Search Results

תאוריה השייכת לענף מדעי המוח החישוביים (Computational Neuroscience), לפיה הפעילות המוחית הינה תוצר של מודלים שמטרתם שימור והגברת יכולת ההישרדות של הפרט. היא רואה את התוצר המנטאלי (קוגניטיבי, רגשי וחושי) כפועל יוצא של עקרון האנרגיה החופשית. המוח הינו איבר אקטיבי, "המעניק" עבור האורגניזם מודלים סטטיסטים אשר מסבירים בזמן אמת אך גם מנבאים את התנהגות הסביבה הפנימית והחיצונית. מודלים מדויקים משמרים את יכולת ההישרדות, ואילו מודלים שאינם מדויקים עוברים עדכון. פעילות אקטיבית זו מכפיפה את פרט תחת הקטגוריה של "מערכת המארגנת את עצמה" ("Self-Organising Systems") על ידי התנגדות "לאנטרופיה", הנטייה להתמוססות הגבולות המפרידים ביננו לבין הסביבה (לצורך שימור הנפרדות מהסביבה, על הגוף להתנגד לתהליכי "פירוק" על ידי פעולות אקטיביות כגון אכילה, שתייה, וויסות טמפרטורה וכו'. התנגדות זו לאנטרופיה מחייבת השקעת אנרגיה לטובת שמירת האיזון בין הסביבה החיצונית לזו הפנימית). למען שימור הנפרדות, או במילים אחרות, שימור החיים, המוח תפקידו לפקח על כלל המערכות החיוניות לשם מטרה זו. לשם כך הוא מייצר מודלי חיזוי, אמונות והשערות שתפקידם לספק וודאות אודות המציאות המשתנה בחוץ. בהינתן וודאות רבה ניתן לגזור התנהגות השומרת עלינו מגורמי סיכון ומקרבת אותנו לגורמי ביטחון. הדבר תקף גם עבור הסביבה הפיזית (למשל, מודל החוזה כיצד עצמים כגון גופים בעלי מסה דוגמת מכוניות או אוטובוסים מתנהגים במרחב) אך גם עבור הסביבה הרגשית (למשל, מודל חיזוי אודות האם ניתן להעניק אמון בסובייקט עת אנו חווים מצוקה רגשית). כאשר המודלים אינם משקפים נאמנה את הסיבה,  מתרחשת "טעות בניבוי" או במילים אחרות, גדלה מידת "האנרגיה החופשית". האנרגיה החופשית משולה אם כך למידת חוסר הסדר או חוסר וודאות במערכת, שכן, היא תולדה של חוסר התאמה בין הציפייה לבין המציאות בשטח. חוסר התאמה זה מעלה תגובות הפיזיולוגיות מתאימות (למשל חרדה) אשר מסמנות למערכות הגוף שיש לבחון מחדש את המודל. בחינה זו תסתיים או  בלמידה חדשה (עדכון ושינוי המודל עצמו), או על ידי הסקה אקטיבית (Active inference - חיפוש אחר מציאות שתתאים למודל או על ידי שינוי המציאות כך שתתאים למודל) ללא שינוי המודל עצמו. צריכת חומרים פסיכדליים קלאסיים מעלה את אקראיות הפעילות המוחית באזורי מוח בהן מקודדים אותם המודלים, ובכך מייצרת חוסר סדר ואקראיות רבה (בכך ניתן לראות את החוויה הפסיכדלית כתוצר של אנטרופיה מוחית). חוסר הסדר משמעותו עלייה במידת האנרגיה החופשית, התרחשות שמצריכה בחינה מחודשת של המודלים המחשבתיים. בתום החוויה הפסיכדלית, מודלים מסוימים יעוצבו מחדש על ידי הלמידה שהתרחשה בעת החוויה הפסיכדלית ובתהליך האינטגרציה הבא אחריה. יתכן גם שיגבר הצורך לארגן מחדש את המציאות על מנת שתתאים למודלים הקיימים. להרחבה אודות עדכון המודלים כתוצאה מעלייתה של האנרגיה החופשית ראו "מודל הרפיית האמונות תחת חומרים פסיכדליים – REBUS".   מקורות Cieri, F., Zhuang, X., Caldwell, J. Z., & Cordes, D. (2021). Brain entropy during aging through a free energy principle approach.  Frontiers in Human Neuroscience ,  15 , 647513. ‏ Carhart-Harris, R. L., & Friston, K. J. (2012). Free-energy and Freud: An update.  From the couch to the lab: Trends in psychodynamic neuroscience , 219-229. ‏ Cieri, F., Zhuang, X., Caldwell, J. Z., & Cordes, D. (2021). Brain entropy during aging through a free energy principle approach.  Frontiers in Human Neuroscience ,  15 , 647513.‏

תאוריה הלקוחה דווקא מעולם המתכות, הושאלה לתחום מדעי המחשב וכעט גם עבור הדינאמיקה שבין תאי מוח שונים לאחר נטילת חומרים פסיכדליים מהמשפחה הקלאסית. לפי התאוריה, הפעילות המוחית לאחר נטילת חומרים פסיכדליים משולה לחימום מתכת (ראו מושג "אנטרופיה מוחית") והתקררותה האיטית והמדורגת לפי דפוס חדש, יציב יותר ממצבה הקודם. הפעילות המוחית לאחר נטילת פסיכדליים משולה למתכת לוהטת, במסגרתה הקשר בין תאי המוח (ממש כמו חלקיקי המתכת המחוממת) גמיש יותר ודינאמי יותר. לפי התאוריה, מצב זה מאפשר לדפוסי מחשבה, שהיו בעבר נוקשים, להתרכך, ולהסתדר מחדש בהתאם ללמידה החדשה, לתובנות ולהשערות שהועלו למודעות במהלך החוויה הפסיכדלית, ממש כפי שמתקררת מתחת לאחר שהוצאה ממקור החימום. התאוריה מספקת הסבר משלים לתאוריית  "הרפיית האמונות תחת השפעת החומרים הפסיכדליים" מאת רובין קרהארט הריס.  מקורות Girn, M., Mills, C., Roseman, L., Carhart-Harris, R. L., & Christoff, K. (2020). Updating the dynamic framework of thought: Creativity and psychedelics.  Neuroimage ,  213 , 116726.‏

בבסיס התאוריה ההנחה כי המוח הינו כמכשיר המצמצם במכוון את היכולת התפיסה של תודעה עשירה בפרטים. לפיה, על מנת לתפקד ביעילות ולשרוד בעולמנו, על המוח לצמצם את יכולת העיבוד שלנו, ובכך לצמצם את מידת ההצפה מהגירויים השונים. כנגזרת מתאוריה זו, המוח איננו "יצרן" של תודעה, אלה "וסת" מצמצם, אשר גובש ועוצב בתהליך אבולוציוני על מנת שיאפשר לנו לברור רק את המידע הנחוץ לנו ביותר לצורך הישרדותנו הפיזית. לפי האקסלי, התודעה היומיומית היא למשעה שארית קטנה ומצומצמת מתודעה מוכללת, הניתנת להרחבה על ידי שימוש בחומרים פסיכדליים. את התאוריה גיבש אלדוס האקסלי בהשראתו של הפילוסוף האנגלי צ'רלי דאנבר ברוד (Charlie Dunbar Broad), במסגרת התנסותו בארבע עשיריות גרם של מסקלין ובהשגחתו הצמודה של הפסיכיאטר האמפרי אוסמונד. אלה הובילו בדיעבד ליצירת אחד הכתבים המכוננים של התנועה הפסיכדלית, "דלתות התודעה", שם העלה האקסלי את התאוריה בפעם הראשונה. האקסלי האמין שבכוחם של החומרים פסיכדליים "לשחרר את השסתום", ובכך לאפשר "זרימה" של תודעה רחבה יותר. מתאפשרת לנו הגישה ל-"תודעה הגדולה" ("Mind at Large"), מושג דרכו מבטא האקסלי את מהותה של החוויה הפסיכדלית. מעניין לציין כי אף על פי שרעיונותיו של האקסלי מגיחים מהשדה האינטלקטואלי-ספרותי, מתקיים היום שיח אקדמי נוירופיזיולוגי ער אודות האפשרות שיש ממש בתאוריה זו. ראו ערך "REBUS Model" מאת רוברט קהרארט הריס או "שער התלמוס", לפיהןתהליכים מוחיים, המתקיימים באזורי מח "מתקדמים" מבחינה אבולוציונית, "יוצאים מסנכרון" בעת השפעת חומרים פסיכדליים (ראו ערך "אנטרופיה מוחית"), ומאפשרים בכך את פעולתם של אזורי מח "בראשיתיים" יותר. כאשר מתרחשים תהליכים אלו, האדם המתנסה בחומרים מדווח אודות אותו סל חוויות אותם אנו מכנים "החוויה הפסיכדלית".  מקורות Poller, J. (2019). Aldous Huxley (1894–1963). In  Aldous Huxley and Alternative Spirituality  (pp. 13-40). Brill. ‏ Conner, F. W. (1973). " Attention"!: Aldous Huxley's Epistemological Route to Salvation.  The Sewanee Review ,  81 (2), 282-308. ‏ Rankaduwa, S., & Owen, A. M. (2023). Psychedelics, entropic brain theory, and the taxonomy of conscious states: a summary of debates and perspectives.  Neuroscience of Consciousness ,  2023 (1), niad001.‏

תאוריה אודות פעילות המח לפיה האחרון מייצר ומעדכן באופן תמידי ורציף "מודל מנטלי" של הסביבה. אותו "מודל מנטלי" הוא האחראי ליצירה ועדכון אמונות, ציפיות והנחות אשר התגבשו לדפוסים מחשבתיים ורגשיים אותם אנו מפנימים עם השנים. מערכת האמונות, ציפיות והנחות אודות העולם מקודדת בהיררכיה של אזורי מח שונים. באזורים הנמוכים בהיררכיה נמצא את מערכת החושים שלנו אשר לוקחים קלט חיצוני גולמי מהעולם החיצוני (למשל, קלט וויזואלי) ומעבדת אותו. באזורי ההיררכיה הגבוהים ניתן למצוא מערכות מוחיות כגון "מערכת ברירת המחדל" (Default Mode   Network)  בה מקודדים אמונות אבסטרקטיות גבוהות כדוגמת תפיסת העצמי (התבוננות פנימית אודות אישיותנו, ערכים, יכולות, רגשות, דילמות מוסריות ועוד), תפיסת האחר (כוונותיו, תשוקותיו, טיב אופיו), היזכרות בעבר ומחשבה על העתיד, ותהליכי דמיון ויצירתיות. לפי המודל, לאזורים מוחיים גבוהים בהיררכיה, בה מקודדות אמונות מסדר גבוהה, השפעה על אזורים נמוכים יותר. כך שאמונות אבסטרקטיות משמשות כסוג של פילטר דרכו אנו חווים את תפיסת המציאות בה אנו חיים. כך למשל לאדם עם חרדה חברתית, תפיסת האחר כמקור סכנה מעצבת את החוויה הרגשית (המקודדת באזורי מוח נמוכים יותר מבחינה היררכית) בעת הכניסה לאולם מלא אנשים. ראו ערך "REBUS model" לפיו לחומרים משני התודעה היכולת להחליש את מידת השפעתו של מערך האמונות מסדר גבוהה, לשחרר מידע שמקורו בסדר נמוך, ובכך ליצור שינוי פסיכולוגי על ידי עדכון "המודל המנטלי" שלנו. מקורות Pink-Hashkes, S., van Rooij, I., & Kwisthout, J. (2017). Perception is in the details: A predictive coding account of the psychedelic phenomenon. In  Proceedings of the Annual Meeting of the Cognitive Science Society  (Vol. 39). ‏ Carhart-Harris, R. L., & Friston, K. J. (2019). REBUS and the anarchic brain: toward a unified model of the brain action of psychedelics.  Pharmacological reviews ,  71 (3), 316-344. ‏ Stoliker, D., Egan, G. F., Friston, K. J., & Razi, A. (2022). Neural mechanisms and psychology of psychedelic ego dissolution.  Pharmacological Reviews ,  74 (4), 876-917.‏

השערה מאת חוקר המח רובין קארהרט-האריס, לפיה חומרים פסיכדליים קלאסיים גורמים לפעולה אלקטרוכימית המוגדרת ככאוטית, רנדומלית, שאינה ניתנת לחיזוי מדויק באזורי מח גבוהים (אסוציאטיביים) שם מקודדים אמונות אבסטרקטיות כדוגמת תפיסת העצמי, תפיסת האחר, היזכרות בעבר ומחשבה על העתיד, תהליכי דמיון ויצירתיות (ראו ערך מודל חיזוי היררכי). המושג "אנטרופיה" ממחיש את מידת הרנדומליות במערכת    מסוימת. ככל שהאנטרופיה גבוהה יותר, כך הרנדומליות רבה יותר ולהיפך. בהקשר המוחי, ככל שהאנטרופיה נמוכה יותר, המח פועל באופן מאורגן יותר, רציונלי יותר, מעוגן ביחסי סיבה ותוצאה ברורים, ריאליסטי ואנליטי יותר. מצב זה מכונה "מצב עיבוד משני". ככל שהאנטרופיה גבוהה יותר, מתקבלת תודעה מסוג אחר, כזו שאינה "לוגית" או "רציונלית". פרדוקסאלית בהווייתה, מושפעת מתנודתיות של רגשות עזים, הזייתית, ואסוציאטיבית ("הכל מחובר להכל"). מצב זה מכונה "מצב עיבוד ראשוני", והוא המאפיין חוויות שונות כגון החוויה הפסיכדלית, חווית החלימה, הטראנס וכו'.  מבחינה הישרדותית, חשוב שהמערכת הנוירוביולוגית תכפה סדר מסוים על התודעה ותצמצם את מידת האנטרופיה, שכן, בעדר כפייה זו, נחייה בעולם שכולו כאוטי ויכולתנו ולנתב את הדרך להשגת צרכנו הבסיסיים תיפגע משמעותית. על כן, במצב תודעתי רגיל, המערכת הנוירוביולוגית מפעילה "בלמים" על מצבי "עיבוד ראשוניים", ומתעדפת "מצבי עיבוד משניים". על ידי הגדלת מידת האנטרופיה המוחית, החומרים הפסיכדליים מנתבים את הפעילות המוחית אל עבר מצב "עיבוד ראשוני". בהקשר הנוירוביולוגי, "העיבוד הראשוני" מזוהה עם פעילותם של האונות הטמפורליות התיכונות (Medial Temporal Lobes), ולשני מבנים מוחיים להם תפקיד מרכזי בתהליכי זיכרון וחשיבה אסוציאטיבית הם ההיפוקמפוס – והפרה-היפוקמפוס (חלקים אלו קשורים גם לפעילות האסוציאטיבית, היצירתית והחלימתית אשר אנו מוצאים את עצמנו לעיתים במהלך היומיום). כאשר אנו במצב תודעתי משני, מתקיימת העכבה מסוימת של אותם תהליכים (שכן הם עלולים להזיק ליכולת ההישרדות שלנו). כאשר חומרים פסיכדליים מגבירים את האנטרופי המוחית, אותה עכבה נחלשת, ותהליכי עיבוד ראשוניים פורצים למודעות. ראו ערך REBUS Model  להרחבה בנושא.  מקורות Carhart-Harris, R. L. (2018). The entropic brain-revisited.  Neuropharmacology ,  142 , 167-178.‏ Herzog, R., Mediano, P. A., Rosas, F. E., Lodder, P., Carhart-Harris, R., Perl, Y. S., ... & Cofre, R. (2023). A whole-brain model of the neural entropy increase elicited by psychedelic drugs.  Scientific reports ,  13 (1), 6244. ‏ Papo, D. (2016). Commentary: The entropic brain: a theory of conscious states informed by neuroimaging research with psychedelic drugs.  Frontiers in human neuroscience ,  10 , 423.‏

אחד המודלים המרכזיים ביותר להבנת הקשר שבין חומרים פסיכדליים ושינוי פסיכולוגי אותו פיתח החוקר רובין קרהרט הריס (Robin Carhart Harris). לפי המודל, המח הינו מערכת שתפקידה לחזות את העתיד להתרחש למען הגברת יכולת ההישרדות של האורגניזם (ראו ערך מודל חיזוי היררכי). המערכת בנויה משכבות היררכיות של אזורי מח בו מקודדים ציפיות ואמונות שהתגבשו מאסופה של מקרים ותגובות אליהם נחשפנו במהלך החיים. להמחשה, ניקח למשל חוקים פיזיקליים כלליים. ככל שניחשף יותר פעמים למקרה בו חפץ דומם נזרק ממפרסת, כך תגבר הציפייה שהחפץ ייפול ארצה גם בעתיד. ככל שניחשף פעמים רבות יותר לאותו תרחיש, כך תתגבש אצלנו האמונה והציפייה שכך יקרה. ככל שאנו מתבגרים, מערכת האמונות והציפיות מקשיחה והופכת לאוטומטית יותר. הדבר מאפשר שנשקיע פחות משאבים קוגניטיביים הנדרשים לחיזוי, ולהפנייתם לצרכים אחרים. דוגמא נוספת היא בהקשר הפסיכולוגי נפשי. ככל שניחשף למקרים בהם למשל התייחסו אלינו למשל, בזלזול, כך תגבר הציפייה שכך יתייחסו אלינו בעתיד, ותתגבש אמונה שהסביבה היא מקור גם לסבל. לפי המודל, בכוחם של חומרים פסיכדליים להחליש את מערכת החיזוי, כך שנטיל יותר ספק בציפיות שלנו ובאמונות שלנו. נוקשותם של אמונות וציפיות שמקורם באזורי מח גבוהים (האחראים לחשיבה מורכבת, אנליטית ורציונלית) נחלשים, דבר המאפשר למידע מאזורי מח נמוכים יותר (אזורי מערכת החישה, הרגש והזיכרון) לחדור למודעות, ובכך להשפיע על תפיסת העולם. אנו מגבירים בכך את הגמישות הקוגניטיבית שלנו, ומאפשרים ללמידה חדשה להישקל. בהינתן תהליך טיפולי נפשי לצד הצריכה של חומרים פסיכדליים, תגבר הנטייה לקבלתן של תפיסות חיוביות ובריאות יותר אודות עצמנו ומערכת היחסים שלנו עם סביבתנו. מבחינה נוירוביולוגית, החלשת "אמונות העל" אכן מתבססות על פעולה א-סינכרונית (אנטרופית) באזורים מסוימים בקליפת המוח. בין אזורי מוח אלו חשוב לציין שני אזורים ספציפיים: ה-Posterior Cingulate Cortex (או בעברית, "פיתול החגורה האחורי")  וה- PFC (קליפת המוח הקדם מצחית). כתוצאה מכך, אנו רואים התעוררות של אזור מוחי נוסף הנקרא האונה הרקתית-האמצעית (או באנגלית, Medial Temporal Lobe), ובמיוחד של שני רכיבים עיקריים העונים לשם "היפוקמפוס" וה"פרה-היפוקמפוס". אזורים אלו, המשמעותיים ביותר בתהליכי זיכרון, פועלים ביתר שאת תחת השפעת חומרים פסיכדלים, ולמעשה, לפי התאוריה, אחראים להצפתו של חומר מנטלי שבעבר היה מרוסן על ידי פעילותם המסונכרן של אותם אזורים גבוהים בקליפת המוח. תחת חומרים פסיכדלים, נוצר למעשה מעגל עוררות בין האזורים המוזכרים, מעגל הנתמך על ידי פעילותו של המוליך העצבי "גלוטמט". מעגל זה נקרא בשפה המקצועית "הלולאה ההיפוקמפית-קורטיקלית" ( Hippocampal-Cortical processing loop ). מקורות Carhart-Harris, R. L., & Friston, K. J. (2019). REBUS and the anarchic brain: toward a unified model of the brain action of psychedelics.  Pharmacological reviews ,  71 (3), 316-344. ‏ Carhart-Harris, R. L. (2018). The entropic brain-revisited.  Neuropharmacology ,  142 , 167-178.‏

שמאנית, משוררת ו"אשת חוכמה" ( Mazatec  Sabia) מסיירה מזאטקה ממחוז אוחאקה אשר בדרום מקסיקו. ידועה בעיקר בזכות טקסי הריפוי אשר הנהיגה בפטריות פסילוסיבין. טקסים פולחניים אלו בחומרים אנתאוגניים תרמו לעניין "מערבי" רב, דבר אשר הוביל לסוג של "עלייה לרגל" המונית בקרב סקרנים מארה"ב ורחבי אירופה. מריה הייתה נצר לשושלת שמאנים מפורסמת, אשר לפי אמונתם, תקשרו עם אלוהים על ידי השימוש באותן פטריות. המפגש של מריה סבינה עם העולם המערבי החל בהכרות עם  גורדון ואסון (בנקאי ואתנומיקולוג חובב). לאחר שהשתתף באחד מטקסיה, החזיר ואסון את נבגי הפטריות בחזרה לפריז, שם ערך אודותם מחקר מקיף. הרכבה הכימי של הפטרייה נלמד לפרטים, דבר שהוביל למיצוי ובידוד החומר הפעיל, הוא הפסילוסיבין, על ידי הכימאי השוויצרי אלברט הופמן ב-1958. סיבות השתתפותו של ואסון בטקסים נתון לביקורת רבה, שכן יש המאמינים כי שיקר למריה סאבינה אודות הסיבות בגינם הוא זקוק לעזרתה (לפי מקורות שונים, ואסון סיפר לה כי בנו נעדר, וכי הוא חושש לבריאותו ולמקום הימצאו). מנקודת מבט ילידית מקומית, המפגש עם ואסון היווה ניצול ציני, קולוניאלי במהותו, של מערכת היחסים עם תרבות שאינה מערבית. לאחר שפרטים אישיים אודותיה נחשפו על ידי ואסון ללא הסכמתה, החלו צעירים מארצות הברית, מדענים ואנשי רוח כאחד, לחפש את מריה סבינה ואת פטריות ה"קסם" במהלך שנות ה-60. קיימות שמועות כי ידוענים רבים, כולל בוב דילן, ג'ון לנון וקית' ריצ'רדס, ביקרו את מריה סבינה לאחר ששמעו כי ברשותה המפתחות לאותה חוויה מסתורית עליה דיווח ואסון. סבינה אף צוטטה באומרה ש"לפני ואסון, איש לא נטל את הילדים (כוונתה לפטריות) בשביל למצוא את אלוהים, אלא רק כאשר היו זקוקים לריפוי". שורשיו של השימוש האנתאוגני בפטריות כפי שבוצע על ידי מריה סבינה מתוארך לתקופה שלפני גילוי אמריקה על ידי אמריקו וויספוצ'י וכריסטופר קולומבוס. לאחר המפגש עם ואסון, טקסים אלו חדרו למערכת הידע המערבי, זאת לאחר שנשמרו במכוון בסוד בתוך תרבות המאזאטק במשך מאות שנים. תשומת הלב הלא רצויה שינתה לחלוטין את הדינמיקה החברתית בקהילת זו ואיימה על עתיד טקסיה המסורתיים. הקהילה האשימה את סבינה ולכך היו תוצאות קשות ועצובות ביותר. מריה סבינה נודתה, ביתה נשרף ובנה נרצח. היא מתה כתוצאה ממחלה קשה בעוני רב. בדיעבד, מריה סבינה זוכה לאהדה וכבוד רב, אך שמה גם מנוצל למטרות מסחריות.  מקורות Krippner, S., & Winkelman, M. (1983). Maria Sabina: wise lady of the mushrooms.  Journal of psychoactive drugs ,  15 (3), 225-228. ‏ Munn, H. (2003). The uniqueness of María Sabina.  María Sabina: Selections ,  140 , 163.‏

פסיכיאטר אנגלי אשר מירב פועלו התרחש בארה"ב ובקנדה. ידוע במיוחד כממציא המונח "פסיכדלי", כסמכות הרפואית אשר השגיחה על אלדוס האקסלי עת נטל מסקלין ("ניסוי אישי" אשר הסתכם בכתיבת הספר "דלתות התודעה – גן דן וגיהינום") וממחקריו בפוטנציאל הטיפולי של חומרים משני תודעה. בזמן שחקר את השפעת החומרים הפסיכדליים בבית החולים סנט ג'ורג' באנגליה,  הבחין שהן מייצרות השפעות הדומות לתסמיני הסכיזופרניה, ומכך השתכנע שהמחלה נגרמת מחוסר איזון כימי במוח. לאור חוסר התלהבות מרעיון זה אצל עמיתיו האנגלים, עזב אוסמונד לקנדה, שם רעיונותיו זכו לאהדה רבה (רעיון זה כי חומרים פסיכדלים "מחקים" את הדפוס הסכיזופרני זכה מאוחר יותר לשם "מחקי פסיכוזה" - Psychotomimetic). אוסמונד רכש שם מכובד עד כדי כך שבשנת 1955 פנה אליו כריסטופר מייו, פוליטיקאי ממפלגת הלייבור הבריטית, על מנת שזה ידריך אותו בעת נטילת מסקלין ("טריפ" זה צולם ופורסם על ידי רשת ה-BBC). אוסמונד ידוע במיוחד בניסיונו לטפל בסובלים מאלכוהוליסטים באמצעות LSD, טיפול אשר טען כי השיג שיעור הצלחה של 50%.  אוסמונד הבחין שחלק מהסובלים מהתמכרות זו הצליחו להיגמל רק לאחר אפיזודה של "דליריום טרמנס" (התפרצות מהירה של בלבול הנגרמת בדרך כלל על ידי תהליך הגמילה), וניסה לשחזר מצב זה בחולים על ידי מתן מינונים גבוהים של LSD. לימים נודע סוג התערבות זו כ"מודל הטיפול הפסיכדלי", אשר עמד בניגוד ל"מודל הפסיכוליטי" אשר דגל במתן מינונים נמוכים של החומר הפעיל על מנת לסייע בשחרור חומרים מנטאליים מהתת-מודע בהתאם למודל הפסיכודינמי-פסיכואנליטי (אחד ממטופליו של אוסמונד בתקופה זו היה, בוב סמית, מייסד "אלכוהוליסטים אנונימיים"). מקורות Bisbee, C. C., Bisbee, P., Dyck, E., & Patrick, S. S. J. S. S. (Eds.). (2018).  Psychedelic Prophets: The Letters of Aldous Huxley and Humphry Osmond  (Vol. 48). McGill-Queen's Press-MQUP. ‏ Aaronson, B. S., & Osmond, H. (Eds.). (1970).  Psychedelics: the uses and implications of hallucinogenic drugs . Garden City, New York: Doubleday.‏

פסיכולוג גרמני-אמריקאי, סופר וחוקר, אשר לקח חלק מרכזי במחקר הפסיכדלי אשר התנהל באוניברסיטת הרווארד בתחילת שנות ה-60. מטצנר שיתף פעולה עם טימותי לירי, ריצ'רד אלפרט (לימים נקרא ראם דאס) וחוקרים ואקדמאיים רבים אשר עצבו את השיח המחקרי המוביל בתקופה זו. בהקשר זה, מטצנר ידוע כאחד משלושת הכותבים של "החוויה הפסיכדלית", אחד המדריכים הראשונים בעולם לניווט החוויה הפסיכדלית, המבוסס על "ספר החיים והמתים הטיבטי". מטצנר היה גם משורר וזמר-יוצר והפיק שני אלבומים ("Spirit Soundings", עם מוזיקה מאת קיט ווקר) ו-"Bardo Blues"). ספריו כוללים בין היתר שני אוספים ערוכים על המדע והפנומנולוגיה של איוואסקה, פטריות פסילוסיבין, ואוסף של דיווחים על חוויות MDMA. בנוסף, כתב את ההקדמה ל"דרך שער הלב: חשבונות של התנסויות עם MDMA וחומרים אמפתוגניים אחרים". מעבר להתמחות בחומרים פסיכדלים, מטצנר חקר היבטים תודעתיים נוספים כפי שבאים לידי ביטוי ביוגה, מדיטציה ושמאניזם במשך למעלה מ-50 שנות פעילותו. לקראת סוף חייו המקצועיים, שימש מטצנר כפסיכותרפיסט, ופרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה במכון קליפורניה ללימודים אינטגרליים בסן פרנסיסקו, שם היה בעבר הדיקן האקדמי וסגן הנשיא האקדמי. מקורות Metzner, R. (1998). Hallucinogenic drugs and plants in psychotherapy and shamanism.  Journal of psychoactive drugs ,  30 (4), 333-341. ‏ Metzner, R. (1999).  Green psychology: Transforming our relationship to the earth . Simon and Schuster. ‏ Metzner, R. (1989). States of consciousness and transpersonal psychology. In  Existential-phenomenological perspectives in psychology: Exploring the breadth of human experience  (pp. 329-338). Boston, MA: Springer US.‏

אנתרופולוגית ופעילה במערך השימור של צמחיים בעלי רכיבים פסיכדליים, בעיקר עבור קקטוס הפיוטה. עבודתה מוכוונת שימור של מסורות תרבותיות אשר השתמשו זה מאות בשנים בחומריים פסיכדליים טבעיים, בעיקר באזורי צפון אמריקה. מחקרה מעמיק בעיקר בנקודת המבט לפיה לאותם צמחים תפקיד דתי מקודש, אותם הם ממלאים בסביבתם האקולוגית. לדוון קול בולט במאבק בני השבטים לאחריות אודות מאמצי השימור של אותם צמחים. https://chacruna.net/author/dawn-davis/

קלינאית, מדענית, יזמית וקול בולט להגברת הנגישות של מטופלים לסיוע הנתמך חומרים פסיכדליים. החוויות האישיות של ד"ר מליבסקאיה עם מגבלות הטיפול המסורתי הובילו אותה לייסד את Compass Pathways לצד בעלה, ג'ורג' גולדסמית', בשנת 2016. החברה הפכה למובילה בתחום פיתוח תרופות פסיכדליות, עם התמקדות נוכחית בחקירת טיפול מבוסס פסילוסיבין עבור המתמודדים עם דיכאון עמיד לטיפול, PTSD ואנורקסיה. עבודתה של ד"ר מליבסקאיה ב-Compass Pathways    מייצגת צעד משמעותי בשילוב טיפולים פסיכדליים כחלק אינטגרלי במערכות בריאות הנפש. חברת    Compass   Pathway  בולטת במיוחד שכן היא החברה "הפסיכדלית" הראשונה שנסחרה בבורסה בארה"ב.

אמנדה פילדינג נחשבת לאחת הדמויות הבולטות והמובילות בתנועה הפסיכדלית, וככוח מניע למחקר אודות השימוש הטיפולי בחומרים מרחיבי תודעה. תרומתה לתנועה באה לידי ביטוי גם בעבודת הסברה משמעותית סביב רפורמות בין לאומיות הנוגעות למדיניות השימוש בחומרים אלו. כחלק בלתי נפרד מעבודת הסברתה, הקימה פילדינג ב-1996 (בשיתוף בנה, קוסמו פילדינג) את קרן בקלי (Beckly foundation) הפועלת לגשר על הפער בין מחקר מדעי לרפורמה במדיניות הסמים. מאמצי ההסברה והמחקר שלה היו חלק בלתי נפרד בסלילת הדרך להפיכתן של תרופות פסיכדליות לתרופות מאושרות על פי חוק. קרן בקלי מתמחה בעיקר במחקר אודות חומרים פסיכדליים קלסיים, אך כוללת גם מחקר בחומרים שהקהילה המדעית עדיין מהססת לחקור דוגמת 5-meo-DMT , אייבוגן (Ibogain) וחומרים נוספים. https://www.beckleyfoundation.org/