על האינטגרציה: חלק ראשון

התקדמות המחקר בדבר הפוטנציאל הטיפולי של חומרים משני תודעה דוגמת הפסילוסיבין, הדי.אם.טי, האל.אס.די או המסקלין הינה בשורה של ממש למתמודדים עם אתגרים נפשיים מגוונים. יחד עם זאת, ובמקביל לפופולריות המחקרית, גובר גם השימוש באותם חומרים על ידי "מטפלים מדעת עצמם", שרלטנים וגורמים בלתי מוסמכים אחרים המציעים לסקרנים ומתמודדי נפש כאחד התערבות טיפולית, זאת ללא כל הסמכה קלינית מוכרת או מסורתית (לדוגמא, מטפלות ומטפלים שמאנים מסורתיים אשר עברו שנים ארוכות של התמחות כשוליות אצל מאסטרים וותיקים ובכירים מהם, זאת לפני שהחלו לעסוק בדבר באופן עצמאי).

לשימוש לא אחראי בחומרים אלו סכנות בריאותיות חמורות, הן במבט נפשי והן במבט פיזיולוגי. כיום, העיסוק הטיפולי-קליני-מערבי בחומרים משני תודעה נעשה רק במסגרות מחקריות (להוציא את המתרחש באוסטרליה, שם טיפול ב-MDMA ופסילוסיבין ניתן באישור רשויות החוק). מסגרות אלו מאפשרות מתן טיפול בטוח בחומרים פסיכדלים, זאת על ידי שילובם של  מטפלים מוסמכים שעברו הכשרה ייעודית, השגחה רפואית והיצמדות לממצאים ופרוטוקולי מחקר המבוקרים על ידי אנשי מקצוע בלתי תלויים. נהלים אלו כוללים את החובה להעניק הליך של "אינטגרציה", הליך התערבותי המתמקד במיוחד בתוכן ו/או בהשלכות של חוויות פסיכדליות, זאת למען הבטחת ביטחונם של אלו שזה עתה חוו את החוויה הפסיכדלית.

במאמר זה נסקור את המושג "אינטגרציה", מדוע ניתן עליו דגש מחקרי מעמיק, האופן האחראי ליישומו ומה הגישות להם אינדיקציה מחקרית בדבר יעילותם. תקוותי שמאמר זה ינחה את האלו העוסקים בטיפול הנתמך בחומרים פסיכדליים, וכמו כן, את אלו העתידים להשתתף כנבדקים במחקרים בתחום. חשוב כי האחרונים ידעו לשאול את השאלות הנכונות את מטפליהם בטרם יתנדבו להליך טיפולי אינטנסיבי מסוג זה, ולוודא כי הם מוחזקים על ידי אנשי מקצוע מיומנים, מנוסים ואחראיים.

רקע

הטיפול הנפשי הנתמך בחומרים פסיכדלים עורר סקרנות מחקרית רבה במערב כבר במהלך שנות ה-50. לאחר תמורות פוליטיות וחברתיות אשר התרחשו בעיקר בארה"ב, הוצאו חומרים אלו אל מחוץ לחוק, והמחקר אודות הפוטנציאל הרפואי הטמון בהם פסק לחלוטין בתחילת שנות ה-70. חזרתו של המחקר בסוף שנות ה-90, והתעצמותו במהלך ה-15 שנה האחרונות, זכה לכינוי "הרנסנס הפסיכדלי", וכעת העיסוק החוקי בחומרים אלו הינו נחלתם של אקדמאים, אנשי רפואה ומטפלים נפשיים כאחד.

הממצאים החיוביים העולים מרוב המחקרים העדכניים אודות הטיפול הנפשי המשלב חומרים משני תודעה מעוררים תקווה רבה אצל אלו המתמודדים עם אתגריים נפשיים מורכבים הכוללים חרדה, דיכאון, הפרעת דחק פוסט טראומתית, הפרעות אכילה, התמכרויות לחומרים ואתגרים נוספים. קיימות אינדיקציות ראשוניות בדבר כוחה של החוויה הפסיכדלית המבוקרת על ידי אנשי מקצוע לאפשר שבירת דפוסי התנהגות וחשיבה, זאת גם לאחר נטילה בודדת של אותם חומרים משני תודעה. מחקרים נוספים דיווחו על שינויים במאפיינים אישיותיים (עלייה למשל של ממד המכונה "פתיחות לחוויות"), כמו גם על שיפור בתפקוד וברווחה הפסיכולוגית הכללית. חשוב לציין עם זאת כי השפעתו החיובית של הטיפול הנתמך בחומרים פסיכדליים עלול לדעוך ככל שעובר הזמן, במיוחד כאשר הטיפול אינו מלווה בתמיכה ובחיזוק השינויים שהתרחשו.

במקביל לזווית החיובית, ההתרגשות המחודשת מההבטחה של הטיפול בחומרים פסיכדליים עלולה למסך מגוון רחב של סכנות. האופי האינטנסיבי והמבלבל של החוויה הפסיכדלית עלול לעיתים להיתפס כמהותי ויסודי, ובהעדרם של הכנה נאותה וסביבה טיפולית תומכת עלול אף להוביל להופעתם של קשיים נפשיים שונים דוגמת חרדה ומתח, הצפתם של זיכרונות קשים, סיוטים, מחשבות מטרידות וטורדניות, שינויים קיצוניים במצבי רוח, דיסוציאציות (תחושת "נפרדות" או "ניתוק" מהמציאות או מתחושת "העצמי") וסימפטומים נוספים אשר יכולים להיחוות כטראומתיים. יש המכנים תופעות אלו כ"שוק אונטולוגי", מצב בו "אמיתות בסיסיות" מוטלות בספק לאור שינויי התפיסה הקיצוניים המתרחשים תחת השפעתם של החומרים הפסיכדליים.

בנוסף, גם ההתערבות הטיפולית עצמה, בעיקר זו הניתנת על ידי גורמים שאינם מוסמכים, עלולה להוביל לתוצאות שאינן רצויות. לדוגמא, אחת מתוצאות אלו עונה לשם "מעקף רוחני" (Spiritual Bypassing), הממחישה את הנטייה להתחמק מהצורך לעסוק בקשיים נפשיים המצריכים התבוננות, לזנוח עניינים הנתפסים "כארציים" או להתרחק מהצורך לעבוד על מערכות יחסים עם אחרים, זאת על ידי היאחזות בממד הרוחני, "העליון" אשר נמצא "מעבר" ליכולת התפיסה היומיומית. בהעדר הליך אינטגרציה מעמיק ומקצועי, תופעות מסוג זה ואחרות מובילות רבים להסטת תשומת הלב מאלמנטים טיפוליים מהותיים ולוויתור על הזדמנויות יקירות הנמצאות בליבת העבודה הנפשית המשמעותית.

הצורך באינטגרציה

על מנת לחזק את הסבירות לחוויה פסיכדלית חיובית ולצמצם את הסכנות האפשריות, יש צורך להעניק מערך טיפול תומך הכולל הליך הכנה והדרכה (ראו מאמר נפרד), מתן אחראי של החומר הפעיל, וכמובן, אינטגרציה מעמיקה ומשמעותית של החוויה הפסיכדלית. לאור העניין הרב אשר זוכים להם החומרים הפסיכדליים הן על ידי בעלי אינטרסים כלכליים והן על ידי ערוצי המדיה השונים, מתקיימת השטחה של המושג "אינטגרציה". אותה השטחה באה לידי ביטוי בהפחתת המשאבים המוקדשים לה על ידי אלו החותרים לקיצוץ הוצאות, והן על ידי "מומחים" מטעם עצמם, ללא הכשרה מקצועית מוכרת הפועלים במחתרת.

המושג "אינטגרציה" הוא מונח מערבי, ומאפיין את היישום הקליני של התערבויות שונות אשר צמחו עם התעוררות הטיפול הנפשי הנתמך בחומרים משני תודעה. הוא מביא לידי ביטוי את הצורך "לאחד ולחבר" בין מאפיינים שונים של החוויה הפסיכדלית, להקל את עיבודו של חומר מנטאלי מורכב, להסיק תובנות חדשות ולבחון את השלכותיהם, כל זאת בתקווה כי ייטיבו עם רווחתו, שאיפותיו ותקוותיו של המשתתף. נקודת המוצא היא כי תובנות אלו, קוגניטיביות ורגשיות כאחד, הן בעלות תוקף אישי-סובייקטיבי ("וודאות פנומנולוגית"). ראוי לציין בהקשר זה כי אחד המאפיינים השכיחים של החוויה הפסיכדלית היא "תחושת נואטיות", תופעה במסגרתה המשתתפים מדווחים על "אמיתות רדיקאלית" של התוכן שהוצף במסגרתה ("יותר אמיתי מאמיתי" הינו משפט נפוץ ביותר בקרב העוסקים בעולם החומרים משני התודעה).

דרך נוספת להבין את מהות האינטגרציה במישור הפסיכדלי היא "כגשר "המחבר בין החוויה התודעתית תחת השפעת החומרים לבין חיי היומיום. יש המדגישים כי עדיף שתהליך זה יתחיל עוד בטרם נטילת החומר הפעיל, יבהיר ככל האפשר את אשר עתיד להתרחש, יוטמע כחלק אינטגרלי מהתפתחות פנימית עצמאית של המשתתף ויוביל לשינוי התנהגותי. ניסוחים אחרים מבליטים את חשיבות החזרתיות אודות התובנות שעלו במסגרת החוויה, והבהרת ההיגיון שבהן כל פעם מחדש. על ידי עיבוד חזרתי ותרגומו החדש למציאות המשתנה, יכולים המשתתפים להפנים בהדרגתיות את אשר נלמד לתוך מארג חייהם, ובכך לנוע אל עבר תחושת "שלמות" ואיזון בהקשרם הפנימי (גוף ונפש) והחיצוני (למשל, במערכות יחסים).

יסודות

לרבים נדמה כי הטיפול הנתמך בחומרים פסיכדלים שונה מהותית מטיפולים קונבנציונליים. אין זה לגמרי כך. יסודות הטיפול הנתמך נשענים על תמות בסיסיות הכוללות:

• מתן דגש מיוחד לצורך להעניק תחושת ביטחון וסודיות רפואית: חשוב לבסס מערך טיפולי אשר יעניק תמיכה, מרחב שאינו שיפוטי, נוכחות מאפשרת שאינה "מציפה רגשית" את המשתתפים בשאלות או כנגזרת של התגובות, העמדות או האמונות של המטפלים.

• התמקדות שיתופית באג'נדה הטיפולית: תיעדוף ההיבטים החשובים למשתתפים. לדוגמא, האם הם מעוניינים בחקירת משמעות החוויה הפסיכדלית? עיצוב התובנות? או "רק" בצורך בהרגעה והתייחסות לאתגרים והחוויות השליליות?

• הערכה ואיסוף מידע אודות המצב הרפואי, הביו-פסיכולוגי והפסיכו-סוציאלי.

  
  

• בניית תשתית מוגדרת ופורמאלית אודות אופן העבודה המשותפת: ביסוס הבנות אודות משך הטיפול, תדירותו, מיקומו וגבולותיו.

הכשרה וכישורים

כפי שראינו, הרנסנס הפסיכדלי מביא עמו הבטחה גדולה לפתיחת אפיקי טיפול חדשים עבור אלו שסל הטיפולים הקיים מתקשה לענות נאמנה על צרכיהם. יחד עם זאת, השילוב שבין חוסר הרגולציה בדבר מסלולי הכשרת מטפלים לבין זמינותם הרבה של אותם חומרים מוביל, לעיתים רבות מידי, לשימוש מופקר וחסר אחריות של "מומחים" מטעם עצמם. לשם כך, גופי מחקר רבים ניסו לנסח מה דרוש ממטפלים המעניקים אינטגרציה כחלק מהטיפול הנתמך בחומרים פסיכדלים.

נתוני הבסיס כוללים כמובן הבנה של ההשפעה הפסיכדלית. הבנה זו תקפה עבור כל אחת מהמשפחות תחת המטרייה הפסיכדלית הרחבה הכוללת את משפחת הפסיכדליים הקלאסיים, האסוציאטיביים, האמפתוגניים והא-טיפוסיים (הסבר מעמיק אודות כל סוגי המשפחות באתר). כמו כן, חשוב כי מטפלים יבנו את מנגנון הפעולה של אותם החומרים, בדגש כמובן על המחקר העדכני בתחום עבר כל משפחה ומשפחה. חשוב שידע זה ישלים כישורים בין אישיים הכרחיים כגון עמדה ונוכחות אמפתית, הנכונות להשקיע במאמצים בוני אמון ויושרה אתית.

לאור הביקוש הרב שבהתנסות בטיפול הנתמך בחומרים משני תודעה, בשילוב עם העובדה כי עולם זה משיק במובנים שונים עם עולמות ידע שאינם מערביים, הכרחי שהמטפלים יהיו מודעים, פתוחים וסקרנים לדרכי הבנה שונות (בין אם מדובר בעמדות "רוחניות" יותר, מסורתיות או "ניו-אייג'יות"), גם אם אינם פועלים לפי קווי הבנה אלו בעצמם. דרישות מסוג זה מדגישות את הצורך לא רק במיומנויות מבוססות תאוריה, אלא גם בלמידה מתמשכת של גיבוש עמדות התייחסות גמישות כלפי עולם תוכן זה. מסוגלות זו, כמובן, אינה דרישה התקפה בלעדית לטיפול הנתמך בחומרים משני תודעה, והיכולת להביא לידי ביטוי לא רק את ה"מה" (What) אלה גם את ה"איך" (How) הינה דרישה כללית אותה מרבים לכנות "מטה-מיומנות" (Meta-skills).

עד כאן חלקו הראשון של המאמר. בחלקו השני נעסוק בשלבי האינטגרציה, בצורך להתאמה אישית ובמושג מעניין במיוחד העונה לשם "דילמת ההכוונה". 

אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות

Bathje, G. J., Majeski, E., & Kudowor, M. (2022). Psychedelic integration: An analysis of the concept and its practice. Frontiers in Psychology, 13, 824077.

‏

Earleywine, M., Low, F., Lau, C., & De Leo, J. (2022). Integration in psychedelic-assisted treatments: Recurring themes in current providers’ definitions, challenges, and concerns. Journal of Humanistic Psychology, 00221678221085800.

‏

Gorman, I., Nielson, E. M., Molinar, A., Cassidy, K., & Sabbagh, J. (2021). Psychedelic harm reduction and integration: A transtheoretical model for clinical practice. Frontiers in psychology, 12, 645246.