הן עם מאפייניו הספציפיים, הן עם התחום אליו הוא משתייך) באופן נרחב ומעמיק. חשוב גם שהמשתתפים ירכשו מידע תאורתי אודות יצירתיות ומאפייניה הקוגניטיביים, אודות מנגנון הפעולה המוחי של החומרים מהמשפחה הקלאסית וידע חוויתי-סובייקטיבי קודם אודות השפעתם (כלומר, משתתפים שאין זו הפעם הראשונה שבה הם מתנסים בחומר הספציפי). ה-Setting היצירתי  התנאים החיצוניים כוללים סביבה בטוחה ומוגנת, המאפשרת את הטמעתו של הביטחון הפסיכולוגי ואת תחושת השחרור והחופש לחקור טריטוריות שאינן מוכרות. המשתתפים צריכים להרגיש כי הם אינם תחת תנאי מבחן, שעבודתם היצירתית אינה "נשפטת לרעה", אלא מתקבלת בהכלה, בעניין ובסקרנות. חשוב שהמחקר יספק למשתתפים מטפלים מלווים עם ידע אודות החוויה הפסיכדלית, אשר יוכלו להדריך אותם בהינתן מהמורות בדרך, לספק "חוף מבטחים" לעולמם הפנימי ולהכווינם בסובלנות אל עבר נושא חקירתם. דינמיקה עדינה  מחקרים מציינים את השימוש במינונים שאינם גבוהים, כאלו אשר אינם פוגעים ביכולות הריכוז והאוריינטציה הכללית. כאן חייב להתקיים איזון עדין בין עוצמת החוויה הפסיכדלית לבין המרכיבים הקוגניטיביים השונים של החשיבה היצירתית. ככל שהמשתתפים נמצאים בסמוך לחוויית השיא, יש להתמקד בחשיבה המסתעפת, וככל שהשפעת החומרים מתמתנת, רוב המחקרים מציינים את החשיבות שבמתן תשומת לב לשלב החשיבה המתכנסת. נראה כי כאשר המשתתפים מודעים כי העצמתה הפוטנציאלית של היצירתיות אורכת מספר ימים עד שבועות, יש בדבר על מנת להוריד מממד חרדת הביצוע, להגביר את האלמנט המשחקי ולגייס את המשאבים החקירתיים הטבעיים הטבועים בהם. אזהרה! השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיוםבישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולאחוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות. המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידעכללי בלבד, ותכניו אינם מיועדיםלהוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי. האתר מתייחס באופן שווה לבני שניהמינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

המחקר אודות יצירתיות, פתרון בעיות וחומרים פסיכדליים – מבט מקיף "אנשים יצירתיים מכניסים את עצמם במודע למצב תודעתי שונה, שם המבנה הרגיל של החוויה נשבר... חלקים מסוימים של התהליך היצירתי, אם כי לא כל התהליך בשלמותו, מקבילים לפירוק של תבניות תפיסתיות, תהליך אשר מופק באופן מכאני על ידי החומר עצמו". פרנק בארון (Frank Barron) על פסיכדליים ויצירתיות. אף על פי שרוב רובו של המחקר אודות חומרים פסיכדליים מתמקד בהשפעותיהם על הרווחה הנפשית של המתמודדים עם אתגרים נפשיים כאלו ואחרים, קיים גוף מחקרים המאפשר גיבוש תובנות הן אודות התנאים הנחוצים להגברת היצירתיות תחת השפעת החומרים, הן אודות התמורות בתשתית החשיבה היצירתית עצמה. נסקור כעת את המחקרים המובילים ונזקק בעזרתם תשובה מקיפה אודות שאלה מרתקת זו. נתחיל עם אחד המחקרים המכוננים אודות פתרון בעיות, יצירתיות וחומרים משני תודעה אשר נערך על ידי המהנדס והאקדמאי וויליס הרמן (Willis Harman). הרמן עיצב מחקר שבנוי כך: ניקח 27 אנשים בעלי מומחיות שונה, ביניהם פיזיקאים, מתמטיקאים, מהנדסים, ארכיטקטים, מעצבים ואמנים מסחריים. נוודא שכולם חווים "תקיעות מחשבתית" מסוימת בפרויקט או בבעיה מסוימת ומרגישים שאין בכוחם לפתור מצב זה. עכשיו, ניתן לכולם LSD או מסקלין במינון נמוך עד בינוני, נבקש מהם לחכות כארבע שעות למען התרגלות לחומר, ואז ניתן להם לנסות לגלות יצירתיות מחשבתית אשר תוביל, בתקווה, לפתרון אתגריהם. הרמן לא הסתפק רק בזה, והוא השתמש באחד המאפיינים הבולטים של החוויה הפסיכדלית, היא היכולת להעצים סוגסטיה (תהליך פסיכולוגי שבמסגרתו גוברת הרגישות להשתכנע מתוכן המגיע מסוכן חיצוני, ובמקרה שלנו, לצוות החוקרים). נאמר למשתתפים שהחומר לא יפגע ביכולתם להתרכז, לא יציף בעיות אישיות שאינן רלוונטיות לנושא המחקר ויסיע לביסוס התהליך היצירתי. הרמן ושותפיו רצו למעשה לבדוק אם החוויה הפסיכדלית מעצימה יצירתיות, ואם כן, מה ההוכחה להעצמה זו; אם החוויה סיפקה תוצאות מוחשיות ושימושיות (שאלה שנבדקה באמצעות סטנדרטים חיצוניים על ידי בכירי התעשייה או תחום המדע הספציפי שאליו שייך הנבחן); ואם בכוחה של החוויה הפסיכדלית ליצור שינויים ארוכי טווח, ולהפוך את הנבדקים לאנשים יצירתיים יותר. התוצאות שימחו מאוד את צוות החוקרים. מתוך 44 הבעיות שנבחנו, רק לחמש לא נמצא פתרון חלקי או מלא. ל-20 בעיות נמצאה דרך ראשית לפתרון אשר הועברה לשלבי בקרה וייעול. לשמונה בעיות נמצאו פתרונות מלאים אשר הועברו לתהליך ייצור, ולעשר בעיות נמצא פתרון חלקי אשר הוגש לבדיקה בשטח. בין המוצרים שמחקר זה "הוליד" ניתן למצוא תכנון של מכשיר להיגוי קרן מאיץ אלקטרונים ליניארי, מודל רעיוני חדש של חלקיקי פוטון, עיצוב בניין תעשייתי אשר התקבל בהתלהבות על ידי הלקוח, ניסוח מספר ניסויים למדידת תכונות קרינת שמש, משפט מתמטי אודות מעגל שער לוגי והמצאות נוספות אחרות. כפי שניתן להבין מבין השורות, המחקר בחן את התנאים אשר בהינתנם חומרים פסיכדליים עשויים להגביר את היצירתיות, ולאו דווקא את כוחו של חומר ספציפי כזה או אחר לבדו. עובדה זו מאפשרת לנו להצליב בין אותם התנאים המקדמים יצירתיות באופן כללי (כפי שעלו בדברי הפסיכולוג קארל רוג'רס, אשר נסקרו בתחילת מאמר זה) לבין מאפייני החוויה הפסיכדלית המקדמים או הפוגעים ביכולת היצירתית. נתונים אלו מובאים בטבלה הבאה: מאפיינים חווייתיים מקדמי יצירתיות מאפיינים חווייתיים מעכבי יצירתיות נגישות לחומר מנטלי שאינו זמין תחת תודעה יומיומית קשיים בריכוז אסוציאציות חופשיות – משחקיות במטאפורות, השערות, וקיומם של פרדוקסים חוויות וויזואליות אינטנסיביות חזותיות וויזואלית – חשיבה שמעבר למגבלות המילוליות שרשור מחשבות מהיר מידי פתיחות לחוויות חרדה חידוד חושי (בעיקר LSD במינון נמוך) דרכי ביטוי מוגבלות (ורבלית או בכתב) הגברת אמפתיה חדירתן של דאגות מהמרחב האישי למרחב החשיבתי רגישות אסתטית מוגברת קושי בגיוס מוטיבציה לפתרון יעיל ושימושי אינהיביציה נמוכה וסלחנות לביקורת פנימית התמסרות לטרנסצנדנטי וויתור על הקונקרטי רגישות לסוגסטיות תומכות, מעודדות ומדרבנות   פרספקטיביזם – "להפוך לדבר עצמו"   חשוב לציין, כי המאפיינים החיוביים והשליליים הם במידה רבה שאלה של אינטראקציה בין מינון החומר, הסוגסטיה הספציפית וציר זמן עצימות השפעת החומרים. לדוגמה, רוב המאפיינים החיוביים מופיעים לאחר השלב האינטנסיבי ביותר, "נקודת השיא" של החוויה הפסיכדלית, כאשר ריכוז החומר הפעיל מתמתן. הסוגסטיה גם היא משחקת תפקיד, שכן ידוע כי אדם תחת השפעת חומרים פסיכדליים נוטה לאמץ מידע שמגיע ממקור חיצוני. במקרה זה, נאמר למשתתפים כי החומר יתרום לתהליך ולא יפגע בו. אף על פי שמספר בודד של אנשים דיווחו על קשיים ביכולת הריכוז והמוטיבציה, נראה כי עבור רובם המוחלט של הנבדקים ניתן "תמהיל נכון" של אותם אלמנטים. ומה בדבר השפעות ארוכות טווח? רבים מהמשתתפים דיווחו שהם הרגישו עלייה במידת היצירתיות גם שבועיים ושלושה שבועות לאחר היום שנטלו את החומרים. מידע זה מתכתב עם מחקרים נוספים התומכים ברעיון כי בכוחם של חומרים פסיכדליים לייצר שינויים בתפיסת העצמי, שינויים הכוללים גם שינויים אישיותיים ארוכי טווח. נציין בזאת את מחקרו של סבאג' (Savaje, 1966), אשר כלל גם דיווח אישי וגם הערכה אובייקטיבית-חיצונית של מעל ל-400 מטופלים ב-LSD ומצא עלייה בממד הביטוי הרגשי, התייצבות כוחות "האגו", הפחתת חרדה ודיכאון, עלייה בהתקרבות הבין-אישית, פתיחות רבה יותר לחוויות, הגברת תחושת המשמעות והערכה אסתטית מוגברת. לצד ההתלהבות הרבה ממחקר זה, התלהבות שיש לה מקום גם בקנה מידה עכשווי, החלו להתגבש עם השנים לבטים אודות כוח ההסבר שלו. נאמר, בצדק, כי המחקר לא השתמש בקבוצת ביקורת, לא שמר על תנאים דומים עבור כל המשתתפים (לדוגמה, חלקם קיבלו LSD וחלקם מסקלין) ואף התגלה כי לחלק מהמשתתפים ניתנו "חומרים ממריצים" שונים על מנת לשמור על מידת ערנות לאורך יום המחקר. כאמור, גורמים מסוג זה פוגעים בכוח ההסבר, ושאלת מידת ההשפעה של אותם חומרים על היכולת היצירתית נשארה פתוחה בהיבטים רבים. עם השנים נטה המחקר לנדוד מהשדה הבוחן את התנאים אל עבר השדה הבוחן תהליכים קוגניטיביים, כלומר כיצד מושפעים תהליכי המחשבה המרכיבים את החשיבה היצירתית לאחר צריכת חומרים מרחיבי תודעה. עבור מחקרים מסוג זה, החלוקה ל"חשיבה מסתעפת" ו"חשיבה מתכנסת", שלמדנו אודותיהם בתחילת המאמר, היא ליבת העניין. בניגוד מסוים להערכה הרווחת, לחומרים הפסיכדליים מערכת יחסים שונה עבור כל תת רכיב של החשיבה היצירתית. נרד לפרטים: אז כפי שכבר הבנו, מדעי הקוגניציה רואים בחשיבה היצירתית מחלוקת לשני תהליכים דינמיים. התהליך הראשון, הנקרא "חשיבה מסתעפת", מתאפיין בהעלאת הרעיונות חדשים תוך כדי הפעלה של חשיבה אסוציאטיבית, מתפזרת וכזו המאמצת נקודות מבט רבות. השלב השני, הנקרא "חשיבה מתכנסת", מתאפיין בשדרוג הרעיונות שהתקבלו תוך כדי הפעלת חשיבה אנליטית, מפוקסת וממוקדת, המצריכה משאבי ריכוז רבים. המחקרים אודות השפעת החומרים על תהליכים דינמיים אלו מתבססים על ידי מבחנים סטנדרטיים ואובייקטיביים (הניתנים למשתתף על ידי צוות המחקר). הממצאים ממחישים כי החומרים מעצמים את החשיבה המסתעפת ככל שאנו מתקרבים להשפעת השיא של החוויה הפסיכדלית, אך באותה העת פוגעים בחשיבה המתכנסת. ככל שעובר הזמן, כאשר השפעת החומרים מתמתנת, אנו רואים דווקא עלייה בחשיבה המתכנסת וירידה בחשיבה המסתעפת. מחקר מעניין מאת וובנר (Wießner), בחן את השפעתו של מינון נמוך של LSD (50 מיקרוגרם) על יצירתיות דרך מספר רב של מבחנים אובייקטיביים המבדילים בין תהליכי חשיבה מסתעפת לזו המתכנסת. הם הראו כי LSD מגביר את מידת החדשנות אך מוריד את מידת השימושיות. כלומר, התשובות שנתנו אלו שלקחו LSD היו פחות צפויות ויותר אסוציאטיביות וכאוטיות מאשר שימושיות. הדבר מצביע על כך ש-LSD מעניק את הבסיס לחשיבה יצירתית אך פוגע ביכולת לשכלל את הרעיונות לכדי תוצר יעיל. הוסק אם כן, כי LSD תורם לחשיבה המסתעפת (חדשנות ומקוריות) ופוגע בחשיבה המתכנסת (שימושיות) בעת השפעת השיא של LSD. ממצאים דומים ניתן למצוא גם בעבודתה של חוקרת היצירתיות נטשה מייסון (Mason) אשר בחנה את השפעתו של הפסילוסיבין (החומר הפעיל בפטריות הזיה) במינון בינוני על היחס שבין יצירתיות ואמפתיה (תכונה המצריכה מידה רבה של גמישות מחשבתית). שלא כמו במחקר הקודם, מייסון בחרה לבדוק את היצירתיות בבוקר שאחרי, וכך להימנע מהשפעת החומר בשיאה. בדומה למחקר הקודם, החשיבה המסתעפת התגברה ככל שנמדדה בסמוך להשפעת השיא של הפסילוסיבין. לעומתה, החשיבה המתכנסת התגברה בשבוע שלאחר נטילת החומר. מה שניתן להסיק מכך הוא שייתכן והפסילוסיבין לא רק מגביר את היכולות להפיק רעיונות, אלא גם מגביר גם את יכולת "הליטוש" והבקרה בתקופת זמן של מספר ימים לאחר הנטילה. חומרים נוספים כגון DMT, הרכיב הפעיל באיוואסקה, נמצא גם הוא כמעצים את החשיבה המסתעפת בזמן השפעת השיא ומגביר את החשיבה המתכנסת אשר נבדקה לאחר ארבעה שבועות. ל-DMT מקום מיוחד בהיכל החשיבה היצירתית שכן, ובניגוד מסוים לחומרים האחרים ממשפחת הפסיכדליים הקלאסיים, חווייתו מתאפיינת בחזיונות עוצמתיים במיוחד. חזיונות אלו חשובים ביותר מנקודת מבט יצירתית, שכן משתתפים רבים מדווחים על "הפיכה לדבר עצמו" (כלומר, חוו את עצמם כאובייקט היצירתי, אם מדובר ביצירת האומנות או הבעיה המדעית). מדובר באחד ממאפייני הלמידה והחקירה הנפוצים בתרבויות שמאניות מסורתיות, מאפיין השונה כל כך מדרכי החשיבה המערבית-מדעית, המקדשות את ההתבוננות והצפייה האובייקטיבית, המרוחקת והבלתי מתערבת. רבים מהחוקרים רואים בכך עדות לקיומו של "ריבוי פרספקטיבות" (pluralistic perspectivism), המכונה גם "חשיבה ג'ונוסיאנית" (על שם האל הרומי "ג'אנוס", ולוֹ שני פרצופים), הממחישה את היכולת להכיל מורכבות ואת קיומם של מספר הסברים אשר לפעמים מנוגדים או סותרים זה את זה. על מנת לפתור את הקשיים בחשיבה המתכנסת בשיאה של החוויה הפסיכדלית, חוקרים מנסים לשחק עם המינונים השונים או עם אופן נטילתם. הדבר הוביל למחקר אודות אחת הדרכים הפופולריות ביותר לצריכת פסיכדליים בעת המודרנית, היא ה"מיקרודוסינג" – נטילה של כמות מזערית, כזו שאינה מייצרת חוויה פסיכדלית שבכוחה לפגוע בתפקוד היומיומי, על מנת לשפר את הרווחה הכללית, יכולת הריכוז, ממד היצירתיות ויכולות ביצועיות אחרות.‏ כיוון שהמחקר במיקרודוסינג מסובך ומורכב מסיבות מתודולוגיות רבות, קשה לדעת אם שימוש מסוג זה אכן בעל השפעה אובייקטיבית על מדדי היצירתיות. לאחר שאמרנו זאת, אציין כי מחקרים שונים מראים כי מדדים של חשיבה מסתעפת, דוגמת המקוריות או כמות הרעיונות הצפים למודעות, אכן גוברים בנטילת מיקרודוסינג (LSD במחקרים אלו). מחקרים נוספים מגלים כי החשיבה האנליטית אינה נפגעת מהשפעת החומר, וקיימות מספר עדויות אנקדוטיות כי קבוצות עניין שונות הכוללות מתמטיקאים, ביולוגים ומהנדסים אכן מדווחות על עלייה בחשיבה האסוציאטיבית בזמן השימוש במיקרודוסינג. משפחה נוספת של מחקרים בחנה את היכולת היצירתית באופן עקיף, זאת על ידי מדידת "תכונות אישיות ההולכות ביחד" עם יכולת יצירתית גבוהה. במחקר שנערך באוניברסיטת ג'ון הופקינס, התבקשו נבדקים ליטול מינון גבוהה של פסילוסיבין (30 מיליגרם). לאחר מכן נבדקה תכונת האישיות הנקראת "פתיחות לחוויות" (המוגדרת כנטייה "להרחיב את ההתנסות האישית אל עבר טריטוריות לא מוכרות") אשר הושוותה לנטייה זו בקרב משתתפים שנטלו פלסבו. התוצאות הראו כי התקיימה עלייה בממד אישיותי זה לאחר נטילת החומר הפעיל. בדיקה מאוחרת יותר העיבה מעט על מידת הרלוונטיות של הממצאים עבור האוכלוסייה הכללית. זאת מאחר שנמצא כי בהשוואה "לאזרח מן השורה", כל המשתתפים היו גבוהים יחסית בממד זה, ונמוכים יחסית בממד אישיותי נוסף, הוא ה"נטייה לחרדה". מחקר עקיף נוסף, אם כי ישן בהרבה מהמחקר הקודם, בדק את השפעתו של LSD במינון גבוהה (200 מיקרוגרם) על יצירתיות. למרות שהתוצאות במבחנים אובייקטיביים לא מצאו הבדל משמעותי בהשוואה לקבוצת הביקורת (אשר נטלה רק 25 מיקרוגרם), הם הראו דבר מעניין. מתברר, כי חלק נכבד מהנבדקים בקבוצת הניסוי הציגו הנאה רבה יותר מאסתטיקה (רגישות אסתטית, בשפה המקצועית), עניין שנבחן על פי ביקורים במוזאונים, תערוכות או אירועים מוזיקליים שונים, זאת במשך ששת החודשים שלאחר הניסוי. מחקרים אחרים מציינים את העלייה בנטייה ל"היבלעות" (absorption) הממחישה את היכולת להתמסר לדימויים מנטליים פנטזיונריים, להיסחף אחר הדמיון ולהתכנס אל עבר מצב "זרימה" (Flow state) הנחוץ כל כך לחשיבה היצירתית. אך יש גם ביקורת (וביקורת על הביקורת) לצד הקולות הרמים הרואים במחקרים אלו בשורה של ממש, יש הטוענים כי עוד דרוש מחקר רב עד אשר נוכל לחגוג בשורה זו ללא חשש. אותם סקפטיים מציינים בצדק כי מחקרים שנעשו בשנות ה-60 זקוקים לתיקוף עכשווי, לאור הגברת הסטנדרטים המחקריים שהתגבשו עם השנים. בנוסף, קיימות גם עדויות סותרות, דוגמת מחקר נוסף מאת מייסון אשר מצא עדויות כי פסילוסיבין, בתנאים מסוימים, עלול לפגוע הן בחשיבה המתכנסת, הן בחשיבה המסתעפת. לכך מתווספים קשיים נוספים הקשורים לכמה מהמאפיינים הבולטים של החוויה הפסיכדלית, ביניהן התעצמות התחושה הסובייקטיבית של "גילוי תובנות" ו"תחושת המשמעות". קיימות עדויות מחקריות רבות כי האדם המשתמש בחומרים פסיכדליים עלול להרגיש ולחשוב בטעות כי גברה אצלו היכולת היצירתית, זאת ללא תוצר אובייקטיבי שבכוחו להסביר אם ממד זה הועצם בפועל. לאור טענות אלו, יש האומרים כי העדויות התומכות הן עדיין בגדר דוגמאות אנקדוטיות בטבען, וכי נכון להיום קשה לגזור מתוכן תובנה של ממש אודות התפקיד שמשחקים פסיכדליים בכל הקשור להגברת היצירתיות או היכולת לפתור בעיות מורכבות ברמה הכללית. לעומת זאת, המבקרים של המבקרים טוענים בתגובה, כי המחקר הסותר אינו משקף נאמנה את המתרחש במציאות. זאת מכמה סיבות. צמד הפסיכולוגים וואלאס וקוגן (Wallach ו-Kogan) מציינים כי נבדקים אשר נבחנה יצירתיותם במבחנים שלא קשורים לתחום עיסוקם נוטים לראות את אותן מטלות כפחות רלוונטיות מאשר אלו אשר נבחנה יצירתיותם במבחנים שלא קשורים לתחום עיסוקם נוטים לראות את אותן מטלות כפחות רלוונטיות מאשר אלו אשר נבעו באופן טבעי. חוקרים נוספים טוענים כי מחסור בחיבור אינטואיטיבי עלול לפגוע ביכולת היצירתית התלויה בתנאים "משחקיים" אשר מייצרים הנאה ספונטנית. בנוסף, הרמן מציין כי מבחני יצירתיות אשר ניתנים למשתתפי המחקר עלולים לפגוע ביכולת היצירתית עצמה, זאת לאור עלייתה של חרדת ביצוע מסביבה שבמהותה מלחיצה (סיטואציה של בחינה), מציפיות שמקורן באדם עצמו (עד כמה אצליח במבחן ומה הדבר אומר עליי?) או מציפיות הנתפסות מבחוץ (מה הנסיין יחשוב אם אקבל תוצאה נמוכה?). בחלקו האחרון של המאמר, נרכיב את המתכון המחקרי העדכני אודות יצירתיות והשימוש בחומרים משני תודעה. אזהרה! השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות. המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי. האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד. מקורות  Anderson, T., Petranker, R., Rosenbaum, D., Weissman, C. R., Dinh-Williams, L. A., Hui, K., ... & Farb, N. A. (2019). Microdosing psychedelics: personality, mental health, and creativity differences in microdosers. Psychopharmacology ,  236 , 731-740. ‏ Prochazkova, L., Lippelt, D. P., Colzato, L. S., Kuchar, M., Sjoerds, Z., & Hommel, B. (2018). Exploring the effect of microdosing psychedelics on creativity in an open-label natural setting. Psychopharmacology ,  235 , 3401-3413. ‏  Prochazkova, L., van Elk, M., Marschall, J., Rifkin, B. D., Fejer, G., Schoen, N., ... & Hommel, B. (2021). Microdosing psychedelics and its effect on creativity: Lessons learned from three double-blind placebo controlled longitudinal trials. ‏  Griffiths, R. R., Johnson, M. W., Richards, W. A., Richards, B. D., McCann, U., & Jesse, R. (2011). Psilocybin occasioned mystical-type experiences: immediate and persisting dose-related effects. Psychopharmacology ,  218 , 649-665. ‏  Wießner, I., Falchi, M., Palhano-Fontes, F., Oliveira Maia, L., Feilding, A., Ribeiro, S., ... & Tófoli, L. F. (2021). Low-dose LSD and the stream of thought: increased discontinuity of mind, deep thoughts and abstract flow. Psychopharmacology , 1-13. ‏  Mason, N. L., Kuypers, K. P. C., Reckweg, J. T., Müller, F., Tse, D. H. Y., Da Rios, B., ... & Ramaekers, J. G. (2021). Spontaneous and deliberate creative cognition during and after psilocybin exposure. Translational psychiatry ,  11 (1), 209. ‏ Wießner, I., Falchi, M., Maia, L. O., Daldegan-Bueno, D., Palhano-Fontes, F., Mason, N. L., ... & Tófoli, L. F. (2022). LSD and creativity: Increased novelty and symbolic thinking, decreased utility and convergent thinking. Journal of psychopharmacology ,  36 (3), 348-359. ‏  Mason, N. L., Mischler, E., Uthaug, M. V., & Kuypers, K. P. (2019). Sub-acute effects of psilocybin on empathy, creative thinking, and subjective well-being. Journal of psychoactive drugs ,  51 (2), 123-134. ‏ Kuypers, K. P., Riba, J., de la Fuente Revenga, M., Barker, S., Theunissen, E. L., & Ramaekers, J. G. (2016). Ayahuasca enhances creative divergent thinking while decreasing conventional convergent thinking. Psychopharmacology ,  233 , 3395-3403. ‏ Uthaug, M. V., van Oorsouw, K., Kuypers, K. P., Van Boxtel, M., Broers, N. J., Mason, N. L., ... & Ramaekers, J. G. (2018). Sub-acute and long-term effects of ayahuasca on affect and cognitive thinking style and their association with ego dissolution. Psychopharmacology ,  235 , 2979-2989.‏