על האינטגרציה: חלק שלישי

בחלקו השלישי של המאמר, נעסוק בהתמקדות הניתנת לוויסות הרגשי ונעסוק בסוגי האינטגרציות השונים. לבסוף, נשאל את אחת השאלות הנמצאות בלב העיסוק המקצועי בטיפולים הניתנים בתמיכת החומרים הפסיכדליים היא שאלת ההתנסות האישית של המטפלים. 

ויסות רגשי

הצורך במתן כלים לוויסות רגשי ניתן לרוב למשתתפים כחלק מהליך ההכנה, בעיקר עבור השימוש העתידי עת נוטלים הנבדקים את החומר הפעיל. יחד עם זאת, כלים להרגעה וקרקוע הכרחיים גם בשלב האינטגרציה (לדוגמא, כאשר המשתתפים נזכרים באינטנסיביות של החוויה הפסיכדלית במהלכה או כאשר מופיעים סימפטומים מעוררים בימים שלאחר החוויה הפסיכדלית). דיבור מהיר, חוסר שקט ועצבנות הן אינדיקציות חשובות לצורך להרגעת המערכת הסימפתטית, במיוחד לפני שמעבדים חומרים מנטאליים או רגשיים מאתגרים איתם נפגשו המשתתפים בעת נטילת החומר הפעיל.

גם ללא הצפתם של סימפטומים שליליים, וויסות המערכת האוטונומית הכרחית להבאת המשתתפים למצב עוררות אופטימלי, מצב התומך עיבוד מיטבי של החוויה הפסיכדלית, או המאפשר את המשך קיומו של סדר יום תקין גם כאשר החוויה הפסיכדלית עצמה עוד טרייה.

קיימות טכניקות רבות לקרקוע וויסות רגשי. מדובר בהזדמנות לחקור במשותף איזו טכניקה מתאימה במיוחד עבור משתתף ספציפי. ייתכן כמובן שברשות המשתתפים כבר אסטרטגיה קיימת, ורק נותר לסייע בהוצאתה לפועל. ייתכן בנוסף כי קיימות אסטרטגיות המקובלות על ידי המטפלים, אך נתפסות במידה מסוימת של שליליות על ידי המשתתפים (לדוגמא, יש הרואים במדיטציות מסוג "מיינדפולנס" אסטרטגיה זרה ומאיימת, זאת בעוד הן זוכות לפופולאריות רבה בקרב מטפלים מאסכולות שונות).

ניסיון מלמד כי פוטנציאל רב טמון דווקא בטכניקות הפשוטות, הקלות לביצוע והאינטואיטיביות ביותר. לדוגמא, תרגול פשוט הכולל הארכת השאיפה והנשיפה לכדי שש שניות כל אחת, נתפסת כ"רגילה" ו"פשוטה", אך לה השפעה רבה על עצב הוואגוס, עצב שבכוחו לווסת את המערכת ההרגעה (הפרה-סימפטית) על ידי ביצוע נשימה איטית ומעגלית (למידע נוסף חפשו "נשימה קוהרנטית"). דוגמאות נוספות כוללות הפניית תשומת לב לתחושות האיברים השונים, התבוננות ותיאור הסביבה הקרובה, סריקות גוף, מתיחות, הליכה מודעת ומגע ישיר עם הטבע (כלומר עבודה עם צמחים בהקשר הטיפולי או הליכה יחפה על הדשא/אדמה). לפופולאריות רבה זוכות גם טכניקות של דמיון מודרך, במיוחד אלו המעוררות דימוי של "מקום בטוח" ועידוד המשתתפים לחקור את תחושות גופם עת נמצאים במרחב דמיוני זה.

פעילויות שמטרתן ביטוי עצמי כגון כתיבה, שירה, ציור או ריקוד, מומלצות גם כן. בנוסף, ובמידת הצורך, המשתתפים צריכים לקבל מידע אודות טיפול עצמי כללי (Self-care) והמלצות מקדמות בריאות לגבי שינה, תזונה, ניהול מתחים, מזעור זמן מסך וכו'.

התמקדות באפיק התערבות ספציפי

חלוקת האינטגרציה לשני שלבים נובעת מההבנה כי מרבית המשתתפים מקבלים מענה שלם על ידי התמקדות בשלב הראשון. יחד עם זאת, אחרים יצטרכו תמיכה והכוונה משמעותיים יותר הניתנים לרוב על ידי התעמקות בטיפול נפשי ממוקד תאוריה ויישום ספציפי. רוב המשתתפים הזקוקים להארכת ההתערבות מתמודדים עם מנעד רחב יותר של סימפטומים מאתגריים הקשורים לחוויה הפסיכדלית עצמה (סימפטומים אשר לא נפתרו במהלך השלב ההתחלתי) או כאשר החוויה הפסיכדלית העלתה נושאים חדשים בעלי תוכן אוטוביוגרפי או בין אישי המצריכים התערבות "כירורגית", אשר נפרסת על פני מנעד רחב ובהקשר ישיר לאוריינטציה התאורטית של המטפלים.

חשוב לציין כי למרות שמודלים ספציפיים של אינטגרציה מאוחרת ניתן לדלות מהגל הראשון של המחקר המערבי בחומרים פסיכדליים (החל משנות ה-50), מודלים מקיפים וכוללים הם תופעה יחסית חדשה, בעלי תימוכין מחקרי אשר החל רק בשנת 2017. האחרונים נעים על ספקטרום רחב אך ניזונים מעולמות טיפול "קונבנציונליים", שכן, רוב הקשיים איתם אנשים מתמודדים בעזרת הטיפול הנתמך בחומרים פסיכדליים הם אותם קשיים איתם אנו מתמודדים כחלק מההוויה האנושית המודרנית. יחד עם זאת, המסלול דרכו הגיעו אותם משתתפים למגע עם אותם קשיים חוצה מעבר לתחומי תודעה "יומיומית", ולכן דורשים רפרטואר טיפולי בעל צביון עשיר. בין האינטגרציות המבוססות על פסיכותרפיה לה תמיכה מחקרית אמפירית נציין בקצרה את הבולטות שבהן:

אינטגרציה מבוססת טיפול קוגניטיבי התנהגותי (Psychedelics assisted CBT)

השיטה הקוגניטיבית התנהגותית, אשר נוסחה תחילה על ידי הפסיכיאטר אהרון בק (Aaron Beck), הסיטה את תשומת הלב היישומית מעיסוק במוטיבים אשר נחשבו לאבני בסיס של הפסיכותרפיה הפסיכודינמית והפסיכואנליטית דוגמת קונפליקטים מיניים מוקדמים, הגנות ודחפים והדינאמיקה המכאנית של הנפש. בק החליפן באבני בסיס אחרות, קלות יותר לבחינה אמפירית (אם כי עדיין בגדר אתגר משמעותי) הכוללות את תוכן מחשבותינו, הערכותינו ואמונות הבסיס שלנו, ביחד עם סל הרגשות וההתנהגויות הנגזרות מהן.

יסודות האינטגרציה הקוגניטיבית התנהגותית נעים בטבעיות עם רפרטואר החוויה הפסיכדלית, זאת בהתאם לכמה מודלים מרכזיים המבוססים על התפיסה כי המוח משמש כפילטר המעבד חומרים מנטאליים לפי משקל חשיבותם ההישרדותי. בכך אנו מתכוונים לסינון של אמונות ותפיסות בהתאם לתאוריית "הרפיית האמונות תחת חומרים פסיכדליים", וסינון של מידע חושי לפי תאוריית "שער התלמוס".

השינוי הנוירופיזיולוגי המתרחש בעת החוויה הפסיכדלית מתורגם להחלשת נוקשות הסינון, ולפוטנציאל הצפה של חומר מנטאלי חדש שבכוחו לעדכן את המודלים הקוגניטיביים התנהגותיים הקיימים. כך מתאפשרת הטלת ספק בהליכי המחשבה וההתנהגות אשר אינם משרתים נאמנה את המטופל התורמים לאתגרים הנפשיים איתם מתמודד.

אינטגרציה מסוג זה כוללת מיפוי של התבנית הקוגניטיבית, הרגשית וההתנהגותית של הנבדק, זאת תוך התעמקות בגמישותם החדשה של מחשבות אוטומטיות שליליות, הערכות שאינן מדויקות ואמונות ליבה מוטות. תיווצר ההזדמנות לעסוק בקשת הרגשות החדשה שכעת אפשרית לאור הגמשתם של מאפייני החשיבה, ושקילה מחדש של תבניות התנהגות הנשענות על אותם שינויים רגשיים וחשיבתיים.

אינטגרציה מבוססת תרפיית "קבלה והתחייבות" -  Acceptance and commitment therapy (ACT)

תרפיית "קבלה והתחייבות", או בקיצור ACT, הינה התערבות טיפולית הנגזרת מהטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, ונכללת תחת מטריית התערבויות העונה לשם ה"גל השלישי" (Third Wave CBT). טיפולים המשויכים לגל השלישי מדגישים התערבויות קוגניטיביות התנהגותיות מגוונות יותר דוגמת טיפולים המבוססים על מיינדפולנס, בחינת "מטה-קוגניציות" (כלומר, היכולת לחשוב על מחשבות), קבלה רדיקאלית של רגשות אברסיביים, התמקדות במערכות יחסים ועוד.

אינטגרציה מסוג ACT מדגישה את חשיבות המודעות למחשבות, רגשות ותחושות גופניות. בניגוד לטיפול קוגניטיבי התנהגותי סטנדרטי, אינטגרציה מסוג ACT אינה מתמקדת בצורך בשינוי מחשבות שאינן אדפטיביות או רגשות שליליים, שכן, כל ניסיונות לשלוט בהן מוביל להגברת נוקשותם. לכן, אינטגרציה מסוג ACT מתבססת על תהליכים המעצימים גמישות פסיכולוגית המוגדרת כ"יצירת מגע  עם הרגע הנוכחי כאדם מודע, באופן מלא... ולהתמיד בהתנהגות אשר בשירות ערכים נבחרים".

החוויה הפסיכדלית והשלכותיה הפסיכולוגיות והנוירופיזיולוגיות משרתות נאמנה את יסודות "תרפיית הקבלה וההתחייבות", וקיימים מחקרים ראשוניים התומכים בסינרגיה זו. מחקרים אלו  מצביעים בעיקר על פוטנציאל מהותי להגמשה פסיכולוגית ולקבלה שאינה תגובתית למחשבות או רגשות שליליים.

שלב האינטגרציה יכלול התעמקות במערך הערכים לפיהם מתנהל המטופל בעולם, ובאופן בו חוסר הגמישות והנוקשות הפסיכולוגית באות לידי ביטוי בחיי היומיום. היא גם תכלול התבוננות בשלב הנטילה שם הקבלה השלמה של החוויה, זו שאינה ריאקטיבית/תגובתית, של מחשבות, רגשות ותחושות שליליות משחקת תפקיד מרכזי. כמו כן, היא תכלול בחינה יישומית של הנלמד במסגרת החוויה הפסיכדלית, בדגש על הטמעתם של אסטרטגיות התנהגותיות דוגמת "מיינדפולנס", ושינויים התנהגותיים אחרים המבוססים על סידורו מחדש של עולם הערכים לפיו רוצה המטופל לחיות את חייו.

אינטגרציה מבוססת טיפול "דיאלקטי התנהגותי" (Psychedelic assisted DBT)

גם הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי (Dialectical Behavioural Therapy – DBT)  נגזר מהטיפול הקוגניטיבי, ונכלל תחת הקטגוריה של טיפולים השייכים "לגל השלישי". מדובר בהתערבות המתמקדת במיוחד בקשיים בוויסות הרגשי וביכולת לשאת רגשות עוצמתיים. טיפול דיאלקטי-התנהגותי מסורתי (ללא חומרים פסיכדליים) מחולק לארבעה ענפים הכוללים את הגברת היכולת לשאת מצוקה, לווסת רגשות, לייעל את התקשורת בין אישית ולהיתמך ביישומים השונים של אסטרטגיות מסוג מיינדפולנס. DBT קלאסי כולל גם סיוע טלפוני מהמטפל בעת מצוקה ומפגשים קבוצתיים.

האינטגרציה המבוססת על טיפול מסוג זה כוללת כמה אופנים. ראשית, ההתמקצעות בכישורים מבוססי מיינדפולנס הכרחיים במיוחד בשלב הנטילה, אך גם בשלב האינטגרציה עת חומרים מנטאליים ורגשיים זמינים ביותר. כמו כן, אינטגרציה מסוג זה שמה דגש על היכרות ומגע עם רגשות חדשים, הענקת שם ובכך גם גבולות לאותם תכנים רגשיים שליליים. חשוב לציין כי שלב זה נחוץ ביותר לתהליך וויסות הרגשות הגובר משמעותית לאחר הרחבת האוריינות הרגשית. מבחינת היכולת לשאת מצוקה, האינטגרציה הדיאלקטית-התנהגותית מאפשרת התנסות בשחרור והתמסרות לחוויה הרגשית באופן שאינו תגובתי.

טיפולים סומאטיים הנתמכים בחומרים פסיכדליים

שם גג כולל עובר טכניקות טיפוליות רבות המציבות את החוויה הסומאטית כמפתח לשינוי רגשי. בניגוד מסוים לפסיכותרפיות האחרות, הטיפול הסומטי מדגיש במיוחד את היחס בין גוף ונפש. נקודת מבט אופיינית לטיפולים סומטיים היא כי טראומה נפשית שאינה פתורה עלולה להוביל לסימפטומים בריאותיים הן בהקשר המנטלי והן בהקשר הפיזי. בכוחה לבסס הפרעת דחק פוסט טראומתית אשר בתורה מעצימה סימפטומים נפשיים נוספים דוגמת הדיכאון, החרדה וקשיים בהסתגלות.

במילים אחרות, האינטגרציה הסומאטית משתמשת בהתבוננות בחוויה הפסיכדלית על מנת לגשת לזיכרונות טראומטיים בעקיפין, בהדרגתיות, תוך כדי הכוונה לעיבוד מחודש של הטראומה על ידי תהליכים גופניים, זאת בשילוב לימוד ותרגול מיומנויות ויסות. היא מרכזת מאמצים הטיפוליים בחוויות הגוף, ומתעדפת אותם על פני חתירה לשינויים קוגניטיביים, פרשניים ומילוליים (חשוב לציין כי הטיפול אכן מתייחס להיבטים קוגניטיביים, אך הדרך לעיסוק בהם עוברת דרך חוויה סומטית).

אינטגרציות אלו, כפי שצוין, מבוססות על פסיכותרפיות אשר להן תיקוף מחקרי אמפירי שרבים יסכימו כי מבוסס דיו. יחד עם זאת, קיימות אינטגרציות נוספות פופולאריות ביותר, זאת למרות כי עדיין נמצאות בתהליכים של מחקר ופיתוח. הן מבוססות על מודלים "הוליסטיים יותר", המשלבים גישות ממקורות שאינם מערביים, חלקן בהקשר ישיר ליישום הנהוג בתרבויות ילידיות, שם השימוש בחומרים משני תודעה מוטמע זה אלפי שנים. עם זאת, חשוב לציין כי בהינתן נקודת מבט "רב-תרבותית", לפיה תבנית אישיותנו מושפעת גם מגורמים סביבתיים, יש מקום לשקול את התאמתם עבור נבדקים "מערביים" שאינם "ינקו" תפיסות אלו כחלק אינטגרלי מגיבוש זהותם. נציין בקצרה את הבולטות שבהן:

אינטגרציה המבוססות על פסיכולוגיה יונגיאנית

מטפלים "יונגיאניים" רבים רואים בטיפול הנתמך בחומרים פסיכדליים כמשלים ומעצים את יסודות ההתערבות.  בהתאם להשקפה זו,  חומרים פסיכדליים מהמשפחה הקלאסית הינם קטליזטור למחקר נפשי עמוק בכך שמסלילים את המטופל אל עבר חוויה מיסטית אינטנסיבית, מצב תודעתי שליווה את האדם עוד משחר ההיסטוריה.

מעניין לציין שעמדתו של יונג עצמו בנוגע לחומרים משני תודעה הייתה מורכבת, ובאה לידי ביטוי במידה רבה של סקפטיות וספקנות בנוגע לערך הטיפולי הטמון בהם. הוא אכן הכיר בכוחם לחשוף את מעמקי התת-מודע, אך דאג רבות ליכולת המטופל לקיים אינטגרציה משמעותית אשר תוביל להרווחה נפשית.

יחד עם זאת, מטפלים יונגיאניים רבים רואה רלוונטיות רבה לשימוש בחומרים משני תודעה עבור תהליך יסודי בתאוריה היונגיאנית הוא תהליך ה"אינדיבידואליזציה" (שיאו של תהליך ההגשמה העצמית של האדם, במסגרתו מושקעים משאבים נפשיים באיזון והרמוניה של רכיבי אישיותו השונים שלפעמים נמצאים בניגוד אחד לשני). למעשה, שם מושקעת מרבית האנרגיה בתהליך האינטגרציה הפסיכדלית היונגיאנית, תחילה בחשיפה אל רכיבי האישיות השונים, ולאחר מכן, שזירתם אחד לשני זאת תוך כדי ניצול הגברת הפלסטיות המוחית אשר כפי שראינו במאמרים הקודמים, זוכה לתמיכה מחקרית רבה. בנוסף, רבים רואים פוטנציאל רב בחשיפה ל"תת מודע הקולקטיבי", שכן, עדויות משימוש מסורתי בחומרים משי תודעה חושף מוטיבים דומים על פני תרבויות שונות ומגוונות.

אינטגרציה מבוססת תרפיה טרנספרסונלית (Transpersonal psychotherapy)

למרות שהתרפיה הטרנספרסונלית לא מוכרת כפסיכולוגיה קונבנציונלית ברוב מדינות העולם (כולל בישראל), היא פופולארית ביותר בקרב העוסקים בטיפול הנתמך בחומרים משני תודעה. הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית היא למעשה התייחסות לתודעה האנושית ככזו הכוללת צד פסיכולוגי-"ארצי" אך גם צד רוחני. לכן, נמצא כאן התייחסות לממדים חשיבתיים, רגשיים והתנהגותיים, אך גם למצבים הנתפסים "כגבוהים יותר", הנמצאים מעבר לתפיסת ה"עצמי" (או ה"אגו"). לכן, יש המגדירים אותה כמחברת בין הפסיכולוגיה המערבית לבין מסורות נוספות דוגמת הקבלה, בודהיזם, שמניזם וכו'.

קל לכן למצוא השקה לאטרקטיביות הרבה עבור הטיפול המשלב חומרים משני תודעה, שכן התאוריה מעמיקה בממדים "שמעבר" לזהות האישית (ומכאן גם תרגום המילה טראנספרסונל = "מעבר או מחוץ לעצמי") הכוללים חוויות מסטיות ומצבי תודעה שמעבר לזו "היומיומית".

אחת המסגרות המשפיעות ביותר על האינטגרציה הטרנספרסונלית היא "המסגרת ההולוטרופית", אשר נוסחה על ידי הפסיכיאטר סטניסלב גרוף (עוד על הגישה ההולוטרופית וסטניסלב גרוף בעמוד המושגים באתר). המודל מדגיש את הצורך להתייחס למישור הארצי, הבא לידי ביטוי בהבנה מעמיקה של התת-מודע האישי, לבין זה הרוחני אליו מתאפשרת הגישה על ידי מצבי תודעה אחרים. המנגנון הטיפולי מתרכז ביצירת הרמוניה בין השניים, וכולל עיסוק בפירוש ועיבוד החוויה הפסיכדלית בהתאם למוטיבים הכוללים חוויות משלב הלידה ולפני הלידה, מגע עם חוויות סף מוות ופירושים סימבוליים אחרים של תמות אוניברסליות.

אינטגרציה פסיכו-רוחנית מאת כהן (2017)

 גישה הדוגלת בביסוס או חיבור מחדש של ההרמוניה בין המודע והתת-מודע, זאת על ידי תהליך אנליטי יונגיאני בו שלובים אלמנטים מסורתיים השאובים מטקסי איוואסקה (DMT). הגישה מערבת יסודות מעולמות הטיפול הפסיכולוגי-מערבי, יסודות מעולמות הטיפול הסומטי ואלמנטים הנחשבים בעלי אוריינטציה רוחנית. כוללת שלב הכנה, שלב נטילת איוואסקה במסגרת טקסית ועבודת אינטגרציה ארוכת טווח לעובד ושימור תובנות.

אינטגרציית “Visionary Plant Medicine”  מאת כהן (2017)

אינטגרציה עבור אלו המשלבים טקסים בהם נעשה שימוש בחומרים פסיכדליים טבעיים באופן תדיר. קשה לעמוד על היסודות עליהם האינטגרציה מבוססת, שכן, האחרונים נוטים להסבר אבסטרקטי יחסית. ניתן לומר עם זאת  כי היא משלבת יסודות תאורטיים מהגישות הטרנספרסונלית וממסורות שמאניות. האינטגרציה מבוססת על דרכי ביטוי מעולם היצירה, ייצוב נרטיב אישי, הטמעת ערכים חדשים גיבוש קהילתי וחיבור עם העולם הטבעי.

אינטגרציית המודל "ההוליסטי לחיים מאוזנים" מאת בוזארט והנטר (2019)

גישה המתמקדת בחשיבות שיווי המשקל של היבטים אישיותיים, רוחניים והתנהגותיים. הגישה מבוססת על מסורות שמאניות המדגישות את הקהילתיות והעולם הטבעי, וכמו כן את החשיבות של המימוש האקטיבי של התובנות שעלו במסגרת החוויה הפסיכדלית.

לסיום, האם על המטפלים להיות בעלי ניסיון התנסותי בחומרים משני תודעה?

העיסוק בשאלה זו היא מעסיקה את העוסקים בתחום זה שנים, אך ראוי שנבדקים ישקלו שאלה זו כאשר הם ניגשים להתנסות מסוג זה. חוויות מסוג זה מעניקות למטפלים סוג של ידיעה שאינה מתווכת, "ידע על בסיס מפגש", עם טבע החוויה הפסיכדלית, אשר בתורה תורמת להבנה מעמיקה יותר של המתנסה במצבי תודעה מסוג זה. ידיעה מסוג זה, הן של החוויות המאתגרות ואלו הנעימות, מאפשרות למטפלים להעניק התייחסות כוללת, ולהעריך את החשיבות של מידת המקצועיות אשר ראויה להינתן לכל שלבי התהליך.

יחד עם זאת, יש המאמינים כי שימוש בחומרים אינה הדרך היחידה במסגרתה יכולים מטפלים להתנסות במצבי תודעה שונים, ויש המסתפקים ב"כניסה" למצבים אלו דרך שיטות שאינן פרמקולוגיות דוגמת הנשימה ההולוטרופית או מצבי מדיטציה עמוקים.

עם זאת, יש המאמינים כי תמיכה מיטיבה לאלו אשר התנסו בחוויה פסיכדלית יכולה להינתן גם ללא התנסות במצבי תודעה אחרים. כמו כן, יש להדגיש כי חוויה עצמית פסיכדלית אינה תמיד אפשרית או מומלצת בשל מצבם הבלתי חוקי של חומרים אלו ברוב מדינות העולם, או בשל התוויות ("סטיגמה") אשר עדיין קיימת להתנסות מסוג זה. בנוסף, יש שהצביעו על כך שהתנסותו ממקור ראשון של מטפל עם תרופות פסיכדליות, על אף שהיא נפוצה בהיסטוריה של המחקר הרפואי על תרופות פסיכדליות, מושמטת ברובה מהזווית המחקרית, מה שמעיד על הצורך לבחינה מדוקדקת יותר של שאלה זו.

אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות

Earleywine, M., Low, F., Lau, C., & De Leo, J. (2022). Integration in psychedelic-assisted treatments: Recurring themes in current providers’ definitions, challenges, and concerns. Journal of Humanistic Psychology, 00221678221085800.

‏

Walsh, Z., & Thiessen, M. S. (2018). Psychedelics and the new behaviourism: considering the integration of third-wave behaviour therapies with psychedelic-assisted therapy. International Review of Psychiatry, 30(4), 343-349.

‏

Greń, J., Tylš, F., Lasocik, M., & Kiraly, C. (2023). Back from the rabbit hole. Theoretical considerations and practical guidelines on psychedelic integration for mental health specialists. Frontiers in Psychology, 14, 1054692.

‏

Greń, J., Gorman, I., Ruban, A., Tylš, F., Bhatt, S., & Aixalà, M. (2023). Call for evidence-based psychedelic integration. Experimental and Clinical Psychopharmacology.