Search Results

צמח ממין מרווה הגדל באמריקה התיכונה ולו תכונות פסיכואקטיביות הנחשבות לאינטנסיביות. החומר הפעיל בסלוויה דיווינורום הינו "סלווינורין איי" (Salvinorin A). קיימים דיווחים אודות חוויה דיסוציאטיבית, חוץ גופית, דמוית חלום ועשירה בהזיות וויזואליות.  בדומה לעישון DMT, ההשפעה של הסלווינורין A קצרות זמן (10-15 דק). ניתן גם לצרוך את החומר הפעיל על ידי לעיסה וספיגה איטית דרך ריריות הפה, זאת על מנת לחוות השפעה מתונה, ארוכה יותר אך אינטנסיבית פחות. המחקר אודות ההשפעות הנוירופיזיולוגיות של הסלווינורין A עדיין נחשב לצעיר, והשפעותיו הפסיכואקטיביות ידועות בעיקר מתצפיות ודיווחים שמקורם בשימוש המסורתי-טקסי בעיקר בתרבויות שמקורן במקסיקו. ידוע שבדומה לאיבוגה, הקולטנים במוח המושפעים מהסלווינורין A הם האופיואידים וקולטני הדופמין, זאת בניגוד למשפחת הפסיכדליים הקלאסיים הפועלים על קולטני הסרוטונין או למשפחת הדיסוציאטיביים הפועלים על קולטני  NMDA. ההשפעה על הקולטנים האופיואידים היא הסיבה לכך שיש המאמינים כי הפוטנציאל הטיפולי של הסלווינורין A טמון בסיוע למתמודדים עם הפרעת התמכרויות. יש המאמינים כי הסיבה בגינה חומר זה אינו פופולארי כשאר הפסיכדליים היא הפוטנציאל לחוויה פסיכדלית קשה ומורכבת. מקורות Brito-da-Costa, A. M., Dias-da-Silva, D., Gomes, N. G., Dinis-Oliveira, R. J., & Madureira-Carvalho, Á. (2021). Pharmacokinetics and pharmacodynamics of salvinorin a and salvia divinorum: Clinical and forensic aspects.  Pharmaceuticals ,  14 (2), 116.‏

שיח הגדל בעיקר באזורי קו המשווה, אשר מקליפתו ניתן למצות את החומר הפסיכואקטיבי איבוגאין (Ibogaine). במרכז אפריקה, בעיקר בשטח בו נפגשות המדינות קונגו, גבון וקמרון, לאיבוגה מקום מרכזי בעולם המסורות והתרבויות של שבטים שונים, אשר הבולט ביניהם הוא שבט ה"בוויטי" (Bwiti), המגדל צמח זה בכמויות גדולות למטרות טקסיות, קהילתיות ורפואיות. לאור המחקר המצומצם יחסית, קשה לאפיין את אופי החוויה תחת האיבוגאין באופן ממצא. יש המדווחים על התגלות רוחנית ומיסטית, הצפה של אושר ואיחוד עם היקום, בעוד דיווחים רבים אחרים מתארים חוויה פסיכדלית קשה, עוצמתית, אינטנסיבית ודיסוציאטיבית במהותה. לשימוש באיבוגה גם השפעות קרדיולוגיות מסכנות חיים לעיתים, הכוללות לרוב עלייה בלחץ דם ושינויים בקצב הלב. תופעות לוואי אלו מחייבות את העוסקים במחקר החומר לניטור והשגחה צמודים של קרדיולוג, ולרוב משמשים בעירוי מגנזיום הניתן יחד עם האיבוגאין. הגיוון בדיווחים נובע כנראה מהעובדה כי דרכי ההשפעה הנוירוביולוגית של האיבוגאין מסועפות ומורכבות. בניגוד לחומרים פסיכדליים קלאסיים (ראו ערך נפרד), האיבוגאין פועל לא רק על קולטני סרוטונין, אלא גם על קולטני NMDA, דופמין ואצטילכולין. בנוסף, לאיבוגאין השפעה מעוררת גם על קולטני קאפה (Kappa-opioid receptors), להם תפקיד חשוב בתהליכי התמכרויות שונים, בעיקר לחומרים אופיואידים (חומרים המפחיתים תחושת כאב על ידי דיכוי פעילות מערכת העצבים המרכזית). בשנים האחרונות גדלה ההתעניינות המחקרית ביכולותיו של האיבוגה לסייע בטיפול בהתמכרויות, ועולות עדויות כי ייתכן ולחומר גם השפעה מטיבה על תסמיני דיכאון וחרדה. כפי שהוזכר למעלה, המחקר באיבוגה מחייב מעקב רפואי צמוד לאור הסיכון הקרדיולוגי. מקורות Köck, P., Froelich, K., Walter, M., Lang, U., & Dürsteler, K. M. (2022). A systematic literature review of clinical trials and therapeutic applications of ibogaine.  Journal of Substance Abuse Treatment ,  138 , 108717.‏

ה - MDMA, או בשמו המלא: 3,4-Methylenedioxymethamphetamine, הוא חומר סינתטי ולו השפעות מרתקות על התודעה. הוא נחשב חומר אמפתוגני, כלומר חומר המעורר תחושת אמפתיה, תחושת שלום פנימי, ביטחון, אמון, אופוריה ורצון בקרבה. בנוסף, החומר הוא סטימיולנט, כלומר ממריץ, וגם בעל רכיבים פסיכדליים-הזייתיים, אם כי בכמות מזערית. הוא עונה לשמות רבים, ביניהם אקסטזי (ככמוסה) , מולי או מאנדי (בצורת קריסטל). השפעתו הסובייקטיבית על התודעה מתחילה לאחר 30-60 דקות בקירוב. לרוב, הוא מגיע לשיא ההשפעה לאחר שעתיים, ומשמר עוצמתו במשך שלוש שעות נוספות. החומר התגלה בתחילת המאה הקודמת על ידי מעבדות MERCK, אם כי לא זכה לעניין מחקרי רב עד לשנות ה-70, עת הכימאי האמריקאי אלכסנדר שולגין בחן אותו מחדש. שולגין הבחין במיוחדות הרבה שבחומר זה, מיוחדות הנובעת מהקיום המשותף שבין היות ממריץ לבין היותו מעורר אמפתיה, אמון וביטחון. הסגולות הפרו חברתיות של חומר זה, יחד עם יכולתו לשכך חרדות ולרומם את מצב הרוח, הפכו אותו לפופולרי ביותר בסצנת הרייב של שנות ה-80. הדבר גרם לבהלה רבה לאור שימוש מופרז בחומר, חוסר פיקוח על תכולת הקפסולה אשר הכילה לרוב חומרים נוספים ומסוכנים בהרבה, וחוסר מודעות להליכי הצריכה הנכונה. הדבר הוביל למקרי מוות רבים ולהוצאתו מהחוק במדינות המערב. לאחרונה סירב מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) לאשר את הטיפול הנתמך בחומר עבור המתמודדים עם הפרעות פוסט טראומטיות, וביקש לערוך מחקר נוסף אשר ייתכן וימשך כמה שנים. ארגון MAPS, אשר מוביל את המחקר אודות הטיפול הנתמך ב-MDMA, נמצא כעת בהליכי גישור עם מנהל התרופות, זאת במטרה לזרז את תהליך האישור במהירות האפשרית.  למידע נוסף אודות המחקר והטיפול ב-MDMA, בדף הכתבות.  מקורות Smith, K. W., Sicignano, D. J., Hernandez, A. V., & White, C. M. (2022). MDMA‐assisted psychotherapy for treatment of posttraumatic stress disorder: A systematic review with meta‐analysis.  The Journal of Clinical Pharmacology ,  62 (4), 463-471. ‏ Herpers, J., Maximets, N., van Dongen, N. N., Zijlmans, J., & Vermetten, E. (2024). Expert opinions on implementation of MDMA-assisted therapy in Europe: critical appraisal towards training, clinical practice, and regulation.  European Journal of Psychotraumatology ,  15 (1), 2378651.‏

ה-LSD, או בשמו המלא "חומצה ליסרגית דיאתילאמידית", הינו מבין החומרים הפסיכדליים הידועים והנחקרים ביותר ממשפחת הפסיכדליים הקלסיים. הוא נחשב כחומר פסיכדלי עוצמתי ביותר, חצי מלאכותי (מופק מסנתוז של  פטריית הארגוט), אשר בכוחו לייצר שינויים תודעתיים מהותיים, זאת על ידי צריכה מינימלית מהחומר הפעיל. העובדה כי חוויה אינטנסיבית אפשרית בנטילת מינון זעיר הפכה את ה-LSD למוקד עניין תרבותי, חברתי ומחקרי-רפואי. ה-LSD פרץ מגבולות המעבדה אל הציבור הרחב, בעיקר בשנות ה-60, שם תפס מקום של כבוד בתנועות מחתרתיות על רקע תמורות חברתיות ופוליטיות. הפופולאריות והתפוצה הרבה של ה-LSD היא בין הגורמים המרכזיים לחרדה שפשטה בקרב גורמי הממשל, אשר הובילה בסופו של דבר להוצאתו מחוץ לחוק, ולהפסקת רישיונות המחקר הרפואי בחומר זה. ככל הפסיכדליים מהמשפחה הקלאסית, השפעת ה-LSD מאופיינת בשינויים בתפיסה, בחשיבה ובחוויה הרגשית. במינונים גבוהים, הזיות וויזואליות ושמיעתיות נפוצות ביותר. במינונים מסוג הזה מדווחים רבים על חוויה מיסטית, הכוללת את "התמוססות האגו" (Ego dissolution), חוויות חוץ גופיות וחיבור ל"איחוד עם השלם הגדול" העטוף בתחושת "קדושה". כיום נערכים מחקרים רבים אודות סגולותיו הטיפוליות של ה-LSD בהקשרי בריאות הנפש, ונבדקת יעילותו בטיפול בהתמכרויות, חרדה קיומית, דיכאון, PTSD , OCD  ועוד. כמו כן, אפיקי מחקר שאינם קליניים, כגון השפעותיו על "יצירתיות" ופתרון בעיות מורכבות, תופסים מקום בקרב הקהילה המדעית. מקורות Fuentes, J. J., Fonseca, F., Elices, M., Farré, M., & Torrens, M. (2020). Therapeutic use of LSD in psychiatry: a systematic review of randomized-controlled clinical trials.  Frontiers in psychiatry ,  10 , 943. ‏ Luppi, A. I., Carhart-Harris, R. L., Roseman, L., Pappas, I., Menon, D. K., & Stamatakis, E. A. (2021). LSD alters dynamic integration and segregation in the human brain.  NeuroImage ,  227 , 117653.‏

חומר פסיכואקטיבי ממשפחת הפסיכדליים הקלאסיים המופק מן הצומח, בעיקר מקקטוס הסן פדרו הנפוץ בעיקר במרכז ודרום יבשת אמריקה, וקקטוס הפיוטה, הנפוץ במרכזה וצפונה של היבשת. התעניינות מוגברת בהשפעותיו של המסקלין התעוררה לאחר פרסומו של הספר "דלתות התודעה – עדן ושאול" על ידי הסופר הבריטי אלדוס האקסלי ב-1954, אשר בהשגחת הפסיכיאטר האמפרי אוסמונד, התנסה בהשפעותיו של חומר מסתורי זה, כתב אודות חווייתו הסובייקטיבית אותה החשיב כמיסטית, וכבעלת פוטנציאל שינוי פנימי עמוק. קיים דמיון רב בין החוויה תחת המסקלין לחוויה תחת חומרים אחרים מהמשפחה הקלאסית, שכן, לכולם מבנה כימי דומה. הם  כוללים שינוי תפיסה וחשיבה, הצפה רגשית, התעלות מעבר לממדי מרחב וזמן, מפגש עם חוויה "מקודשת" בעלת חשיבות אישית, התעצמות של גיבוש תובנות וכו'. רישומו כסם מסוכן מונע מחקר מעמיק אודות הפוטנציאל הטיפולי הטמון בו. קיימת הסברה כי בדומה לחומרים האחרים ממשפחת הפסיכדליים הקלאסיים, למסקלין פוטנציאל טיפולי רב למתמודדים עם הפרעות דיכאון וחרדה. קיימת מחלוקת אתית באשר לשימוש בקקטוס הפיוטה, שכן, קקטוס זה נמצא בסכנת הכחדה לאור הפופולאריות הרבה שבשימושו. סוגייה זו אף מחריפה לאור הסכנה שמה הדבר יפגע אנושות בפעילותה של ה- Native American Church (דת המשלבת בין הנצרות והאמונות המסורתיות של ילידי יבשת אמריקה) אשר עבורה קקטוס הפיוטה הינו נדבך מרכזי בפרקטיקה המסורתית-דתית.  מקורות Uthaug, M. V., Davis, A. K., Haas, T. F., Davis, D., Dolan, S. B., Lancelotta, R., ... & Ramaekers, J. G. (2022). The epidemiology of mescaline use: Pattern of use, motivations for consumption, and perceived consequences, benefits, and acute and enduring subjective effects.  Journal of Psychopharmacology ,  36 (3), 309-320. ‏ Doesburg-van Kleffens, M., Zimmermann-Klemd, A. M., & Gründemann, C. (2023). An overview on the hallucinogenic peyote and its alkaloid mescaline: The importance of context, ceremony and culture.  Molecules ,  28 (24), 7942.‏

משפחה של זני פטריות (מעל ל-200 זנים מוכרים) המכילות את החומר הפסיכואקטיבי פסילוסין (Psilocin) . מכונה לעיתים בשמות שונים כגון פטריות קסם או פטריות הזיה. הפסילוסיבין הוא אחד מארבעת הפסיכדליים הקלאסיים הכוללים את ה-LSD, DMT ומסקלין. השימוש בפטריית הפסילוסיבין נפוץ על פני מספר יבשות, וקיימות עדויות לנטילתם במרכז והצפון אפריקה, אירופה, דרום ומרכז אמריקה. למרות הגיוון הרב שבדיווחים, ניתן לאתר מספר מאפיינים משותפים בלב החוויה תחת הפסילוסיבין, הכוללים הצפה ריגשית ותחושת אופוריה, שינויים בתפיסת הזמן או המרחב, תחושה שנוצר מפגש עם חוויה קדושה ומיסטית בהווייתה, התמוססות של גבולות העצמי וחיבור לקיום משותף בו "הכל אחד". פטריות הפסילוסיבין וסגולותיהן המיסטיות חדרו לתודעת המחקר והתרבות המערבית ב-1955, זאת לאחר מפגש בין רוברט גורדון וואסון (Robert Gordon Wasson) , בנקאי אמריקאי בעל תשוקה רבה לבוטניקה ואתנו-בוטניקה, לבין למריה סבינה, שמאנית ומשוררת מאזור סיירה מזאטקה אשר במקסיקו. כתבי וואסון הציתו עניין רב אצל הגוורדיה האינטלקטואלית, עניין שהוביל למחקר רב אודות הפנומנולוגיה הייחודית הטמונה בפטריות אלו, ואילו מריה סבינה הפכה למוקד עלייה לרגל של סקרנים מערביים צמאי ידע אודות סגולותיה של פטרייה מסתורית זו.  כיום מתבצע מחקר קליני רב אודות הפוטנציאל הטיפולי של הפסילוסיבין. נראה כי בשילוב מערך פסיכולוגי/נפשי, לפסילוסיבין השפעה חיובית אצל הסובלים מחרדות (הפרעת דחק פוסט טראומתית, OCD, חרדה מוכללת ועוד), דיכאון, אנורקסיה נירבוזה וכו'. מקורות Lowe, H., Toyang, N., Steele, B., Valentine, H., Grant, J., Ali, A., ... & Gordon, L. (2021). The therapeutic potential of psilocybin.  Molecules ,  26 (10), 2948. ‏ Nichols, D. E. (2020). Psilocybin: From ancient magic to modern medicine.  The Journal of antibiotics ,  73 (10), 679-686. ‏ Raison, C. L., Sanacora, G., Woolley, J., Heinzerling, K., Dunlop, B. W., Brown, R. T., ... & Griffiths, R. R. (2023). Single-dose psilocybin treatment for major depressive disorder: A randomized clinical trial.  Jama ,  330 (9), 843-853.‏

משקה פסיכואקטיבי המופק משילוב של שני צמחים עיקריים, "בניסטריופסיס קאפי"(Banisteriopsis caapi) ועלי ה"פסיכוטריה וירידיס" (Psychotria viridis), ומקורו באגן האמזונס. ראשית השימוש באיוואסקה אפוף מסתורין ונשען על מגוון סיפורים ומיתולוגיות, וקיימות הערכות כי השימוש באיוואסקה על ידי תרבויות מסורתיות הוא בן כלמעלה מ-4000 שנה. משתתפתי טקסי האיוואסקה מדווחים על שינויים פונדמנטליים במצב התודעה. הדיווחים כוללים הצפה של רגשות עזים, דרכי החשיבה וכמו כן שינויים תחושתיים ותפיסתיים הבאים לידי ביטוי בבולטות תחושת המגע, הזיות שמיעתיות וחזותיות. רבים מדווחים על חזיונות עמוסי משמעויות אישיות, תובנות עמוקות אודות מהות החיים, הבנה מחודשת של מהות הקיום האנושי ויש שאף מדווחים על מפגש עם "ישויות" תבוניות איתם ניתן לקיים שיח. הרכיב הפעיל במשקה האיוואסקה הוא ה-DMT, אחד מארבעת החומרים השייכים למשפחת הפסיכדליים הקלאסיים.  ה-DMT מפורק במהירות בגופנו על ידי אנזים ה-MAO, ולכן, על מנת להאריך את משך החוויה, חליטת האיוואסקה מכילה מעכב של אותו אנזים, כך שזמן השפעת ה-DMT יכולה להימשך עד כדי 7-8 שעות. מבחינת יכולת הטיפול הנפשי באיוואסקה, מתקיימים מחקרים רבים הבוחנים את השפעותיו אצל המתמודדים עם דיכאון וחרדה, PTSD וגמילה מהתמכרויות. מקורות ‏ Gearin, A. K. (2024).  Global Ayahuasca: Wondrous Visions and Modern Worlds . Stanford University Press.‏

חומר פסיכדלי המצוי באופן טבעי בצמחים ובעלי חיים מסוימים. מבחינה כימית, הוא דומה ל-DMT (אך גם שונה במובנים רבים) ומהווה זה אלפי שנים חלק אינטגרלי מטקסים ופולחנים דתיים. שמו המוכר יותר של חומר זה הוא ה"בופו" (Bufo) אשר נגזר מתהליך הפקתו אשר כולל מיצוי החומר המופרש מעורה של קרפדת ה"בופו אלווריוס" (Bufo alvarius). החוויה הפסיכדלית תחת השפעת ה- 5MeO-DMT  קצרת טווח (15-30 דק) אך אינטנסיבית ביותר. קיימים דיווחים רבים אודות חוויית מיסטיות עוצמתיות, ומתוארות לעיתים קרובות כ"מפגש עם האל", התעלות עבר לממדי הזמן והמרחב ושהייה בטרנסצנדנטי. יש המדווחים כי חווית ה- 5MeO-DMT מצומצמת במידת "החזיונות" שמאפשרת או בהופעתם של אלמנטים וויזואליים אחרים, ויש המאפיינים אותה כחוויה מיסטית אינטרוברטית (ראו מאמר "החוויה הפסיכדלית לסוגיה" להרחבה נוספת). במישור הטיפולי נפשי, גופי מחקר שונים בוחנים את ההשפעה של החומר על התמודדות עם חרדה ודיכאון. חשוב לציין עם זאת כי המחקר אודות היכולות הטיפוליות של החומר עדיין צעיר יחסית לחומרים הפסיכדליים האחרים, ועוד נחוצה עבודה רבה על מנת להבטיח את בטיחותו לגוף ולנפש. מקורות Reckweg, J. T., Uthaug, M. V., Szabo, A., Davis, A. K., Lancelotta, R., Mason, N. L., & Ramaekers, J. G. (2022). The clinical pharmacology and potential therapeutic applications of 5‐methoxy‐N, N‐dimethyltryptamine (5‐MeO‐DMT).  Journal of Neurochemistry ,  162 (1), 128-146. ‏ Dourron, H. M., Nichols, C. D., Simonsson, O., Bradley, M., Carhart-Harris, R., & Hendricks, P. S. (2023). 5-MeO-DMT: An atypical psychedelic with unique pharmacology, phenomenology & risk?.  Psychopharmacology , 1-23.‏

חומר פסיכואקטיבי ממשפחת הפסיכדליים הקלאסיים המצוי בעולם החי, ואף נוכח במינון זעיר ביותר בגוף האדם. למרות שייכותו למשפחת הפסיכדליים הקלאסיים, רבים מדווחים כי השפעתו התודעתית שונה משמעותית מחבריו למשפחה. בדומה לבני המשפחה האחרים (ה-LSD, המסקלין והפסילוסיבין), רבים מדווחים על חוויות "רוחניות" רבות עוצמה הכוללות פירוק גבולות העצמי, טשטוש תפיסת מקום וזמן, נואטיות (תחושת ידיעה עמוקה), פרדוקסליות ואיחוד עם "השלם הגדול". יחד עם זאת, רבים מדווחים כי מיוחדותו של החומר באה לידי ביטוי במפגש עם "ישויות" שונות אשר להן תבונה ובחזיונות מוחשיים להפליא. דיווחים אלו הובילו את החוקר רק סטראסמן (Strassman), מחשובי חוקרי ה-DMT, לכנותו כ"מולקולת האל" (The Spirit Molecule). ה- DMT נצרך בצורות שונות. על ידי עישון, השפעתו אינטנסיביות ביותר. אם נצטט מדבריו של הפילוסוף אלן וואטס,  חווית ה-DMT יכולה להסתכם במשפט "טען את היקום לתוך תותח, תכוון למח, שוט!". יחד עם זאת, זמן השפעת ה-DMT דרך עישון קצרה מאוד (עד כ-20 דקות). הסיבה לכך נעוצה בעובדה שגופנו מפרק במהירות את ה-DMT על ידי אנזים הנקרא   מונואמין אקסידאז (MAO). אך את אנזים זה אפשר לעכב, וכך לאפשר חוויה פסיכדלית ארוכה ומדורגת יותר. זהו למעשה המנגנון העומד מאחורי חליטת האיוואסקה, חליטה המשלבת בין צריכת ה-DMT עם מעכב האנזים (הנקרא MAO-I). ראו ערך איוואסקה לפירוט נוסף. בשנים האחרונות גברה ההתעניינות המחקרית בהשפעותיו הטיפוליות של ה-DMT וקיימות עדויות להטבה משמעותית אצל הסובלים מדיכאון עמיד, PTSD וחרדות שונות. שימוש נוסף ומרתק במיוחד נמצא כרגע בשלבי מחקר באוניברסיטת אימפריאל קולג' אשר בלונדון, מחקר הכולל החדרת ה-DMT באינפוזיה כך שמתאפשרת חווית DMT אשר עורכת כבין 40 דק לשעה. מקורות Strassman, R. (2000).  DMT: The spirit molecule: A doctor's revolutionary research into the biology of near-death and mystical experiences . Simon and Schuster. ‏ Eckernäs, E., Koomen, J., Timmermann, C., Carhart‐Harris, R., Röshammar, D., & Ashton, M. (2023). Optimized infusion rates for N, N‐dimethyltryptamine to achieve a target psychedelic intensity based on a modeling and simulation framework.  CPT: Pharmacometrics & Systems Pharmacology ,  12 (10), 1398-1410. ‏ Gallimore, A. R., & Luke, D. P. (2015). DMT research from 1956 to the edge of time. In  Neurotransmissions: Essays on psychedelics from breaking convention. London: Strange Attractor  (pp. 291-316).‏

השם אנתאוגן נגזר מיוונית ופירושו "לעורר/לחולל את האלוהים שבפנים" (הלחם של המילה היוונית אנתאוס = "האל שבפנים”, והמילה גאנסטא שפירושה "לחולל”. השם גם מתכתב עם המילה הלועזית "enthusiasm "-"התלהבות"). מדובר בחומרים פסיכדליים אשר בכוחם לעורר חוויות רוחניות ומיסטיות. אותם חומרים נמצאים בשימוש זה אלפי שנים בתרבויות וחברות מסורתיות, כחלק מפרקטיות דתיות ורוחניות המונהגות על ידי שמאנים או מנהיגים דתיים אחרים. השימוש בשם "אנתאוגנים" גבר במהלך השנים, זאת כנגזרת הצורך לשקם את הקונוטציה השלילית שדבקה לחומרים מסוג זה, ולהבדיל את אופן השימוש הטקסי, דתי ורוחני, מהשימוש שנעשה לצורכי פנאי. בין האנתוגניים המרכזיים נציין את פטריות הפסילוסיבין, ה-DMT, המסקלין, האיבוגאין והסלוויה דיווינורום. בין האנתאוגנים אשר זוכים לחשיפה מועטה יותר חשוב לציין את  פטריית "האמניטה מוסכריה" (אשר הייתה בשימוש בקרב תרבויות שמקורן בסיביר ולה תפוצה רחבה), הדטורה, הבלה-דונה (Atropa belladonna), והדודא (Mandragora officinarum) הנפוצים בעיקר בצפון ומרכז אירופה (שימוש שהתמתן משמעותית עם עליית הנצרות ורדיפת המסורות הפגאניות), ושורש הקווה קווה (Piper Methysticum) אשר היה נפוץ בקרב תושבי איי האוקיאנוס השקט (איי פולינזיה, מלנזיה והאיים המיקרונזיים). כיום נעשה שימוש באנתאוגנים למגוון צרכים הכוללים התפתחות רוחנית, כלי להרחבת התודעה, להנאה ופנאי ולשימוש רפואי. מקורות St. Arnaud, K. O., & Sharpe, D. (2023). Entheogens and spiritual seeking: The quest for self-transcendence, psychological well-being, and psychospiritual growth.  Journal of Psychedelic Studies ,  7 (1), 69-79. ‏ Johnstad, P. (2023). Entheogenic spirituality: characteristics of spiritually motivated psychedelics use.  The International Journal for the Psychology of Religion ,  33 (4), 380-396.‏

חומרים משני תודעה הכוללים את ה- LSD, DMT, פסילוסיבין ומסקלין. משפחה זו קובצה יחדיו לאור הדמיון הכימי-מולקולרי הרב למוליך העצבי סרוטונין (Serotonin). לחוויה הפסיכדלית תחת חומרים אלו פוטנציאל חווייתי סובייקטיבי עשיר הכוללים בין השאר שינויים במצב התודעה, התפיסה ומצב הרוח. בין התופעות החווייתיות בולטות במיוחד הגמשת גבולות העצמי ("התמוססות האגו") , תחושת פרדוקסליות, אי היכולת לתאר את החוויה במילים (ineffability), שינויים בתפיסת זמן ומקום ותחושת ידיעה והכרה עמוקה. בשנים האחרונות מושכים החומרים הפסיכדליים הקלאסיים עניין מחקרי רב, ונבחנת השפעתם הטיפולית בהתמודדות עם דכאון וחרדה, הפרעות אכילה, OCD, הפרעה פוסט טראומטית (PTSD) ועוד. מקורות Simonsson, O., Hendricks, P. S., Chambers, R., Osika, W., & Goldberg, S. B. (2023). Prevalence and associations of challenging, difficult or distressing experiences using classic psychedelics.  Journal of Affective Disorders ,  326 , 105-110. ‏ Dai, R., Larkin, T. E., Huang, Z., Tarnal, V., Picton, P., Vlisides, P. E., ... & Mashour, G. A. (2023). Classical and non-classical psychedelic drugs induce common network changes in human cortex.  Neuroimage ,  273 , 120097.‏

מושג המתייחס לחידוש גוף המחקר המערבי הממוסד והתעניינותם של גופים ציבוריים ופרטיים בפוטנציאל הטמון בחומרים פסיכדליים. נהוג לתארך את תחילת הרנסנס באישור גופים מוסדיים לקיומו של מחקר בחומרים משני תודעה בתחילת שנות ה-2000, אך את עצימות הגל לרוב מייחסים לתחילת העשור השני של המאה ה-21 (2010 וצפונה). בין מובילי הגל ראוי לציין את אוניברסיטת ג'ון הופקינס, אימפריאל קולג' וארגון MAPS. עד לסוף שנות ה-60 היה המחקר הפסיכדלי חלק אינטגרלי מהמחקר הפסיכיאטרי והנוירולוגי השוטף, אך שרשרת של שינויים פוליטיים וחברתיים הובילו להוצאת חומרים אלו אל מחוץ לחוק כחלק מ- The War On Drugs, בהובלת נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון. השימוש בחומרים אלו, החזקתם, וכמובן המחקר בהם הופסק לחלוטין מרגע זה. המאמצים להחזרת חוקיות המחקר בחומרים פסיכדלים נמשך כל העת אך ללא תוצאות משמעותיות. היה זה חוקר צעיר בשם ריק סטראסמן אשר בזכות בורות מסוימת מצד הגופים המאשרים תקנונים מחקריים, הצליח להוביל את המחקר הפסיכדלי הראשון ב- DMT לאחר שנים רבות של איסור ממשלתי גורף. שנים ספורות אחריו הצליח חוקר נוסף בשם רונלד גריפית' לשכנע את המוסדות הרלוונטיים בנחיצות המחקר בפסילוסיבין להקלת ההתמודדות עם חרדה של המתמודדים עם מחלות סופניות. מנקודה זו, הואץ המחקר הפסיכדלי בהתמדה עד לימים אלו, והוא כולל כיום שלושה ענפים עיקריים: מחקר ניורוביולוגי ונוירופרמקולוגי אודות המתרחש במח ברמה התאית, בין תאית, רשתית ובין אזורית. ענף נוסף מתמקד באפיקי הטיפול הנפשי הנתמך בחומרים פסיכדליים, והענף השלישי מתמקד בפנומנולוגיה הייחודית של החוויה הפסיכדלית וכיצד היא באה לידי ביטוי כחוויה מיסטית, כמשפרת יכולות כלליות (יצירתיות, מיקוד, מוטיבציה וכו') אשר נערך בעיקר על אוכלוסייה בריאה. מקורות Hadar, A., David, J., Shalit, N., Roseman, L., Gross, R., Sessa, B., & Lev-Ran, S. (2023). The psychedelic renaissance in clinical research: a bibliometric analysis of three decades of human studies with psychedelics.  Journal of psychoactive drugs ,  55 (1), 1-10. ‏ Rhee, T. G., Davoudian, P. A., Sanacora, G., & Wilkinson, S. T. (2023). Psychedelic renaissance: revitalized potential therapies for psychiatric disorders.  Drug Discovery Today , 103818. ‏ Sanchez Petrement, M. (2023). Historicizing psychedelics: counterculture, renaissance, and the neoliberal matrix.  Frontiers in Sociology ,  8 , 1114523.‏