החוויה המיסטית פסיכדלית לסוגיה: חלק שני

אור בהיר, עוטף, מזמין החל לזרוח במהלך הסשן. האור הגיח בקרן זהירה אשר גדלה די מהר. האור היה הן בתוכי והן מסביבי. הוא עטף אותי. התרגשות הציפה אותי. זה היה האור הכי מזמין שניתן לדמיין. סוף לא היה לו, בהירותו גם כן אין סופית. ואז הגיחה תחושת איחוד, אהבה, והתמזגות אשר הייתה מעבר לעוצמות המוכרות. הידיעה העמוקה וההערכה הרחבה שכולם והכל הם "אחד" הביאו איתן דמעות של שמחה. דמעות של שמחה הוסיפו לרדת והייתי ביראת כבוד מוחלטת. כבר לא הייתי בחדר. הקיום שלי היה במישור אחד עם היקום כולו. לא רציתי ולא יכולתי לעזוב"

מתוך IMERE - the Institute for Mystical Experience Research & Education

בכתבה הקודמת סקרנו את מאפייני החוויה המיסטית לפי וויליאם ג'יימס ומאפייני החוויה הפסיכדלית-מיסטית לפי וולטר סטייס. ציינו כי למרות שהמחקר העדכני מציין שבעה מאפיינים של החוויה הפסיכדלית-מיסטית, קיים מאפיין אחד הנמצא במתאם לשיפור נפשי מיטבי ארוך טווח. בחלק זה נרחיב על מאפיין זה - "התמוססות הגבולות האקסטרוברטי (חיצוני)".

כפי שציינו בחלק הקודם, החוויה המיסטית במסגרתה מתרחשת "התמוססות גבולות אקסטרוברטית" מוסברת כאחדות חיצונית.  מצב תודעתי בו אין הפרדה בין ה"אני" לבין אובייקטים אחרים. כל הקיים הוא חלק מאותו שלם ("Oneness") . רבים מסבירים חוויה זו כמיזוג עם האלוהים, איחוד עם "השלם הגדול" או "התפרקות האגו". בנוסף, מתרחשת ההפנמה כי קיימת תודעה בכל. לכל חי, צומח או דומם יש תודעה ונשמה משלו.

למרות כי המחקר עוד בראשיתו, ניתן לדמיין בקלות כיצד אדם המתמודד עם קשיים נפשיים כגון דיכאון או חרדה, המאופיינים כל כך בקיבעונות מחשבתיים, רגשיים והתנהגותיים נוקשים, יחווה את החופש מאותו "כלא תודעתי" כבעל סגולות טיפוליות משמעותיות. המתמודדים עם קשיים אלו לרוב מרגישים מנותקים מן העולם שבחוץ, זרים בסביבתם ומנותקים מתחושת ביטחון או הכלה. "התמוססות הגבולות בין העצמי לאחר", בצורתה האקסטרוברטית, מציעה לאותם מתמודדים חוויה מורגשת, כזו שבכוחה לפרוץ נוקשות מחשבתית הנחווית לפעמים כחסינה למאמצי הטיפול הנפשי המסורתי.

בהקשר זה, מחקרים רבים מראים כי בחווית "התמוססות הגבולות" תחת חומרים משני תודעה נמצא הפוטנציאל הטיפולי העמיד במיוחד. הדוגמא הטובה ביותר לכך עולה ממחקרם של קלוזנה (Kałużna) משנת 2022. מדובר בניתוח ובחינה מדוקדקת של כ-15 מאמרים נוספים, אשר בחנו את האפקט הטיפולי ביותר מ-2000 נבדקים אשר חוו חוויה מיסטית פסיכדלית כחלק מהליך מחקרי. לפי קלוזנה, לחווית "התמוססות הגבולות" הסיכוי הגבוה ביותר להביא לשיפור נפשי, זאת כנראה על ידי עידוד לשינוי פסיכולוגי עמוק (שימו לב! מדובר במתאם בלבד ואין הכוונה כי החוויה עצמה היא הסיבה לשיפור הנפשי המדובר).

בנקודה זו חשוב במיוחד לציין כי גם לחוויות פסיכדליות שאינן "מיסטיות" כוח טיפולי רב. מטפלים רבים מדגישים, ובצדק רב, שהדגש הניתן לחוויה המיסטית פוגע לעיתים קרובות באלו שלא "הצליחו" לחוות אותה, שכן הם מרגישים כאילו "נכשלו". לפעמים "אי ההצלחה" מחזקת תחושת חוסר האונים, דבר שאינו מתחייב כלל מהעולה ממחקרים רבים ואיכותיים המראים שיפור נפשי גם ללא "החוויה המיסטית". 

שינוי והטבה נפשית ארוכת טווח

בהקשר הטיפולי, ראוי כי ניתוח חווית "התמוססות הגבולות" אינו יגביל עצמו למתרחש בעת החוויה בלבד. חוקרים רבים מציינים כי עליהם החובה לשאול מספר שאלות: האם לחוויה זו השפעה טרנספורמטיבית על האדם, והאם בכוחה ליצור שינויים אישיותיים להם אפקט של ממש על חיי היומיום.

לפי פילוסוף הדתות ג'יימס קלנברגר, לחוויה המיסטית מסוג זה רכיב עיקרי אותו הוא מכנה "מצב הוויה" (State of being). החוויה מעניקה הזדמנות להרגיש תחושה גדולה יותר של סיפוק, אושר ואינטימיות עם "האמת הגדולה שמעבר". לדבריו של קלנברגר מצטרף הפסיכיאטר והכומר וואלטר פאהקני (Walter Pahnke) אשר ערך ניסויים מכוננים בטיפול ב-LSD ובשאלת יכולתו ליצור שינוי אישיותי, זאת על ידי הגברת הממד הרוחני שבאדם.

פאהקני הוסיף מאפיין משלו לחוויה המיסטית-פסיכדלית והוא השינוי המיטיב וארוך הטווח באופי ובהתנהגות. את מאפיין זה חילק לארבעה תתי מאפיינים:

1. התרחבות הקבלה העצמית - שינויים ארוכי טווח בתפיסת העצמי הכוללים שזירה רחבה של רכיבי אישיות שונים.

2. שינוי בהתנהגות כלפי האחר – התעצמותה של הסובלנות, הרגישות, הקבלה והאהבה כלפי האחר.

3. שינויים במערכת היחסים עם העולם שסביב והגברת תחושת המחויבות, המשמעות והשליחות.

4. קידוש החוויה עצמה – הכרת תודה על מה שנלמד, השתנה והוטמע במסגרת החוויה.

האם באמת ניתן למוסס את תחושת העצמי? האם אפשר למותת את האגו?

בשנים האחרונות גוברים הקולות המציעים הסבר אלטרנטיבי למרכזיותו של המושג "התמוססות הגבולות". אותם קולות מעלים את האפשרות כי האפקט הטיפולי הרב של אותו מאפיין נובע דווקא מהנחות ואמונות קודמות המשפיעות בדיעבד על תפיסת מרכזיותו. הסופר אלכסנדר ביינר (Alexander Beiner)  מעלה את הסברה שהמחקר הפסיכדלי המודרני, והרוחניות המערבית בכלל, מושפעים מאוד מתפיסות בודהיסטיות והינדיות שעברו טרנספורמציה לדפוסי מחשבה מערביים ביסודם, לפיהן, "האגו" או "העצמי" הסובייקטיבי הוא המקור לסבל. המטרה של האדם השואף להימנע מסבל היא למוסס את תחושת "העצמי" כדי להשיג שלמות מורגשת. אם אכן תובנה זו אכן מושרשת ברבים, סביר שאותם מתנסים ייטו לציינה כגורם המשפיע ביותר.

בינר מרחיק לכת ואף שואל האם "מות האגו" הוא בכלל משהו שיש לו היתכנות? כדי לענות על השאלה הזו, נעזר ביינר בכלי מחקר מפורסם יחסית אשר נוצר על ידי אוניברסיטת אימפריאל קולג' היושבת בלונדון, אחת המעבדות המובילות בעולם בתחום המחקר הפסיכדלי. כלי זה הינו למעשה שאלון העוסק בחווית "התמוססות הגבולות", ומכיל היגדים אותם מתבקשים הנבדקים לדרג מבחינה סובייקטיבית:

Dissolution Inventory:

1. I experienced a dissolution of my “self” or ego

2. I felt at one with the universe

3. I felt a sense of union with others

4. I experienced a decrease in my sense of self-importance

5. I experienced a disintegration of my “self” or ego

6. I felt far less absorbed by my own issues and concerns

7. I lost all sense of ego

שימו לב שכל שאלה מתחילה במילה "אני" ("I"). ביינר שואל כיצד הדבר ייתכן? בהינתן כי ה"אגו" אכן "התמוסס", מי הוא אותו  "אני" אשר יכול להבחין בכך? אם קיים "אני" אשר מרגיש משהו, אפילו "חיבור לאחד השלם שמעבר", אין הפירוש הוא שאותו "אני" לא התמוסס לחלוטין? האם ניתן להיות "אף אחד", אפילו לרגע, ועדיין לזכור זאת? מסורות רוחניות שונות מנסות לתת תשובה לסוגיות אלה בכך שרואות באותו "אני" שביכולתו להבחין את "העצמי הגבוה", "העצמי שהוא הכל", וכו'. יחד עם זאת, האין גם כאן מדובר בדיווח סובייקטיבי של אותו "עצמי פשוט"?

שאלות מסוג זה מעלות תהיות אודות היכולת של המחקר הפסיכדלי לרדת לעומקה של החוויה המיסטית, וייתכן שעלינו להתייחס בזהירות למחקרים מבוססי שאלונים המחווירים מהעושר הסובייקטיבי בהמרתו לרשימה של משפטים פשוטים. אין כל ספק שמטופלים אשר חוו את החוויה המיסטית אכן משייכים את השיפור במצבם לאותה התנסות. יחד עם זאת, נראה כי מוקדם לדעת מי מהמאפיינים אחראי לשיפור ברווחה הנפשית, והאם בכלל אנו במקום שבו ניתן להעניק תוקף לקטגוריות עמוסות מלל לחוויה שבמהותה אינה ניתנת לביטוי במילים.

חשיבות האינטגרציה

בין אם אכן מדובר בהתמוססות גבולות אמיתית או מורגשת, המטפלים בחומרים משני תודעה מקווים כי חוויה מסוג זה אכן תתרחש אצל אלו המבקשים את עזרתם, ועל כן מקדישים לפוטנציאל הטרנספורמטיבי של החוויה המיסטית משקל מכריע. מחקרים מראים שעל מנת לייצר שינוי ארוך טווח מסוג זה, יש להשקיע מאמצים רבים בשלב האינטגרציה של החוויה הפסיכדלית.

האינטגרציה שואפת לשזור את אותן תובנות, רגשות וזיכרונות של החוויה הפסיכדלית לתוך חיי היומיום. לקחת את הטוב, או את מה שנלמד מהרע, ולהיעזר בהם כמשאב בשעות קושי - להתרומם בעזרתם למען מימוש וקבלה עצמית. תהליך אינטגרטיבי מקצועי מעניק למתמודד הזדמנות להיות בשיח ער ומעמיק עם הרבדים השונים של חייו ואישיותו, רבדים אשר ייתכן והתמוססו וחוברו מחדש באופן שונה ומטיב בעקבות החוויה הפסיכדלית.

חשוב לציין עם זאת כי לא כל התנסות פסיכדלית תיחווה כחוויה מיסטית. למעשה, רובן לא יכללו את כל המאפיינים הנחוצים לחוויה מסוג זה. על כן, מטפלים רבים מדגישים את החשיבות שבבחינת החוויה הפסיכדלית מיסטית על רצף, ולהימנע מאפיון בינארי או דיכוטומי. ייתכן שהמתמודדים יחוו רק מאפיין אחד, ייתכן ששניים או שלושה, וייתכן שאת כולם אך במידה מועטה. יש חוקרים המאמינים שמדובר בשאלה של מינון החומרים, יש המאמינים שמדובר בקשיחותן של הגנות פסיכולוגיות כאלה ואחרות, יש המאמינים שמדובר בקיומם של תנאים חיצוניים, ויש המאמינים שמדובר במזל בלבד. מה שבטוח, המחקר הפסיכדלי משקיע מאמצים רבים על מנת לפענח את הצופן בעזרתו נוכל להעניק לכולם חוויה בעלת אופן טרנספורמטיבי, אך גם מאמצים אלו, כשאר היבטי המחקר הפסיכדלי, נמצאים עוד בצעדיהם הראשונים.

אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיוםבישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולאחוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות ידעכללי בלבד, ותכניו אינם מיועדיםלהוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות

Kałużna, A., Schlosser, M., Craste, E. G., Stroud, J., & Cooke, J. (2022). Being no one, being One: The role of ego-dissolution and connectedness in the therapeutic effects of psychedelic experience. Journal of Psychedelic Studies, 6(2), 111-136.

Nour, M. M., Evans, L., Nutt, D., & Carhart-Harris, R. L. (2016). Ego-dissolution and psychedelics: validation of the ego-dissolution inventory (EDI). Frontiers in human neuroscience, 10, 269.

https://www.goodreads.com/book/show/62664342-the-bigger-picture

Bathje, G. J., Majeski, E., & Kudowor, M. (2022). Psychedelic integration: An analysis of the concept and its practice. Frontiers in Psychology, 13, 824077.‏‏‏