Mad Honey

דבש המיוצר בעיקר מאבקני פרחים השייכים למשפחת הרוֹדוֹדֶנְדְרוֹנים (Rhododendron) ולו מאפיינים הזייתיים המצויינים בספרות המחקרית כ-דליריום (מצב של בלבול חריף, התדרדרות קוגניטיבית ושינויים תנודתיים במצב ההכרה), ורטיגו ושינויים תפיסתיים וויזואליים. הדבש מיוצר בעיקר בטורקיה ונפאל, שם הוא משמש כתרופה מסורתית, אך גם כחומר פסיכדלי למטרות התנסותיות שונות. ה- Mad Honey כהה ואדום יותר מדבש רגיל, ובעל טעם הנחשב למעט מר.

התופעות ההזייתיות של הדבש מקורם ב"רעלנים עצביים" המכונים גריאנוטוקסינים (Grayanotoxins). חומרים אלו משפיעים על התקשורת שבין תאי מערכת העצבים המרכזית, בעיקר על ידי פתיחת תעלות נתרן. לכן, תופעות לוואי הקשורות למינונים גבוהים עלולות לכלול הפרעות קרדיולוגיות, סחרחורות וקושיים נשימתיים. מצב זה מכונה "הרעלת גריאנוטוקסין", "שכרון דבש" או "הרעלת רודודנדרון", ותסמיניהם עשויים להימשך בין שעות לימים.

נראה כי צריכת הדבש מסוכנת פחות מהדרך להשיגו. במרכז נפאל ובצפון הודו, הדבש נאסף על ידי גלישה מצוקים על מנת להגיע אל הכוורות הממוקמות על דופן המצוק. תחילה, ציידי הדבש משתמשים בסולמות חבלים ושלבי עץ על מנת לגשת למרכז הכוורת. לאחר מכן הם מציתים אש על פלטפורמות שמוגלשות גם הן, זאת על מנת לייצר עשן המקשה על הדבורים מלעקוץ את המלקטים. התושבים המקומיים אוספים את הדבש פעמיים בשנה, פעם אחת בסוף האביב ופעם אחת בסוף הסתיו.

תיאורים היסטוריים של ה-Mad Honey נפוצים זה אלפיים שנה. דיווחים מוקדמים של היסטוריונים יווניים ציינו את תכונותיו של הדבש ומקורותיו, וכוללים אזכורים מאת קסנופון, אריסטו, ופליניוס הזקן אודות מחלה המתרחשת כתוצאה מאכילת "הדבש המשגע". בנוסף, נראה כי השלטונות הרומאים והיוונים האמינו שבכוחו של ה-Mad Honey לרפא "אי שפיות", כפי שעולה מדברי אריסטו כי "לדבש ריח כבד, ואומרים שגברים בריאים משתגעים, אבל חולי אפילפסיה נרפאים ממנו מיד".

Silici, S., & Atayoglu, A. T. (2015). Mad honey intoxication: A systematic review on the 1199 cases. Food and chemical toxicology, 86, 282-290.‏

Koca, I., & Koca, A. F. (2007). Poisoning by mad honey: a brief review. Food and Chemical Toxicology, 45(8), 1315-1318.‏