Search Results

קיימות גישות המאמינות שניתן להגיע לחוויות משנות תודעה גם ללא נטילת חומרים פסיכדליים. למשל, סטניסלב גרוף, פסיכיאטר ממוצא צ'כי בעל עבר מקצועי ואקדמי עשיר בטיפול ב-LSD, מאמין שעל ידי טכניקת ה"נשימה ההולוטרופית" ניתן להיכנס למצבי תודעה הדומים לחוויה הפסיכדלית. ההליך כולל שלוש שעות בו המטופל מתבקש לנשום עמוק, מעט מהר יותר מקצב הנשימה הרגיל. אל החוויה מתלווה מוזיקה מעוררת אשר תפקידה להציף רגשות עזים. קיים דמיון רב בין הדיווחים של אלו אשר התנסו בנשימה הולוטרופית לבין דיווחיהם של אלו שהשתמשו בחומרים משני תודעה. מדובר בדרך הנחשבת לבטוחה יותר, בה רכיב השליטה של המטופל בעוצמת חווייתו גדל משמעותית בהשוואה לנוטלים חומרים פסיכדליים במינונים גבוהים. Rhinewine, J. P., & Williams, O. J. (2007). Holotropic breathwork: The potential role of a prolonged, voluntary hyperventilation procedure as an adjunct to psychotherapy. The journal of alternative and complementary medicine , 13 (7), 771-776.‏

החוויה הפסיכדלית: מדריך המבוסס על ספר המתים הטיבטי / טימותי לירי, ראלף מטצנר וריצ'רד אלפרט  (The psychedelic experience: A manual based on the Tibetan book of the dead, 1964) מהספרים המכוננים אודות הטיפול הפסיכדלי בספרות המערבית. נכתב על ידי טימותי לירי, ריצרד אלפרט (ראם דאס) וראלף מטזנר ויצא לאור בשנת 1964. הספר החל להיכתב לאחר פיטורם של לירי ואלפרט מאוניברסיטת הרווארד (ראו ערך - פרויקט הפסילוסיבין של הרווארד), עת השניים הקימו את ארגון "הפדרציה הבין לאומי של לחופש פנימי". כתיבתו החלה במקסיקו, כחלק מפעילותו של מכרז ההכשרה הפסיכדלי The Zihuatanejo Project. הספר הוקדש לסופר אלדוס האקסלי, ולהשפעתו הרבה על השיח הפסיכדלי של שנות ה-50 וה-60. המדריך מבוסס על "ספר החיים והמתים הטיבטי", אשר נכתב כמדריך לניווט תהליך המוות, "הבארדו" (תהליכי התודעה של האדם הגוסס), וההיוולדות מחדש. המדריך מאת לירי, אלפרט ומטצנר נשען על תהליך המוות והלידה מחדש כפי שמופיע בספר המקורי, אך מכפיף אותו לחוויות "מות האגו" או "האיחוד עם הגדול והשלם" המתאפשרים על ידי השימוש בחומרים פסיכדליים. כוונת הטקסט היא להדריך ולהכווין את השוהה במצב התודעתי השונה המתאפשר לאחר נטילת חומרים פסיכדליים, וכמו כן את יציאתו חזרה למצב תודעתי "יומיומי". המדריך עוסק ברבדים השונים של "מות האגו", ומעניק הנחיות מפורטות אודות כיצד להבין ולהתנהג בכל אחד מהם. המדריך מאפשר את הקראת ההוראות בקול רם עבור האדם השוהה בחוויה הפסיכדלית על ידי המטפל או כל דמות מלווה אחרת. אחד מתרומותיו הגדולות של הספר הוא התייחסותו אל "הסט והסטינג" המיטביים (ראו ערך נפרד), העוסקים בדרכים בהם הסביבה בה מתרחש המסע הפסיכדלי, והמצב הנפשי הפנימי של האדם המתנסה, מעצבות את טיב החוויה. מקורות Leary, T., Alpert, R., & Metzner, R. (2017).  The psychedelic experience: A manual based on the Tibetan book of the dead . Citadel.‏

הנפוץ מבין הטיפולים הנתמכים בחומרים משני תודעה.  השיטה כוללת נטילה של מינון בינוני/גבוהה מהחומר הפעיל (בעיקר מהמשפחה הקלאסית אבל לא רק) על מנת לאפשר התבוננות פנימית שאינה מוסחת מהמתרחש בסביבה החיצונית. הטיפול הפסיכדלי מכוון את המטופל אל עבר חוויה עוצמתית ומסע פנימי עמוק, ללא שיח אנליטי בין המטפל למטופל בעת החוויה. אין הכוונה שהתהליך אינו כולל שיח, אלא כי האחרון מתרחש לפני ואחרי החוויה הפסיכדלית (שלב ההכנה ושלב האינטגרציה), שם המטופל והמטפל מעמיקים את הקשר הבין אישי, מגבירים את תחושת הביטחון והאמון, מעלים לדיון היבטים שייתכן ויעלו במהלך החוויה ומעבדים את קשת התובנות. סוג זה של טיפול נבחן ברוב המחקר הפסיכדלי הטיפולי בשנים האחרונות, ומחולק לרוב לשלושה חלקים: מספר פגישות הכנה, מפגש בו נוטלים את החומר הפעיל, ושלב העיבוד והאינטגרציה. מחקרים עדכניים מעודדים את השתתפות המטפל בכל אחד משלושת השלבים ונראה כי מעורבות מסוג זה מעלה את הסיכוי להטבה ארוכת טווח. מקורות Brennan, W., Kelman, A. R., & Belser, A. B. (2023). A systematic review of reporting practices in psychedelic clinical trials: psychological support, therapy, and psychosocial interventions.  Psychedelic Medicine ,  1 (4), 218-229.‏

טיפול במסגרתו מקבל המטופל מנה קטנה עד בינונית של חומר פסיכדלי (לרוב מהמשפחה הקלאסית) זאת על מנת לקיים שיח אודות המתרחש בנפשו של המטופל תוך כדי  ההשפעה הפסיכדלית. המטפלים בסגנון זה מאמינים שהחומר הפסיכדלי מאפשר שינויים בגמישותם של הגנות נפשיות, בתפיסת העצמי, יחסם של המטופלים לעולם ואת סלילת הדרך למידע מודחק או מוכחש הנמצא בתת מודע. במצב זה, השיח הטיפולי שואף לנצל את חלון ההזדמנויות בו התודעה גמישה ומאפשרת עיבוד חומרים שאינם נגישים תחת "מצב תודעתי רגיל".    רונלד א. סאנדיסון  טבע את הביטוי "פסיכוליטי" המתורגם ל"מגמיש נפש", זאת לאור המחשבה שבכוחם של החומרים לרכך קונפליקטים פנימיים ובכך לקדם שיח פנימי עמוק. קיימים סגנונות שונים של טיפול פסיכוליטי. אחד מהם הוא הטיפול הקבוצתי. בולטת במיוחד הפסיכותרפיסטית פרדריקה מקל פישר (Friedericke Meckel Fisher) אשר שילבה בטיפול הקבוצתי אלמנטים נוספים הכוללים עיבוד דרך הגוף, שימוש במוזיקה מעוררת ושילוב בקונסטלציה משפחתית ( גישת טיפול ממוקדת וקצרת טווח המבוססת על חשיבות מערכת היחסים המשפחתית של המתמודדים, העברה בין דורית והשפעתה על מערכות שונות בחייהם). המחקר המודרני ממעט לבחון טיפול מסוג זה. לדעת רבים, הסיבה נעוצה בשילוב שבין העלות הגבוהה (מספר רב של מפגשים לעומת הטיפול הפסיכדלי לדוגמא) לבין ירידת הפופולאריות שבטיפול האנליטי/פסיכודינאמי. מקורות  Passie, T., Guss, J., & Krähenmann, R. (2022). Lower-dose psycholytic therapy–a neglected approach.  Frontiers in Psychiatry ,  13 , 1020505. ‏ Gasser, P. (2022). Psychedelic group therapy. In  Disruptive psychopharmacology  (pp. 23-34). Cham: Springer International Publishing. ‏ Buchborn, T., Kettner, H. S., Kärtner, L., & Meinhardt, M. W. (2023). The ego in psychedelic drug action–ego defenses, ego boundaries, and the therapeutic role of regression.  Frontiers in Neuroscience ,  17 , 1232459.‏

המושג "אינטגרציה" הוא מונח מערבי, ומאפיין את היישום הקליני של התערבויות שונות אשר צמחו עם התעוררות הטיפול הנפשי הנתמך בחומרים משני תודעה. הוא מביא לידי ביטוי את הצורך "לאחד ולחבר" בין מאפיינים שונים של החוויה הפסיכדלית, להקל את עיבודו של חומר מנטאלי מורכב, להסיק תובנות חדשות ולבחון את השלכותיהם, כל זאת בתקווה כי ייטיבו עם רווחתו, שאיפותיו ותקוותיו של המטופל. נקודת המוצא היא כי תובנות אלו, קוגניטיביות ורגשיות כאחד, הן בעלות תוקף אישי-סובייקטיבי ("וודאות פנומנולוגית"). ראוי לציין בהקשר זה כי אחד המאפיינים השכיחים של החוויה הפסיכדלית היא "תחושת נואטיות", תופעה במסגרתה המשתתפים מדווחים על "אמיתות רדיקאלית" של התוכן שהוצף במסגרתה ("יותר אמיתי מאמיתי" הינו משפט נפוץ ביותר בקרב העוסקים בעולם החומרים משני התודעה). דרך נוספת להבין את מהות האינטגרציה במישור הפסיכדלי היא "כגשר "המחבר בין החוויה התודעתית תחת השפעת החומרים לבין חיי היומיום. יש המדגישים כי עדיף שתהליך זה יתחיל עוד בטרם נטילת החומר הפעיל, יבהיר את אשר התרחש תחת השפעת האחרון, יוטמע כחלק אינטגרלי מהתפתחות פנימית עצמאית של המשתתף ויוביל לשינוי התנהגותי. ניסוחים אחרים מבליטים את חשיבות החזרתיות, המעורבות המכוונת ומציאת ההיגיון שבחוויה הפסיכדלית כל פעם מחדש. על ידי עיבוד חזרתי ותרגומו החדש למציאות המשתנה, יכולים המשתתפים להפנים בהדרגתיות את אשר נלמד לתוך מארג חייהם, ובכך לנוע אל עבר תחושת "שלמות" ואיזון בהקשרם הפנימי (גוף ותודעה) והחיצוני (מערכות יחסים). במסגרת המחקר, תהליך האינטגרציה מתבצע מספר ימים לאחר שלב נטילת החומר הפעיל. הוא עורך בדרך כלל בין שלושה לחמישה מפגשים בני שעה, זאת כתלות במשאבי המחקר, שאלת המחקר ותנאים נוספים. מקורות Greń, J., Gorman, I., Ruban, A., Tylš, F., Bhatt, S., & Aixalà, M. (2023). Call for evidence-based psychedelic integration.  Experimental and Clinical Psychopharmacology .‏

כל מחקר וטיפול בחומרים משני תודעה ראוי שיכלול תהליך מעמיק של הכנה והכוונה. במסגרתם, מעריך המטפל את מגוון הרבדים אשר להם השפעה מכרעת על אופי החוויה הפסיכדלית. המטפל והמטופלים מבררים את הסיבות שהובילו את האחרונים להתנסות בחוויה מסוג זה, את המוטיבציות העומדות מאחוריהן וציפיותיהם. יש אשר בוחרים להתנסות בחומרים משני תודעה לאור הצורך בהחלמה ממשברים ומכאובי עבר, יש אשר מחפשים העמקה והתפתחות אישית, יש הרוצים להעמיק את ממד הרוחניות בחייהם ומגוון רחב של מוטיבציות, שאיפות וציפיות נוספות. לכל מוטיבציה דרכי הכנה שונים בתכלית. תהליך ההכנה המקצועי מאפשר תאום ציפיות, מתן דגש ומקום לפחדים, הענקת כלים יישומיים על מנת לצלוח את החוויה ברווחה נפשית ולצמצם את גורמי הסיכון אשר באי הכנה מספקת עלולים להוביל לחוויות קשות ומטלטלות. הקשר הבין אישי של הצמד הטיפולי מועצם, ביטחון נבנה, והחלטות על אופן החוויה המתבקשת מתקבלות בדרך כלל תוך שיתוף פעולה. חשוב לזכור שתהליך ההכנה חקירתי ביסודו, וקיימים מקרים רבים בהם תמליץ הסמכות הטיפולית שאין החוויה הפסיכדלית מומלצת לאדם המתייעץ. דוגמאות בולטות הן היסטוריה של פסיכוזה בקרב המעגל המשפחתי המצומצם, הציפייה שהחוויה הפסיכדלית "תעלים" את הקשיים הנפשיים "כבדרך קסם", ובירור אודות האפשרות לקיומם של "מעקפים רוחניים" (Spiritual Bypassing) במסגרתן האדם מתנתק מצרכיו הנפשיים ובצורך בעבודה נפשית אישית מאומצת ונאחז בכוחה של "ההתעלות המיסטית" לפתרון בעיותיו. מקורות Modlin, N. L., Miller, T. M., Rucker, J. J., Kirlic, N., Lennard-Jones, M., Schlosser, D., & Aaronson, S. T. (2023). Optimizing outcomes in psilocybin therapy: Considerations in participant evaluation and preparation.  Journal of Affective Disorders ,  326 , 18-25.‏

צמח ממין מרווה הגדל באמריקה התיכונה ולו תכונות פסיכואקטיביות הנחשבות לאינטנסיביות. החומר הפעיל בסלוויה דיווינורום הינו "סלווינורין איי" (Salvinorin A). קיימים דיווחים אודות חוויה דיסוציאטיבית, חוץ גופית, דמוית חלום ועשירה בהזיות וויזואליות.  בדומה לעישון DMT, ההשפעה של הסלווינורין A קצרות זמן (10-15 דק). ניתן גם לצרוך את החומר הפעיל על ידי לעיסה וספיגה איטית דרך ריריות הפה, זאת על מנת לחוות השפעה מתונה, ארוכה יותר אך אינטנסיבית פחות. המחקר אודות ההשפעות הנוירופיזיולוגיות של הסלווינורין A עדיין נחשב לצעיר, והשפעותיו הפסיכואקטיביות ידועות בעיקר מתצפיות ודיווחים שמקורם בשימוש המסורתי-טקסי בעיקר בתרבויות שמקורן במקסיקו. ידוע שבדומה לאיבוגה, הקולטנים במוח המושפעים מהסלווינורין A הם האופיואידים וקולטני הדופמין, זאת בניגוד למשפחת הפסיכדליים הקלאסיים הפועלים על קולטני הסרוטונין או למשפחת הדיסוציאטיביים הפועלים על קולטני  NMDA. ההשפעה על הקולטנים האופיואידים היא הסיבה לכך שיש המאמינים כי הפוטנציאל הטיפולי של הסלווינורין A טמון בסיוע למתמודדים עם הפרעת התמכרויות. יש המאמינים כי הסיבה בגינה חומר זה אינו פופולארי כשאר הפסיכדליים היא הפוטנציאל לחוויה פסיכדלית קשה ומורכבת. מקורות Brito-da-Costa, A. M., Dias-da-Silva, D., Gomes, N. G., Dinis-Oliveira, R. J., & Madureira-Carvalho, Á. (2021). Pharmacokinetics and pharmacodynamics of salvinorin a and salvia divinorum: Clinical and forensic aspects.  Pharmaceuticals ,  14 (2), 116.‏

שיח הגדל בעיקר באזורי קו המשווה, אשר מקליפתו ניתן למצות את החומר הפסיכואקטיבי איבוגאין (Ibogaine). במרכז אפריקה, בעיקר בשטח בו נפגשות המדינות קונגו, גבון וקמרון, לאיבוגה מקום מרכזי בעולם המסורות והתרבויות של שבטים שונים, אשר הבולט ביניהם הוא שבט ה"בוויטי" (Bwiti), המגדל צמח זה בכמויות גדולות למטרות טקסיות, קהילתיות ורפואיות. לאור המחקר המצומצם יחסית, קשה לאפיין את אופי החוויה תחת האיבוגאין באופן ממצא. יש המדווחים על התגלות רוחנית ומיסטית, הצפה של אושר ואיחוד עם היקום, בעוד דיווחים רבים אחרים מתארים חוויה פסיכדלית קשה, עוצמתית, אינטנסיבית ודיסוציאטיבית במהותה. לשימוש באיבוגה גם השפעות קרדיולוגיות מסכנות חיים לעיתים, הכוללות לרוב עלייה בלחץ דם ושינויים בקצב הלב. תופעות לוואי אלו מחייבות את העוסקים במחקר החומר לניטור והשגחה צמודים של קרדיולוג, ולרוב משמשים בעירוי מגנזיום הניתן יחד עם האיבוגאין. הגיוון בדיווחים נובע כנראה מהעובדה כי דרכי ההשפעה הנוירוביולוגית של האיבוגאין מסועפות ומורכבות. בניגוד לחומרים פסיכדליים קלאסיים (ראו ערך נפרד), האיבוגאין פועל לא רק על קולטני סרוטונין, אלא גם על קולטני NMDA, דופמין ואצטילכולין. בנוסף, לאיבוגאין השפעה מעוררת גם על קולטני קאפה (Kappa-opioid receptors), להם תפקיד חשוב בתהליכי התמכרויות שונים, בעיקר לחומרים אופיואידים (חומרים המפחיתים תחושת כאב על ידי דיכוי פעילות מערכת העצבים המרכזית). בשנים האחרונות גדלה ההתעניינות המחקרית ביכולותיו של האיבוגה לסייע בטיפול בהתמכרויות, ועולות עדויות כי ייתכן ולחומר גם השפעה מטיבה על תסמיני דיכאון וחרדה. כפי שהוזכר למעלה, המחקר באיבוגה מחייב מעקב רפואי צמוד לאור הסיכון הקרדיולוגי. מקורות Köck, P., Froelich, K., Walter, M., Lang, U., & Dürsteler, K. M. (2022). A systematic literature review of clinical trials and therapeutic applications of ibogaine.  Journal of Substance Abuse Treatment ,  138 , 108717.‏

ה - MDMA, או בשמו המלא: 3,4-Methylenedioxymethamphetamine, הוא חומר סינתטי ולו השפעות מרתקות על התודעה. הוא נחשב חומר אמפתוגני, כלומר חומר המעורר תחושת אמפתיה, תחושת שלום פנימי, ביטחון, אמון, אופוריה ורצון בקרבה. בנוסף, החומר הוא סטימיולנט, כלומר ממריץ, וגם בעל רכיבים פסיכדליים-הזייתיים, אם כי בכמות מזערית. הוא עונה לשמות רבים, ביניהם אקסטזי (ככמוסה) , מולי או מאנדי (בצורת קריסטל). השפעתו הסובייקטיבית על התודעה מתחילה לאחר 30-60 דקות בקירוב. לרוב, הוא מגיע לשיא ההשפעה לאחר שעתיים, ומשמר עוצמתו במשך שלוש שעות נוספות. החומר התגלה בתחילת המאה הקודמת על ידי מעבדות MERCK, אם כי לא זכה לעניין מחקרי רב עד לשנות ה-70, עת הכימאי האמריקאי אלכסנדר שולגין בחן אותו מחדש. שולגין הבחין במיוחדות הרבה שבחומר זה, מיוחדות הנובעת מהקיום המשותף שבין היות ממריץ לבין היותו מעורר אמפתיה, אמון וביטחון. הסגולות הפרו חברתיות של חומר זה, יחד עם יכולתו לשכך חרדות ולרומם את מצב הרוח, הפכו אותו לפופולרי ביותר בסצנת הרייב של שנות ה-80. הדבר גרם לבהלה רבה לאור שימוש מופרז בחומר, חוסר פיקוח על תכולת הקפסולה אשר הכילה לרוב חומרים נוספים ומסוכנים בהרבה, וחוסר מודעות להליכי הצריכה הנכונה. הדבר הוביל למקרי מוות רבים ולהוצאתו מהחוק במדינות המערב. לאחרונה סירב מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) לאשר את הטיפול הנתמך בחומר עבור המתמודדים עם הפרעות פוסט טראומטיות, וביקש לערוך מחקר נוסף אשר ייתכן וימשך כמה שנים. ארגון MAPS, אשר מוביל את המחקר אודות הטיפול הנתמך ב-MDMA, נמצא כעת בהליכי גישור עם מנהל התרופות, זאת במטרה לזרז את תהליך האישור במהירות האפשרית.  למידע נוסף אודות המחקר והטיפול ב-MDMA, בדף הכתבות.  מקורות Smith, K. W., Sicignano, D. J., Hernandez, A. V., & White, C. M. (2022). MDMA‐assisted psychotherapy for treatment of posttraumatic stress disorder: A systematic review with meta‐analysis.  The Journal of Clinical Pharmacology ,  62 (4), 463-471. ‏ Herpers, J., Maximets, N., van Dongen, N. N., Zijlmans, J., & Vermetten, E. (2024). Expert opinions on implementation of MDMA-assisted therapy in Europe: critical appraisal towards training, clinical practice, and regulation.  European Journal of Psychotraumatology ,  15 (1), 2378651.‏

ה-LSD, או בשמו המלא "חומצה ליסרגית דיאתילאמידית", הינו מבין החומרים הפסיכדליים הידועים והנחקרים ביותר ממשפחת הפסיכדליים הקלסיים. הוא נחשב כחומר פסיכדלי עוצמתי ביותר, חצי מלאכותי (מופק מסנתוז של  פטריית הארגוט), אשר בכוחו לייצר שינויים תודעתיים מהותיים, זאת על ידי צריכה מינימלית מהחומר הפעיל. העובדה כי חוויה אינטנסיבית אפשרית בנטילת מינון זעיר הפכה את ה-LSD למוקד עניין תרבותי, חברתי ומחקרי-רפואי. ה-LSD פרץ מגבולות המעבדה אל הציבור הרחב, בעיקר בשנות ה-60, שם תפס מקום של כבוד בתנועות מחתרתיות על רקע תמורות חברתיות ופוליטיות. הפופולאריות והתפוצה הרבה של ה-LSD היא בין הגורמים המרכזיים לחרדה שפשטה בקרב גורמי הממשל, אשר הובילה בסופו של דבר להוצאתו מחוץ לחוק, ולהפסקת רישיונות המחקר הרפואי בחומר זה. ככל הפסיכדליים מהמשפחה הקלאסית, השפעת ה-LSD מאופיינת בשינויים בתפיסה, בחשיבה ובחוויה הרגשית. במינונים גבוהים, הזיות וויזואליות ושמיעתיות נפוצות ביותר. במינונים מסוג הזה מדווחים רבים על חוויה מיסטית, הכוללת את "התמוססות האגו" (Ego dissolution), חוויות חוץ גופיות וחיבור ל"איחוד עם השלם הגדול" העטוף בתחושת "קדושה". כיום נערכים מחקרים רבים אודות סגולותיו הטיפוליות של ה-LSD בהקשרי בריאות הנפש, ונבדקת יעילותו בטיפול בהתמכרויות, חרדה קיומית, דיכאון, PTSD , OCD  ועוד. כמו כן, אפיקי מחקר שאינם קליניים, כגון השפעותיו על "יצירתיות" ופתרון בעיות מורכבות, תופסים מקום בקרב הקהילה המדעית. מקורות Fuentes, J. J., Fonseca, F., Elices, M., Farré, M., & Torrens, M. (2020). Therapeutic use of LSD in psychiatry: a systematic review of randomized-controlled clinical trials.  Frontiers in psychiatry ,  10 , 943. ‏ Luppi, A. I., Carhart-Harris, R. L., Roseman, L., Pappas, I., Menon, D. K., & Stamatakis, E. A. (2021). LSD alters dynamic integration and segregation in the human brain.  NeuroImage ,  227 , 117653.‏

חומר פסיכואקטיבי ממשפחת הפסיכדליים הקלאסיים המופק מן הצומח, בעיקר מקקטוס הסן פדרו הנפוץ בעיקר במרכז ודרום יבשת אמריקה, וקקטוס הפיוטה, הנפוץ במרכזה וצפונה של היבשת. התעניינות מוגברת בהשפעותיו של המסקלין התעוררה לאחר פרסומו של הספר "דלתות התודעה – עדן ושאול" על ידי הסופר הבריטי אלדוס האקסלי ב-1954, אשר בהשגחת הפסיכיאטר האמפרי אוסמונד, התנסה בהשפעותיו של חומר מסתורי זה, כתב אודות חווייתו הסובייקטיבית אותה החשיב כמיסטית, וכבעלת פוטנציאל שינוי פנימי עמוק. קיים דמיון רב בין החוויה תחת המסקלין לחוויה תחת חומרים אחרים מהמשפחה הקלאסית, שכן, לכולם מבנה כימי דומה. הם  כוללים שינוי תפיסה וחשיבה, הצפה רגשית, התעלות מעבר לממדי מרחב וזמן, מפגש עם חוויה "מקודשת" בעלת חשיבות אישית, התעצמות של גיבוש תובנות וכו'. רישומו כסם מסוכן מונע מחקר מעמיק אודות הפוטנציאל הטיפולי הטמון בו. קיימת הסברה כי בדומה לחומרים האחרים ממשפחת הפסיכדליים הקלאסיים, למסקלין פוטנציאל טיפולי רב למתמודדים עם הפרעות דיכאון וחרדה. קיימת מחלוקת אתית באשר לשימוש בקקטוס הפיוטה, שכן, קקטוס זה נמצא בסכנת הכחדה לאור הפופולאריות הרבה שבשימושו. סוגייה זו אף מחריפה לאור הסכנה שמה הדבר יפגע אנושות בפעילותה של ה- Native American Church (דת המשלבת בין הנצרות והאמונות המסורתיות של ילידי יבשת אמריקה) אשר עבורה קקטוס הפיוטה הינו נדבך מרכזי בפרקטיקה המסורתית-דתית.  מקורות Uthaug, M. V., Davis, A. K., Haas, T. F., Davis, D., Dolan, S. B., Lancelotta, R., ... & Ramaekers, J. G. (2022). The epidemiology of mescaline use: Pattern of use, motivations for consumption, and perceived consequences, benefits, and acute and enduring subjective effects.  Journal of Psychopharmacology ,  36 (3), 309-320. ‏ Doesburg-van Kleffens, M., Zimmermann-Klemd, A. M., & Gründemann, C. (2023). An overview on the hallucinogenic peyote and its alkaloid mescaline: The importance of context, ceremony and culture.  Molecules ,  28 (24), 7942.‏

משפחה של זני פטריות (מעל ל-200 זנים מוכרים) המכילות את החומר הפסיכואקטיבי פסילוסין (Psilocin) . מכונה לעיתים בשמות שונים כגון פטריות קסם או פטריות הזיה. הפסילוסיבין הוא אחד מארבעת הפסיכדליים הקלאסיים הכוללים את ה-LSD, DMT ומסקלין. השימוש בפטריית הפסילוסיבין נפוץ על פני מספר יבשות, וקיימות עדויות לנטילתם במרכז והצפון אפריקה, אירופה, דרום ומרכז אמריקה. למרות הגיוון הרב שבדיווחים, ניתן לאתר מספר מאפיינים משותפים בלב החוויה תחת הפסילוסיבין, הכוללים הצפה ריגשית ותחושת אופוריה, שינויים בתפיסת הזמן או המרחב, תחושה שנוצר מפגש עם חוויה קדושה ומיסטית בהווייתה, התמוססות של גבולות העצמי וחיבור לקיום משותף בו "הכל אחד". פטריות הפסילוסיבין וסגולותיהן המיסטיות חדרו לתודעת המחקר והתרבות המערבית ב-1955, זאת לאחר מפגש בין רוברט גורדון וואסון (Robert Gordon Wasson) , בנקאי אמריקאי בעל תשוקה רבה לבוטניקה ואתנו-בוטניקה, לבין למריה סבינה, שמאנית ומשוררת מאזור סיירה מזאטקה אשר במקסיקו. כתבי וואסון הציתו עניין רב אצל הגוורדיה האינטלקטואלית, עניין שהוביל למחקר רב אודות הפנומנולוגיה הייחודית הטמונה בפטריות אלו, ואילו מריה סבינה הפכה למוקד עלייה לרגל של סקרנים מערביים צמאי ידע אודות סגולותיה של פטרייה מסתורית זו.  כיום מתבצע מחקר קליני רב אודות הפוטנציאל הטיפולי של הפסילוסיבין. נראה כי בשילוב מערך פסיכולוגי/נפשי, לפסילוסיבין השפעה חיובית אצל הסובלים מחרדות (הפרעת דחק פוסט טראומתית, OCD, חרדה מוכללת ועוד), דיכאון, אנורקסיה נירבוזה וכו'. מקורות Lowe, H., Toyang, N., Steele, B., Valentine, H., Grant, J., Ali, A., ... & Gordon, L. (2021). The therapeutic potential of psilocybin.  Molecules ,  26 (10), 2948. ‏ Nichols, D. E. (2020). Psilocybin: From ancient magic to modern medicine.  The Journal of antibiotics ,  73 (10), 679-686. ‏ Raison, C. L., Sanacora, G., Woolley, J., Heinzerling, K., Dunlop, B. W., Brown, R. T., ... & Griffiths, R. R. (2023). Single-dose psilocybin treatment for major depressive disorder: A randomized clinical trial.  Jama ,  330 (9), 843-853.‏